“ראיתי את יד ה’ בבירור בשואה , רק לא הבנתי את משמעותה .
זה היה כל-כך ברור, כל-כך לא נורמאלי, כל-כך לא טבעי, כל-כך לא הגיוני .
לא הייתי באושוויץ, אבל ראיתי יהודים מובלים לשם.
ראיתי גדודים שלמים של גרמנים, שאינם נוסעים לחזית הרוסית, כי הקרונות היו תפוסים ביהודים, בניגוד לכל אינטרס צבאי.
האם ניתן להבין זאת ..?
בכל ראיתי יד ה’.
זה לא טבעי, זה לא אנושי.
את יד ה’ ראיתי, אך את משמעותה לא הבנתי .
תקומת מדינת ישראל אין בה כדי לתת פשר למאות אלפי ילדים המובלים למוות.
דבר אחד אני חוזר ומדגיש: מעולם לא אמרתי בדביקות “שלא עשני גוי” כמו בימים ההם. דווקא באותם ימים, על אף הכל, גאה הייתי להיות שייך לנרצחים ולא לרוצחים.
השואה חדרה עמוקות לתודעתו של העם.
אני רואה את השפעת השואה בכל: בבריחה מהיהדות, בשיבה אליה, בכהניזם , בשלום עכשיו.
אני מקווה ואני מאמין שיש תיקון פנימי.
ייסורים מצרפים, ואף על פי שנראים הרבה דברים שליליים, עם ישראל מיתקן.
בבוא הזמן יתגלה המירוק של כנסת ישראל בפנימיותו …”
( מדברי הרב עמיטל בישיבת “הר עציון” )