מחלקת הדרכה

נושא: אהבת הארץ
סוג פעילות: חומרי העשרהסיפור או משלקטעים יפים
מתאים לגיל: נווה-נחלה (ו-ח), חב"ב (ט ומעלה),
רמת פעילות: קלילה

סיפור חייו של נתן אלבז

 מתאים ל: יום חול


 


 


עמודים נוספים שיכולים לעניין אותך:


טקס יום הזיכרון בנושא הגבורה היהודית- משואה לתקומה


סיפור חייו של ניר פורז


 


 


 


החייל שהקריב את חייו


 


נתן אלבז בן ה- 21 אהב את המחנה הצבאי. זה היה ביתו היחיד בארץ. אוהלו ומיטתו היו באמת המקומות היחידים, שהיו שייכים לו. מחוץ למחנה הצבאי לא היה לו קרוב או מודע בישראל- ואף על פי כן היה מאושר.


בני משפחתו שהו אותה שעה במרחק אלפי קילומטרים מישראל, בעיר צפרו אשר במרוקו. נתן היה הבכור מבין חמישה ילדים. הוא הצטרף במרוקו ללומדי העברית ולאלה החולמים על עלייה לישראל. באופן מיוחד גברה ההתלהבות הציונית של נתן אלבז וחבריו אחרי הקמת המדינה.


כשמלאו לנתן אלבז שמונה עשרה שנה, החליט להגשים את חלומו ולעלות לישראל- אך הוא נתקל בהתנגדות עיקשת מצד ההורים.


יום אחד הערים נתן על הוריו: סיפר להם שהוא יוצא לקולנוע- ולא חזר עוד.


מישהו מידידיו בא למחרת היום להרגיע את ההורים הדואגים ולהודיעם שנתן יצא לארץ ישראל.


 


בעת הכוננות ב-10 בפברואר 1954 קיבל כל חייל שני רימוני- יד, הכניס לתוכם את מנגנון הנפץ, והיה נכון לפעולה. עכשיו, משבוטלה הכוננות, התנדבו נתן אלבז וחייל נוסף לפרק את מנגנוני הנפץ ולהחזיר את הרימונים למחסן הנשק הגדודי. מצב- רוחם היה שפיר, ונתן הרבה להשיח על המסיבה הצפויה בערב.


לפתע פתאום נשמעה נקישה.


נצרת אחד הרימונים, שהיה בידיו של נתן אלבז, השתחררה. איש לא יידע לעולם כיצד אירע הדבר. כל השאר התרחש תוך ארבע שניות. ארבע שניות- משך הזמן שבו בוער פתיל הנמצא בתוך רימון- היד, עד שהוא מגיע למרעום ומפוצץ את הרימון לרסיסי- רסיסים. ארבע שניות- שהן עולם מלא.

בחוץ היו אנשים. חבריו ליחידה של נתן אלבז עמדו סמוך לאוהל וסיידו את שולי השבילים. מיד, לשמע הנקישה

הגורלית, הוא זעק: "רימון!" לשמע צעקתו של נתן אלבז תפסו החיילים שבחוץ מחסה. הם השתטחו על הארץ וציפו בחרדה לבאות.


בינתיים זינק נתן אלבז מן האוהל. הוא לא יצא מבעד לפתח, אלא מתחת ליריעות, כשפניו מופנות לעבר גדר המחנה. אין ספק שרצה להטיל את הרימון, אך לתדהמתו ראה כמה חיילים בשטח, ואז פרץ במרוצה.


הוא רץ כרוח לעבר התעלה שבקצה המחנה. אולי רצה להטיל את הרימון לתעלה ולהציל את חייו הצעירים. נתן אלבז לא הגיע אל תוך התעלה. אלה שעקבו אחריו בחרדה ראוהו נעצר, מקרב את היד שהחזיקה ברימון לחזהו ומשתטח על האדמה, כשגופו מכסה את הרימון. ואז אירעה ההתפוצצות. הרימון התפוצץ בתוך היד שלפתה אותו, והיד היתה מקופלת מתחת לחזהו של נתן אלבז.



 


 


מתוך יהודה הראל, צל"ש- עשרים שנות גבורה בישראל, הוצאת מוקד, תל-אביב.


 


 



 


 


תיוג: יום הזיכרון, יום הזכרון, נתן אלבז, רימון, גיבור, חייל, חיל, מסירות נפש, למסור את הנפש, החייל נתן אלבז, סיפור גבורה, גבורתו של נתן אלבז, סיפור הגבורה של החייל נתן אלבז, הנופלים, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

קבצים מצורפים

לפעולה זו לא צורפו קבצים

פוסטים נוספים

ציפייה יוצרת

מקור עוסק בגלות וגאולה.
אשרי מי שאינו משקיף פסיבי של ההיסטוריה של עמו, אלא שותף פעיל הנוטל בה חלק.