מקלו של הדגל

“מתחת למשא, בדרך, במסע
כורעים יחידים תחת המעמסה
סובלים, נאנקים, מכובד אלונקה
עליה שוכבת מדינה במצוקה.

בדרך לא דרך, דרכו של עם,
במסע מתיש שעדיין לא תם,
נושאים על גבם את משא הכלל
וחלקם מתמוטטים, ונופלים חלל.
‘פראיירים’, קוראים להם לפעמים,

פראיירים כאלו גם מתים…

וכל שנה, כשזיכרון נצמד לעצמאות
מתברר הטעם, מתחדשת משמעות
שאותם הנופלים על בטחון האומה,

הם מקלו של הדגל המונף לתקומה,

הם הדיו שצובע את הפסים בכחול,
הם הבד הלבן, בו טבע המכחול.
וגם המגן דוד, הוא מגן גיבורים.

הניצב גאה, לא כטלאי, בזכות דם חללים .
כי הדגל הזה, המתנופף ונמתח,

על גבם הוא נישא,
על קברם הוא מונח….”