ללכת בדרכיו (פעולה)

פעולה ראשונה מתוך מערך הפעולות לשבט נבטים בחודש ארגון תשע”ג.

לפעולה השניה

לפעולה השלישית

 מטרות:

• החניכים יבינו שהתורה מדריכה אותנו ללכת בדרכי חסד.
• החניכים ילמדו שכשאנו עושים חסד אנו נהיים דומים לקב”ה.

עזרים:

• חצאי האמרות (בשלב א’), כתובים על שלטים.
• מדרש מצולם.

 

שלב א’

נחלק לחניכים את חצאי האמרות.

נסביר להם כי כל חניך קיבל חצי אמרה ועליו למצוא את חציה השני אשר נמצא אצל חניך אחר.

נאמר לחניכים להסתובב בחדר ולהשלים את האמרות שברשותם.

אם רוצים להקל על החניכים, ניתן ליצור פאזל מכל אמרה וכך, בכדי לבדוק את התאמתם של שני חצאי אמרה, יהיה עליהם רק לבדוק את התאמת חלקי הפאזל.

כל זוג שישלים את האמרה שברשותו יתלה אותה על הקיר.

האמרות מצורפות בנספח שנמצא בקבצים המצורפים בצד העמוד.

 

 

נבקש מהחניכים לקרוא את האמרות.

נשאל את החניכים:

• מה משותף לכל האמרות?
• מה לדעתכם החשיבות של עשיית חסד עפ”י התורה ועפ”י חז”ל?

כל האמרות והפסוקים מדגישים את חשיבות החסד וגמילות החסדים.

אכן במקומות רבים במקרא מודגשת החשיבות הרבה של מצוות שבין אדם לחברו (לדוגמה: שלושים ושש פעמים התורה מצווה על היחס הראוי כלפי הגר, היתום והאלמנה),

וגם חז”ל הדגישו ביותר את חשיבות גמילות החסדים, שהיא אחד משלושה דברים עליהם עומד העולם.

אכן, התורה מכוונת אותנו ללכת בדרכי חסד. מדוע?

 

 

שלב ב’

נשחק עם החניכים את משחק התנועות. נוציא חניך אחד החוצה. שאר החניכים יושבים במעגל. בוחרים חניך אחד שהוא ה”מנהיג”- בוחר את התנועות ומחליף אותן לפי רצונו.

החניכים צריכים לעקוב אחריו ולחקות אותו בדיוק, אך להשתדל להסתיר אחרי מי הם עוקבים. מכניסים את החניך שיצא ועליו לנחש מי ה”מנהיג”. משחקים את המשחק מספר פעמים.

נשאל את החניכים:

• מדוע זה לא קל לנחש מיהו ה”מנהיג”?

כיוון שהחניכים מחקים אותו בדיוק, כולם נראים דומים וקשה לדעת מי ביניהם הוא המנהיג.

• – מה בעצם עלינו לעשות כדי להיות דומים למישהו?

ללכת בדרכיו.

• – איך זה קשור לפעילות הקודמת?

נקריא לחניכים את תחילת פרשת וירא:

“וירא אליו ה’ באלוני ממרא, והוא יושב פתח האוהל כחום היום. וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו.

וירא, וירץ לקראתם מפתח האוהל, וישתחו ארצה

.ויאמר: ‘אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך. יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, והישענו תחת העץ. ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, אחר תעבורו, כי על כן עברתם על עבדכם’.

ויאמרו: ‘כן תעשה כאשר דיברת’.

וימהר אברהם האוהלה אל שרה, ויאמר: ‘מהרי שלוש סאים קמח סולת, לושי ועשי עוגות’. ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב, ויתן אל הנער, וימהר לעשות אותו…“

 (בראשית י”ח, א’-ח’)

נשאל את החניכים:

• מדוע מתחילה הפרשה במילה “וירא”? מי נראה אל מי? (ה’ אל אברהם)
• אם כך, מדוע לא מתוארת התגלות ה’ לאברהם? מה קורה אחר-כך?

הקב”ה מתגלה אל אברהם אבינו, והדבר הבא שאנו שומעים הוא, שאברהם נוטש את האוהל בכדי לקבל את פניהם של האורחים שהגיעו.

תארו לעצמכם שאתם מנהלים דיון חשוב עם נשיא המדינה.

האם הייתם מעלים על דעתכם לומר לו: “חכה שניה, יש פה כמה אנשים זרים שעוברים בסביבה. אני אחזור אליך מאוחר יותר!”.

מה גרם לאברהם לחשוב שצריך לעזוב את השיחה החשובה עם הקב”ה וללכת להכניס אורחים?

אברהם מבין שבהכנסת האורחים שלו הוא בעצם נהיה דומה לקב”ה. כמו שהקב”ה נותן באופן אין סופי, כך כשבני- האדם נותנים, הם נעשים דומים לקב”ה וזה אפילו יותר חזק משיחה עם הקב”ה.

 

 

לסיכום

ראינו שהתורה מדריכה אותנו ללכת בדרכי חסד. כמו במשחק התנועות, כשחיקינו את המנהיג, נעשינו דומים לו,

כך כשאנו הולכים בדרכי חסד, אנו בעצם נעשים דומים לקב”ה, שהוא חסד אין סופי, שברא את העולם מתוך חסד, על מנת להיטיב עימנו.

 

לסיום נחלק לחניכים צילום את המדרש ונקריא:

“ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב [דברים יג]: אחרי ה’ אלהיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר [דברים ד]כי ה’ אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקב”ה, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב [בראשית ג]: ויעש ה’ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; הקב”ה ביקר חולים, דכתיב [בראשית יח]:וירא אליו ה’ באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים; הקב”ה ניחם אבלים, דכתיב [בראשית כה]:ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים; הקב”ה קבר מתים, דכתיב [דברים לד]: ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים“.