“לשון של זהורית (צמר אדום) הייתה לכוהן הגדול, וחילקה לשניים –
חציה בין קרני השעיר לעזאזל וחציה על פתח האולם שלפני ההיכל, שיהיו הכול רואים,
ובזמן שנתקבלה עבודתם לפני ה’ ועלתה להם כפרה –
היו הלשונות מלבינות כשלג, ועיני הכול רואות, ולב כל העם שמח.”
יודע מאין באתי ולאן אני הולך
קטע שנכתב על השואה, מאיפה הגענו ומה יהיה בסופנו
