מהלך המשחק:
מושיבים את החניכים במעגל ואומרים לחניכים להוריד את הראשים. המדריך עובר מאחוריהם
וטופח לכולם פעם אחת על הגב, ובוחר את אחד החניכים שיהיה "הרוצח" ולו הוא טופח פעמיים.
אומרים לחניכים להרים ראשים. מטרת הקבוצה היא לגלות מי הרוצח.
הרוצח פועל על ידי קריצות ועליו לעשות זאת במסווה.
מי שנתקל במבט של הרוצה, והרוצח עשה לו קריצה אומר "נרצחתי" (לא אומר על ידי מי) ונופל אחורה.
אם אחד החניכים שלא נרצחו חושב שהוא יודע מי הרוצח הוא לוחש זאת למדריך.
אם טעה – כאילו נרצח ויצא מהמשחק, אם צדק – התגלה הרוצח והמשחק הסתיים.
וטופח לכולם פעם אחת על הגב, ובוחר את אחד החניכים שיהיה "הרוצח" ולו הוא טופח פעמיים.
אומרים לחניכים להרים ראשים. מטרת הקבוצה היא לגלות מי הרוצח.
הרוצח פועל על ידי קריצות ועליו לעשות זאת במסווה.
מי שנתקל במבט של הרוצה, והרוצח עשה לו קריצה אומר "נרצחתי" (לא אומר על ידי מי) ונופל אחורה.
אם אחד החניכים שלא נרצחו חושב שהוא יודע מי הרוצח הוא לוחש זאת למדריך.
אם טעה – כאילו נרצח ויצא מהמשחק, אם צדק – התגלה הרוצח והמשחק הסתיים.
מה אפשר ללמוד מהמשחק?
- הרבה פעמים בחיינו אנחנו "רוצחים" אנשים בקריצת עין – לפעמים מספיק מבט, הינף יד או עיקום פרצוף.
אנחנו צריכים לתת יותר תשומת לב ליחס שלנו כלפי אנשים. שימו לב שלרוב דווקא באנשים שאותם אנחנו אוהבים הכי הרבה,
אנחנו פוגעים הכי הרבה בלי להתבלבל בכלל. כי זה הכי נוח לנו… - יוצא לנו פעמים רבות להאשים את החברים שלנו כשהם בכלל לא אשמים
(במשחק אין סיבה מיוחדת לרצוח אנשים, הם לא עשו כלום…).
מה גורם לנו להאשמות כאלה? חשוב לבדוק. לא להאשים מיד… אלא לבדוק, כי פגיעה במילים אינה ניתנת להשבה!!
יצא החץ ופגע. - "לשקר הזה אין רגליים" – כשאני עושה דברים במסווה ובערמומיות כדי להפיל את החברים שלי, סופם להתגלות…
(גם במשחק אני קורץ עין במסווה כדי לפסול את חברי… ובסופו של דבר מגלים אותי…).
