"זמן שמחתנו – בחג זה תוספת ציווי על שמחה מן התורה, ככתוב 'ושמחת בחגך'
(יש לשמוח בכל החגים, אבל הציווי נכתב בסוכות, וממנו למדו גם על החגים האחרים.)
ומה שורש השמחה בחג הסוכות?
כל השנה יצר הרע של האדם מתאמץ להכשיל כל אחד ואחד מעם ישראל ולהרחיקו מאביו שבשמים.
כיוון שבא יום הכיפורים ישראל יוצאים נקיים מהעוונות שהפרידו בינם לבין בוראם.
באותה שעה ניטל שלטונו של יצר הרע וחוזרות האהבה והאחדות בין ישראל לעצמם ולבוראם.
כיוון שבא חג הסוכות, מתכנסים כל ישראל המטוהרים בסוכה תחת כנפי השכינה,
משכימים בבוקר ונוטלים ארבעה מינים- זקני העם וגדוליו, עמלי תורה, אנשי מעשה עם דלת העם…
כולם נעשים אגודה אחת לעשות רצון ה' בלבב שלם…
באותה שעה ניטל שלטונו של היצר הרע מישראל והם חוזרים ודבקים בשורשם, ושמחים שמחה שלמה על קרבתם לקב"ה.
בחג זה מנסכים מים על גבי המזבח, ושואבים מים בששון.
במשנה (סוכה פרק ה) אָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִמְחָה מימיו.
בגמרא (מסכת סוכה דף כה/ב) נאמר: אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: מצטער פטור מן הסוכה.
זו המצווה היחידה שחז"ל קובעים לגביה,
שהמצטער פטור ממנה – מפני שסוכות הוא זמן של שמחה, ואין בו מקום לצער!
"מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה" וכי מי נטל מהקב"ה את עולמו?
אלא שאין שכינה שורה אלא במקום שהשמחה שורה שם.
ובד' אמות של הלכה שם לא נגע החורבן ולפיכך השכינה שורה שם ושרה עם ישראל בשמחת תורה"
מעובד עפ"י ספר התודעה
