מערך “פנים אל פנים” על אינטרנט-פעולה ראשונה

זוהי פעולה ראשונה מתוך מערך הפעולות לשבט מעלות בחודש ארגון תשע”ג

לפעולה השניה- תורת הקשרים.

לפעולה השלישית– לב האדם לאדם.

מטרות הפעולה:

1. החניכים ילמדו להבחין בין תקשורת אישית לתקשורת וירטואלית.
2. החניכים יכירו את המאפיינים וההשלכות של אופני התקשורת השונים.
3. החניכים ייזמו פעילויות לחיזוק התקשורת האישית בסביבתם הקרובה.

עזרים:

• כדור
• סיפור להקראה

שלב א’- קשר חי:

נבקש מכל החניכים לעמוד במעגל, נחזיק כדור ונבקש מהחניכים לשחק במשחק “מסירות” דמיוני, ללא הכדור. ננקוב בשם של אחד החניכים והוא יתחיל במשחק, החניך “ימסור” את הכדור לחניך אחר על ידי קריאה בשמו והנפת ידיים דמיונית של זריקת כדור, החניך שקראו בשמו ימשיך ויקרא בשם של חניך אחר ויניף גם הוא את ידיו כאילו הוא מוסר את הכדור.

נשחק מספר דקות באופן זה ולאחר מכן נעבור לשחק מסירות רגיל, עם כדור, כאשר כל חניך שהכדור מגיע אליו קורא בשם של חניך אחר במעגל וזורק אליו את הכדור.

בסיום המשחק נשאל את החניכים:

• באיזה משחק נהניתם יותר?
• מה היה ההבדל בין המשחקים?
• באיזה משחק חשתם יותר התרגשות ומרץ?

במשחק הראשון שיחקנו באופן “וירטואלי”, משחק מסירות שנערך בדיבור בלבד הוא משחק יבש יותר, לעומת משחק עם כדור שבו יש תנועה ויש חיים.

 

במשחק חי הרגשות שלנו גוברים, המרץ עולה ואנחנו נכנסים למשחק עם עוצמות ותחושות גבוהות יותר.

נסביר לחניכים שבאופן דומה למשחק כך גם בחיים, בקשרים שלנו עם אנשים סביבנו ישנם דרכים שונות להתקשרות והתחברות. קשר יכול להיות מבוסס על אמצעי התקשורת השונים- בכתב או בעל פה, ויכול להיות מבוסס על חיים משותפים ומפגשי פנים אל פנים.

כאשר אנחנו לא רק מדברים או מתכתבים עם אנשים סביבנו אלא גם לומדים איתם, משחקים איתם, הולכים איתם יחד למקומות, ויוצרים יחד דברים- הקשר חי ומשמעותי יותר.

 

ניתן לראות זאת כאשר אנחנו מדברים על בני משפחה, החיים המשותפים בבית מקרבים אותנו אחד לשני באופן החזק ביותר ולכן הקשר בין בני המשפחה הוא קשר עוצמתי ומלא ברגשות (לפעמים חיוביים יותר ולפעמים פחות…).

שלב ב’

נספר לחניכים את הסיפור הבא:

אני רוצה לספר לכם על הפעם האחרונה שבה ראיתי את יואב.

יואב היה החבר הכי טוב שלי עוד מהגן, היינו עושים הכל יחד: משחקים בכדור, עושים ‘תחרות בדיחות’ ואפילו זורקים שקיות מים על הילדים של השכנים….

הפעם האחרונה שראיתי את יואב היה ביום ההולדת העשירי שלנו לפני חמש שנים, כן, יואב ואני נולדנו באותו יום בדיוק בשני בתי חולים שונים בעיר ותמיד היינו חוגגים את יום ההולדת שלנו יחד.

יום ההולדת האחרון שבו ראיתי את יואב היה מרגש במיוחד, הגיעו המון חברים מהכיתה ומהשכונה והרגשנו שכולם אוהבים אותנו. לפעמים ילדים מקנאים אחד בשני, או סתם רבים ומציקים, אבל אצלנו זה היה אחרת, כולם היו חברים שלנו ואהבו אותנו באמת. וגם אנחנו אהבנו לעשות הכל יחד ולהיות החברים הכי טובים.

יואב היה גר בקומה מתחתי. בעצם, הוא עדיין גר שם….

עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם למה לא ראיתי את יואב כבר כמעט חמש שנים, ואולי אתם אפילו מדמיינים שקרה לו משהו לא טוב. אז זהו, שלא קרה ליואב שום דבר רע, יואב שלם ובריא. ולא, גם לא רבנו. אבל מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו כמעט ולא ראיתי גם את שאר החברים שהגיעו ליום ההולדת.

לכבוד יום ההולדת העשירי שלנו קיבלנו יואב ואני מתנה זהה מההורים שלנו- מחשב! יואב אוהב להמציא כל מיני תוכניות וכללים וחוקים, ולכן כשקיבלנו את המחשב הוא קבע שמעכשיו במשך שבועיים נדבר רק דרך האינטרנט: מייל, צ’אטים, פייסבוק, ואפילו סקייפ. הכל מותר, חוץ מלעלות/ לרדת אחד לבית של השני.

בהתחלה התלהבתי מאוד מהכללים החדשים, פתחתי שם משתמש והתחלתי לנסות את כל האפשרויות… גילינו שאפשר לעשות הכל דרך המחשב- לשחק בכדור, לקיים תחרות בדיחות ואפילו להתכתב באמצע הלילה בלי שאבא ואמא יידעו, רק לזרוק שקיות מים לא הצלחנו…

אחרי שבועיים כבר התרגלנו לצורה החדשה של החברות שלנו, או שפשוט התעצלנו לעלות ולרדת במדרגות… גילינו גם שהרבה חבר’ה נמצאים במחשב ואפשר במקביל לדבר ולשחק אחד עם השני ולא לפספס את מה ששאר החברים כותבים בינתיים. היו גם כמה חברים שלא היה להם מחשב, הם המשיכו לצאת לשחק במגרש ולבקר אחד אצל השני, אבל אני כבר לא כל כך הייתי בקשר איתם כי הם לא היו מחוברים…

בסוף אותו החופש, עברתי לבית ספר חדש, כך שיותר לא נפגשתי עם יואב ולא עם שאר החברים. במשך שנה וחצי המשכנו להיות חברים, היינו מתכתבים, מתקשרים ומשחקים- הכל דרך המחשב והטלפון. אחרי שנה וחצי הפסקתי לשמור על קשר עם יואב, זה הפך למשעמם. מידי פעם הייתי רואה דברים שהוא כתב לחברים אחרים והייתי נזכר בחברות שהיתה לנו.

במשך השנים שעברו יצא לי לחשוב לפעמים על החברות עם יואב ולעומת זאת על החברים שלא התחברו למחשב והמשיכו להיפגש ולבלות יחד. בזמן האחרון המחשבות הללו הובילו אותי לקבל החלטה: עוד שבועיים וחצי אני חוגג את יום ההולדת ה-15 שלי. יש לי תוכנית מיוחדת ליום ההולדת הזו. אני חושב לעשות משהו שלא עשיתי כבר הרבה זמן: לרדת 15 מדרגות, לדפוק על הדלת הלבנה והמוכרת ולהזמין את יואב למשחק כדורסל במגרש.

אולי לא מאוחר מידי.

בסיום הסיפור נשאל את החניכים:

• מה דעתכם על הסיפור?
• האם הסיפור משקף את המציאות בשבט/ בכיתה?
• מה אתם חושבים על החברות המתוארת בסיפור?
• האם חברות וירטואלית או רדודה ייחודית למשתמשי המחשב?

בשלב זה נפתח עם החניכים דיון אמיתי הנוגע לאופן השימוש שלהם באמצעי התקשורת בהקשר החברתי, בתחום זה קיימים הבדלים בין השבטים השונים ובין החניכים בתוך אותו שבט. נבקש מהחניכים לתאר את מתרחש אצלם, נברר מה דעתם, מה היתרונות והחסרונות של חברות וירטואלית וננסה לכוון לשימוש מושכל באמצעי התקשורת הנובע מתוך חשיבה ובחירה.

בשבטים בהם השימוש במייל וברשתות חברתיות איננו מקובל, נפנה את הדיון לשאלת אופי הקשרים החברתיים בין החניכים. נשים לב כי גם קשרי חברות שאינם מבוססים על פייסבוק או על מייל, עשויים להיות בעלי אופי רדוד. לעיתים מפגשי חברים מכילים אמירות שטוחות וחסרות כוונה, לעיתים יחסי חברות חסרים עומק והבנה הדדית.

זהו שלב משמעותי בפעולה, חשוב לתת לחניכים להביע את דעתם ולכוון אותם לבירור האופי של קשריהם החברתיים.

 

שלב ג’- באופן אישי!

לאחר שראינו את ההבדלים בין קשר וירטואלי לקשר חי ובחנו את מהות הקשרים בשבט, נחשוב יחד עם החניכים כיצד לדעתם ניתן לחזק את התקשורת הישירה והחיה בחברה שסביבנו.

ניצור יחד עם החניכים דומינו שבטי, החניכים יעמדו אחד אחרי השני בשורה ארוכה, וכמו קוביות דומינו יניחו את ידם בזה אחר זה על כתף החניך שעומד לפניהם. כל חניך שמניח את ידו על כתף חברו יציע הצעה שיכולה להועיל לחיזוק הקשרים החברתיים בשבט. נזכיר לחניכים כי מטרתנו לעודד תקשורת פנים אל פנים, מפגשים ועשייה משותפת.

דוגמאות להצעות:

• לומר שלום לכל אחד באופן אישי כאשר מגיעים לפעולה.
• משחק גמד וענק שבטי.
• להכין יחד ארוחת ערב שבטית.
• להחליט יחד שכל אחד הולך פעם בשבוע לבקר חבר.
• להגיע לפעולות בסניף (ולא להישאר בבית לשחק במחשב…)
• לחגוג יומולדת שבטי לכל חניך ביום הולדתו.

(ניתן להגביר את הקשר בין חלקי הדומינו, ובמקום להניח יד זה על זה- כל חניך בתורו ירים את רגל שמאל שלו והחניך שלידו יחזיק אותה בשתי ידיו כדי שהחניך הראשון לא ייפול, כך תיווצר לבסוף שורה ארוכה בה כל חניך מרים רגל אחת ואוחז בידיו את רגלו של חברו).

לאחר שהחניכים יעלו את הצעותיהם נתמקד ונבחר מספר רעיונות מעשיים שהקבוצה תחליט לממש בפועל. רצוי שהרעיונות יכללו גם מעשים חד פעמיים וגם מעשים שיימשכו לאורך השנה.

 צ’ופר

לסיום ניתן לחלק לחניכים צ’ופר:

“אם לא נהיה תלויים זה בזה- נהיה תלויים זה ליד זה”

בתוספת ציור חמוד של כביסה תלויה על חבל וכדו’.

 

לסיכום:

בפעולה זו הבחנו בין קשרים וירטואליים המתבצעים באמצעות כלי התקשורת ובין קשרים פנים אל פנים היוצרים מפגש אנושי וממשי. ראינו שקשרים פנים אל פנים הם קשרים המכילים חיים, עוצמות ותחושות ומחברים בין אנשים באופן משמעותי יותר.

דנו עם החניכים על אופי הקשרים החברתיים בסביבתם הקרובה, בחנו את היתרונות והחסרונות של אופני התקשורת וביררנו יחד מהן דרכי ההתקשרות הרצויות בעיננו.

לסיום העלנו יחד רעיונות לחיזוק הקשרים החברתיים בשבט, המבוססים על מפגש אנושי ועשייה משותפת