לפני זמן מה נפטר בעיר שבמערב ארצות הברית אדם שהיה ידוע בשם “תום העליז”. מותו ציער רבים מתושבי העיר, אף שמעטים מהם ראוהו אי פעם במציאות. למרות זאת, השתווה פרסומו של תום בעיר לזה של ראש העיר עצמו. לא היה כמעט איש שלא שמע את קולו העליז בטלפון, ומרבית המנויים על עיתונים עשו זאת דרכו.
תום נפגע בתאונה זמן קצר לאחר נישואיו. שתי רגליו התרסקו, וחוט השדרה שלו נפגע קשות. בכך נידון לבלות במיטה את שארית ימיו. אך האם שבר הדבר את רוחו? האם הרשה לשואה זו שירדה עליו, להרוס את עתידו, למנוע ממנו ומהנערה שנישא לה, את אושרם?
מיד כשעמד על מצבו, בא תום לידי החלטה שייבשה את דמעותיה של אשתו, בעוז רוח ובכוח רצון שהיו מביישים אדם בריא, הוא החל לבנות את עולמו מחדש, להתאים עצמו לסביבה החדשה לגמרי שנקלע אליה. או אז נדלק בו הרעיון לעסוק בהחתמת מנויי עיתונים באמצעות הטלפון. קולו ייצג אישיות וכוח משיכה. אנשים הקשיבו והזמינו מינוי. סיפרו לחבריהם, ששאלו על מספר הטלפון שלו. תום נעשה ידוע יותר ויותר בקרב בני העיר. הוא עבד שמונה שעות ביום, כשאינו יוצא ממיטתו. צחוקו העליז ולשונו החדה הביאו רגעי הנאה לעקרות בית דאוגות, שמעולם לא היו עייפות מדי מכדי לשוחח עימו. במהרה למד רבות, באמצעות שיחות הטלפון שלו, על פסיכולוגיה אנושית. בעקבות שיחותיו החל גם הכסף לזרום, די כדי לשכור מזכירה קבועה ולקנות לאשתו את המותרות הקטנות אותן חושקת אישה; די גם כדי להביא לתום את הנוחות הרבה ביותר האפשרית במצבו.
וכאשר הלך תום העליז לעולמו, בגיל שיבה, ביכוהו לבבות עצובים בבתים רבים. קולו “מת” עבורם; חסר להם צליל אישיותו העליזה, שבקע מבעד לאפרכסת הטלפון. במותו עברו כמעט כל בני העיר על פני ארונו, כדי לחזות בגוף הנכה, בו שכנה נשמה בלתי מנוצחת. תום הפך את חייו ממפלה אפשרית לניצחון מזהיר. הוא הטביע חותמו בליבותיהם ובמוחותיהם של בני עיר שלמה, שעשויים היו, בנסיבות אחרות, כלל לא לדעת על קיומו.
כל זאת כתוצאה מתמונת המחשבה של תום, מבניין חייו מחדש באמצעות החזון – ראיית עצמו מצליח ומשיג אושר למרות מה שעשוי היה להראות לרבים כאסון שאין להתגבר עליו.
