סיפור קטן ושולי, שהתרחש כשהייתי בערך בגילך, השאיר עלי רושם חזק.
זה היה בפורים, וארגנתי ביחד עם החבר'ה מסיבה מגניבה- היתה שם תחרות
תחפושות, הצגות, אזני המן, יין ובלונים. פורים הוא החג הכי שמח שאני מכיר
והזמנתי למסיבה את ניר, חבר חילוני, שהיה ידיד טוב שלי, כדי להראות לו
איך החבר'ה הדתיים יודעים לעשות שמח. ובאמת היה שמח, עד שאותו בחור
שאל אותי, ממש כבדרך אגב, בלי להתכוון כלל:
לזכר איזה מאורע אתם מתחפשים לחילונים??מיד קפצתי כמובן: "מה פתאום
חילוניים?" "אני לא יודע" אמר ניר, "לפני כן חשבתי שהדתיים חוגגים חג דתי,
אבל מה פה דתי?- הבנות במכנסיים, הבנים מעשנים, מנבלים את הפה וסתם
זה נראה כאילו תפסתם איזה תאריך כדי לפרוק עול…"
אני שתקתי. "נו כבר תגיד משהו"- אמרתי לעצמי, אבל לא יכולתי. הוא פשוט
צדק. עדיף שאשתוק. תאמין לי שהתביישתי מעצמי יותר ממה שהתביישתי
ממנו. הוא כ"כ צדק לעזאזל.
מה, פורים הוא לא חג עם מסר משלנו שככה הוא צריך להראות? אבל מצד
שני, בפורים חייבים לשמוח, לא? אז מה לעשות?- לא להפסיק לשמוח.
זה מה שמצווים לעשות בפורים, ההלכה גם אומרת לנו איך, אבל בוודאי
שאין ציווי לאבד את הצפון, את עצמנו. לרקוד ולשתות ולהתחפש- הכל בסדר!
אבל לא צריך לפרוק כל עול!
פורים הוא חג שמציין את ההצלה של הזהות המיוחדת שלנו. את אי ההסכמה
להשתחוות להמן, את הרווח וההצלה שעמדו ליהודים, אז איך אנחנו במסיבה
אחת מסוגלים לבוא ולטשטש את כל מה שמייחד אותנו????
אז למה בעצם אני פונה אליך?
כי אתה מדריך וזה המון. יותר מהמון. כי יש לך שליטה, אתה מעורב בתכנית
המסיבה, אתה יכול להשפיע על האווירה, אתה יכול להציב את הקווים האדומים,
ואם בזכותך המסיבה השנה תראה לא כמו של השנה שעברה – עשית מה
שמדריך טוב צריך לעשות!
אז, קח לך שתי דקות, ותחשוב על הדברים, ושיהיה לכולנו פורים שמח – שמח באמת!
-אייל דוידסון-