זה"ב – האחריות בידינו (פעולה)

 

 

מטרות הפעולה:

1. להבין שלמעשים שלנו יש השפעה על כל הסביבה שלנו ועל כן אנחנו צריכים לקחת אחריות עליהם.

2. לא להיגרר ללחץ חברתי בכביש.

 

 

 

• כדור
• מטפחת

 

 

שלב א' – משחק-כדורגל זוגות – סומכים עלינו

שלב ב' – מחקר חציה באור ירוק – אנחנו לא סומכים על אף אחד.

שלב ג' – סיכום

 

 

 

שלב א'

משחקים כדור רגל זוגות.

 

מתחלקים לזוגות ולכל זוג נותנים בגד או מטפחת שבעזרתם יקשור אחד החניכים את העיניים. כל זוג הוא קבוצה, ורק לחניך עם העיניים הקשורות מותר לגעת בכדור. לעומת זאת, לחניך השני מותר רק לכוון את חברו במילים בדרך לכדור.

הצעה אחרת על החניך עם המטפחת מוטל לאסוף חפצים שפזורים בחדר ולהביא אותם לנקודה מסויימת בעזרת הכוונה של החבר.

איך מנצחים? הזוג שמצליח לקלוע לשער של הזוג השני יותר פעמים בזמן קצוב, / אסף את החפצים הכי מהר – מתמודד מול הזוג הבא.

דיון קצר

לשאול את מי שהעינים שלהם היו מכוסים איך הם הרגישו האם הם סמכו על החברים שלהם? הם לא פחדו שיכשילו אותם?

לשאול את המכוונים – איך הם הרגישו עם האחריות על שלומם של החברים שלהם? האם הם שמו לב למה החברים שלהם עשו במהלך המשימה (מן הסתם שלא בגלל שהם היו מרוכזים לעזור לחבר שלהם ולכוון אותו).

סיכום:

כאנשים בוגרים אנחנו צריכים להבין שלמעשים שלנו יש השפעה על כל הסביבה שלנו. חציה לא בטוחה יכולה לגרום לרכב לסטות מנתיב הנסיעה שלו. אם חס וחלילה ניפגע הדבר ישפיע על כל המשפחה ובעיקר על ההורים שלנו. ועל כן צריך לקחת אחריות על הסביבה שלנו.

בנוסף – הרבה פעמים האחים הקטנים שלנו או סתם ילדים יראו את מה שאנחנו עושים ויחכו אותנו. אם אני לא שם חגורה ברכב גם אחי הקטן יחכה אותי.

 

נשאל למי קרה או מי ראה אנשים עומדים ברמזור באור אדום ומחכים שהוא יתחלף ואז הגיע מישהו והתחיל לחצות את הכביש ואליו הצטרפו אנשים שעד עכשיו חיכו בסבלנות?

מחקר בנושא:

מחקר מרתק נערך במזרח ארה"ב. המחקר הוזמן ע"י משרד התחבורה האמריקני, אך תוצאותיו עניינו פסיכולוגיים וסוציולוגיים רבים.

החוקרים שמו להם למטרה לבדוק כיצד ניתן לצמצם את מספר תאונות הדרכים בהן מעורבים הולכי רגל. החוקרים בחרו מספר צמתים "בעייתיים" כדגם מייצג. בקרבת מקום לכל צומת, ישבו החוקרים ברכבם וצפו על הצומת. בצומת "שתלו" שחקן אשר התנהג כסתם עובר אורח. בשלב ראשון, ספרו החוקרים במשך מספר שבועות את ממוצע מספר הולכי הרגל החוצים באור אדום בכל יום. בשלב שני, נהג ה"שתול" לעמוד עם שאר האזרחים ולהמתין לאור ירוק, ברם – ברגע שלא נראו מכוניות באופק החל ה"שתול" לחצות את הרחוב, באור אדום.

לתדהמתם, גילו החוקרים, שבכל פעם שאחד מהניצבים על המדרכה החל לחצות באור אדום (ה"שתול"), מיד חצו אחריו רוב הממתינים, אף הם באור אדום! לאחר מספר שבועות נערך סיכום ביניים למחקר. התברר שבכל פעם שמישהו מהמדרכה החל לחצות באור אדום (ה"שתול" או סתם אזרח חסר סבלנות), אחוז הנותרים אשר חוצים באור אדום – הכפיל את עצמו! במילים אחרות – עשרות אנשים ביום, הגיעו לאותם מעברי חצייה במטרה לעוברם באור ירוק, תוך שמירת החוק ושמירת חייהם. אך ברגע שמישהו זר הרשה לעצמו לעבור, מיד נגררו כולם אחריו, וחצו אף הם, נגד עמדתם הראשונית. איזה "לחץ חברתי" מוזר גרם להם לוותר לפתע על עקרונותיהם.

השלב השלישי במחקר היה המרתק ביותר. בשלב זה החליפו החוקרים בין שני "שתולים" שונים. הראשון, בחור בשנות העשרים, בעל שערות ארוכות, עגיל באוזן ומכנסי ג'ינס קרועים, 'זרוק' אמיתי. השני, מבוגר בשנות הארבעים, לבש חליפה מהודרת, עניבה מסודרת וזוג נעליים יקרות. איש עסקים מצליח. בכל יום גיוונו החוקרים בין ה"שתולים". פעם ה'זרוק' חצה באדום ופעם 'איש העסקים'. והנה – מספר עוברי האורח שחצו באור אדום בעקבות איש העסקים, היה גבוה ב 400% ממספר החוצים בעקבות ה'זרוק'!

מתברר שהאדם נגרר אחרי אחרים בצורות שאינו מעלה על דעתו. עקרונות יסוד כגון שמירה על החוק או זהירות בדרכים, נעלמים בבת אחת ברגע שנפגשת עם גורם משפיע אחר.

"מישהו אחר מתנהג כך…" הוא לעיתים קרובות תירוץ טוב גם להתנהגותך שלך. מעניין גם שה"לחץ החברתי" הסמוי, נוצר אפילו ע"י אדם זר ברחוב, ולאו דווקא בתוך חברה מגובשת. מרתק היה לדעת, באלו תחומים נוספים אנו לפעמים פועלים אחרת מאמונותינו ומערכינו, רק בגלל שמישהו אחר עושה משהו…

סיכום שלב ב':

דיברנו על כך שלמעשים שלנו יש השפעה על הסביבה שלנו אבל צריך לזכור שגם למעשים של אחרים יש השפעה עלינו. ולכן צריך תמיד להשים לב בכביש ובכלל בחיים. האם אני מתנהג ככה בגלל שאני באמת חושב שבטוח לחצות את הכביש או לנסוע בצורה לא בטוחה באופניים? או שאני רק נכנע ללחץ חברתי?

 

 

בשלב הראשון של הפעולה הבאנו שלמעשים שלנו יש השפעה על כל הסביבה שלנו ועל כן אנחנו מחויבים להיות ערים לכך וכל פעולה שלנו צריך לשים לב שהיא נעשית בצורה אחראית ובטוחה. שחס וחלילה לא ניפגע, שחס וחלילה אחרים לא יפגעו מההתנהגות שלנו, ושחס וחלילה אחרים שיחקו אותנו לא יפגעו. בגרות, דורשת אחריות!!!

בשלב השני של הפעולה הבהרנו שכולנו כולל אנשים מבוגרים נתונים ללחץ חברתי. ולכן שניה לפני שאני עושה משהו לשאול את עצמי האם אני פועל ככה בגלל שאני באמת חושב שככה טוב לנהוג וראוי לנהוג או שאני נכנע ללחץ חברתי?