מצורף בצד העמוד קובץ ערוך של הסדר.
ניתן לפתוח בסרטון על ט"ו בשבט.
עורך הסדר:
ארבעה ראשי שנים הם:
באחד בניסן: ראש השנה למלכים ולרגלים.
באחד באלול: ראש השנה למעשר בהמה.
באחד בתשרי: ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.
באחד בשבט: ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו.
(מסכת ראש השנה א, א)
המקובלים בצפת בתקופת האר"י ז"ל, נהגו לעשות סדר בט"ו בשבט, כעין סדר פסח, בו ביטאו ע"י אכילת פירות וקריאה ולימוד קטעים הקשורים אליהם, את הקשר המיוחד של האדם לארץ ולאילנות, בין הטבע לאדם.
תחילת הסדר:
אמר הקב"ה לישראל: כי תבואו אל הארץ, אַף עַל פִי שֶתִמְצְאּו אֹותָה מְלֵאָה כָל טּוב, לא תאמְרּו, "נֵשֵב וְֹלא נִטַע אֶלָא "ונְטַעְתֶם כָל
עֵץ מַאֲכָל". ומדוע? כי כְשֵם שֶנִכְנַסְתֶם ומְצָאתֶם נְטִיעֹות שֶנָטְעו אֲחֵרִים, אַף אַתֶם הֱיּו נֹוטְעִים לִבְנֵיכֶם!
מדרש תנחומא מביא סיפור העוסק בחשיבות הנטיעות לדורות הבאים ושמחדד את הנקודה שלא תמיד מי שנוטע בהכרח גם
נהנה מהפירות:
"מעשה באנדרינוס המלך שהיה עובד למלחמה והולך עם גייסות שלו להילחם על מדינה אחת שמרדה עליו, ומצא בדרך זקן
אחד שהיה נוטע תאנים. אמר לו אנדריאנוס: בן כמה אתה? אמרו לו אותו זקן: בן מאה שנה. אמר לו אנדריאנוס: בן מאה שנה
עומד וטורח ונוטע נטיעות, וכי סבור אתה לאכול מהן? אמר לו: אדוני המלך, הריני נוטע ואם אזכה אוכל מפירות נטיעותי, ואם
לאו- כשם שיגעו אבותי לי כך אני יגע לבני. עשה אנדריאנוס מלחמה שלוש שנים וחזר ומצא לו לאותו זקן עומד באותו מקום.
מה עשה הזקן? נטל סלסלה אחת ומלא אותה ביכורי תאנים יפות וקרבן לפני אנדריאנוס. אמר לו: אדוני המלך אני הוא אותו
הזקן שמצאת אותי בהליכתך עומד ונוטע והרי כבר זיכני המקום לאכול מפירות נטיעותי, ואלו שבתוך הסלסלה- מהם. קבלם מן
עבדך. מיד אמר אנדריאנוס לעבדיו: טלו את הסלסלה הימנו ומלאו אותה זהובים" (מדרש תנחומא, קדושים כ"ה)
קריין 1:
מה נשתנה "סדר" ליל ט"ו בשבט
מ"סדר" ליל פסח?
שב"סדר" ליל פסח אנו אוכלים מצות – הלילה הזה כולו פירות.
שב"סדר" ליל פסח אנו שותים יין בכל צבע – הלילה הזה יין לבן ויין אדום.
שב"סדר" ליל פסח אנו מספרים ביציאת מצרים – הלילה הזה אנו מספרים בשבחם של פירות ארצנו.
יום ט"ו בשבט יחיד ומיוחד בין חגי ישראל ומועדיו. חג ארץ ישראלי, צמיחתו בקרקעה וגידולו באדמתה. אי אפשר לקיימו כהלכתו – אלא בארץ ישראל.
"וכי תבואו אל-הארץ
ונטעתם כל-עץ מאכל" (ויקרא יט, כג)
ונתן העץ פריו
והארץ יבולה.
עת לנטוע אילנות
עת לנטוע ולבנות.
קריין 2:
רבי נחמן מברסלב היה אומר: דע כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד, לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם, כי כל עשב ועשב יש לו שירה, ומשירת העשבים נעשה ניגונו של רועה.
הוא היה אומר: הלוואי והייתי זוכה לשמוע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לשם יתברך בלי תהייה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום גמול. כמה יפה ונאה כששומעים את השירה שלהם וטוב מאוד ביניהם לעבוד את האלוהים ביראה.
שירת העשבים/ נעמי שמר
דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של רועה
כמה יפה
כמה יפה ונאה
כששומעים השירה
שלהם
טוב מאוד
להתפלל ביניהם
ובשמחה לעבוד
את השם
ומשירת העשבים
מתמלא הלב
ומשתוקק
וכשהלב
מן השירה מתמלא
ומשתוקק
אל ארץ ישראל
אור גדול
אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב.
איך זה להיות עץ?
דתיה בן דור
פַעַם שָאַלְתִי עֵץ –
"עֵץ, אֵיךְ זֶה לִהְיות עֵץ?"
"אַתָה וָודָאי מִתְלוצֵץ"- אמר העץ.
"לא ולא", אמרתי- "בְּרצִינוּת גְמורַה,
זה טוב או רע?"
"רע?" תָמַה העץ. "מדוע?"
"ולא אִכְפַּת לְךָ שאתה תָקוּעַ כָל הַשָבוּעַ?"
"איֵנֶנִי תָקוּעַ, אני הֲרֵי נָטוּעַ"
"ולא מִתְחָשֵק לְךָ לפעמים לָלֶכֶת לְבָקֵר חֲבֵרִים
או לִרְאות מה נשמע בִמְקומות אֲחֵרִים?"
"אֵין לי כָל צורֶךְ לָנוּד וְלָנוּעַ.
צִיפורים מְזַמְרות לי בְאופֶן קָבוּעַ
פָרְפָרִים לי נושְקִים, מְלַטֶפֶת הרוח
וּלְנֶגֶד עֵינַי- כָל הַאופֶק פָתוּחַ."
"וּבַלָיְלָה כְשֶכוּלם יְשֵנִים- אז מה?"
" בלילה אני מַאֲזִין לַדְמָמָה
וְשומֵעַ
אֵיךְ נושֶמֶת הַאֲדָמָה
אֵיךְ פֵירות מַבְשילים
אֵיךְ יורדים הַטְלָלִים
וּבְתוךְ עֲנָפַי יְשֵנִים גוזָלִים וַאֲנִי שומֵר עַל שְנָתָם."
"אני אוהב אותך עץ" – אמרתי
וְהָלַכְתִי אֶל גַנִי
וְנָטַעְתִי לי עץ מוּל חָלונִי.
קריין 3:
ויהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שבכוח סגולת אכילת הפירות שנאכל ונברך עליהם עתה ואשר נהנה בסוד שורשיהם העליונים אשר המה תלויים בם להשפיע עליהם שפע רצון ברכה ונדבה, וגם הממונים והמושטרים עליהם יתמלאו מעוז שפע הודם לשוב שנית להגדילם ולהצמיחם מראשית השנה ועד אחרית השנה לטובה ולברכה לחיים טובים ולשלום.
שבעת המינים
"ארץ חיטה ושעורה" – ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש.
יהי רצון (שיר)
יהי רצון מלך עליון
יהי רצון מלפניך
יהי רצון שר ואביון
יחד יזכו לרחמיך
מטל השמיים
מדבש ושמני הארץ, תן
מכל טוב מקשה וגן
רימון זית ודגן
תמר עינב ותאנה
בצל אילן נחיה
אדם וחווה נהיה
ובננו שוב שורש יכה
יהי רצון מלך עליון
יהי רצון מלפניך
יהי רצון שר ואביון
יחד יזכו לרחמיך
מטל השמיים…
חיטה
מיום שֶחָרַב בֵית הַמְִקדָש וגלו ישראל מארצם נתַעֲלָה ט"ו בִשְבָט לְמַעֲמָד שֶל יֹום טֹוב שכן כֻלֹו עֹומֵד בְסִימַן הַגִעְגּועִים לְפֵרֹותֶיהָ שֶל
אֶרֶץ ישראל. וראוי הוא כי נברך על כל פְרִי וּפְרִי כפי בִרְּכָתֹו, פְרִי פרי ופְסּוקֹו, פְרִי פְרִי ומְִדרָשֹו.
אך ראשית נִטְעַם מִּכָל מִינֵי פֵרֹות הָאָרֶץ ונַתְחִיל מפירות שבעת המינים, וראשונים מהֵחִטָה ושְעֹורָה.
המסובים לוקחים עוגה ומברכים: "בָרּוך אָּתָה ה' אלֹוהינּו מֶלֶך הָעֹולָם בֹוֵרא מִינֵי מְזֹונֹות"
לוקחים פרוסת עוגה ומברכים: ברוך אתה ה'אלקינו מלך העולם בורא מיני מזונות.
כוס ראשונה
השנה נחגוג גם אנו בסימן המעבר מלבן לאדום בטבע, ונשתה ארבע כוסיות כדרך המקובלים בצפת.
עורך הסדר: הקהל מתבקש למזוג כוס ראשונה של יין לבן – וכך נאמר:
הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות כוס ראשונה של ט"ו בשבט – כוס יין לבן, כוס המסמלת את החורף במלוא עוזו וכוחו. לבן הוא השלג בפסגת החרמון, ולבנה היא הקרה בראשי הדשאים בבוקר חורף צונן.
מרימים כוס ראשונה ומברכים: ברוך אתה ה'אלוקינו מלך העולם, בורא פרי הגפן.
גפן
קריין 6:
למה נמשלו ישראל לגפן? אלא מה הגפן שבעליה מבקשים שתשביח מה הם עושים? עוקרים אותה ממקומה ושותלים אותה במקום אחר והיא משבחת. כך ישראל, כיוון שביקש הקב"ה להודיע ישראל בעולם, מה עשה? עקרם ממצרים והביאם למדבר והתחילו מצליחים שם. קיבלו את התורה ויצא להם שם בעולם.
השיר: שי / רחל ( שירה בציבור)
אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן
שְׁאֵרִית הָרַחַשׁ
וְאֶשְׁלַח מִנְחָה לָךְ
מִזִּמְרַת לִבִּי –
כָּל שֶׁיַּד הָעֶצֶב
לֹא עָקְרָה מִשֹּׁרֶשׁ,
שֶׁקְּדִים-הַזַּעַם
לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי.
אֲרַפֵּד הַטֶּנֶא זִכְרוֹנוֹת כִּנֶּרֶת,
וֶרֶד שְׁמֵי הַבֹּקֶר
בֵּין עֲצֵי הַגָּן,
זְהַב הַצָּהֳרַיִם
בְּמֶרְחָב רוֹגֵעַ
וְלִילַךְ הָעֶרֶב
עַל הָרֵי גוֹלָן,
זֵכֶר לֵיל הַסַּהַר
עַל חֶלְקַת הַמַּיִם,
זוֹ תְּרוּעַת הָאֹשֶׁר
בַּעֲלוֹת יָמַי,
כְּבִשְׁנִי תוֹלַעַת
בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא
וְאֶשְׁלַח אֵלֶיךָ –
הֲתִשְׂמַח לַשַּׁי?
חנכו את המושבה של מגדיאל והזמינו את מרן רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. זה היה בטו' בשבט למגדיאל. וכיבדו אותו לטעת שתיל. הוא נוטע שתיל ולא קם. הקהל מופתע לא ידע מה קרה, עד שבא אליו הרב זאב גולד זצ"ל ומרים אותו ורואה פניו משולהבות. הוא שואל מה קרה כאן הוא רואה אותו בוכה ולא קם.
הוא ( הרב קוק ) אומר בשעה שנטעתי את השתיל, נזכרתי בדברי התלמוד. הגמרא אומרת: ולדבקא בו, להדבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא.
מה הוא רחום – אתה רחום, הוא חנון – אתה חנון.
ואז נזכרתי, מה פעולתו הראשונה של הקדוש ברוך הוא: ויטע עץ בגן עדן מקדם.
ואני נוטע עץ בארץ ישראל, מחמת התרגשות לא יכולתי לקום ממקומי. ועל כך לכן נדבקתי והייתי קשור לאדמה.
זית
קריין 7:
"זית רענן יפה פרי תואר" , כשם שהשמן מאיר כך בית המקדש מאיר לכל העולם, שנאמר (ישעיה ס) "והלכו גוים לאורך" , לכן נקראו אבותינו "זית רענן" שהם מאירים לכל באמונתם. לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה "ויקחו אליך שמן זית זך".
(שמות רבה פרשה ל"ו)
"ואתה תצוה" – "שמן זית זך כתית למאור, "למה לא שמן אגוזים ולא שמן צנונות ולא שמן דגים או שאר שמנים, אלא שמן של זית? לפי שהזית סימַן אור לעולם.
(תנחומא תצוה ו' פ' א')
יקח זית שלם ויפה בידו ויברך "בורא פרי העץ" ויכוון בברכתו על כל פירות האילן.
אתן במדבר נטע ארז
שיטה והדס ועץ-שמן,
אשים בערבה ברוש
ברוש, תדהר ותאשור יחדיו.
(ישעיהו מא, יט)
תמר
קריין 8:
למה נמשלו ישראל לתמר?
מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, לולבין להילול, חריות (כפות)לסיכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן הבית – כך הם ישראל: אין בהם פסולת. אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות.
אמר רבי דב-בר, המגיד ממזריטש: זה שנאמר "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" , ללמדך כי יש שני סוגים של צדיקים: צדיקים המעורבים בדעת עם הבריות, מלמדים אותם ומקרבים אותם אל התורה והמצוות; וצדיקים המתבודדים בד' אמות שלהם ויושבים על התורה ועל העבודה. הראשונים הם כמו תמר -נושאים פירות, מזון מחיה לארץ ולדרים עליה. והאחרונים הם כמו הארז – נעלים וגבוהים, אבל עקרים מן הפירות.
צדיק כתמר יפרח
מילים: תהילים צ"ב
לחן: עממי
צדיק כתמר יפרח
כארז בלבנון ישגה.
ויניקהו
ויניקהו דבש מסלע
ושמן מחלמיש צו
(דברים לב, יג)
אוכלים תמר.
תאנה
קריין 9:
מעשה ברבי יונתן בן אלעזר שהיה יושב תחת תאנה אחת והיתה התאנה מלאה תאנים ופרי, ירד הטל והיו התאנים מתמלאות בדבש, באה עז אחת והיתה מנטפת חלב בדבש. קרא לאחד התלמידים ואמר בוא וראה דוגמא מעין עולם הבא שנאמר: " והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב " (יואל ד, יח).
(תנחומא הקדמון , תצוה אות י')
שרים: "ארץ זבת חלב ודבש".
אוכלים תאנה או דבלה.
רימון
קריין 10:
הרימון נזכר פעמים אחדות בשיר השירים.
על הפסוק "כפלח הרימון רקתך" דרשו חז"ל את המדרש הבא:
אמר ר' שמעון בן לקיש -אל תקרי "רַקָתֵך" אלא "רֵיקָתֵך" ללמדך שאפילו "רֵיקָנִין" שבך (שבעם ישראל)מלאים מצוות כרימון.
עץ הרימון (שירה בציבור)
מילים: יעקב אורלנד
לחן: עממי בוכרי (עיבוד: י'אדמון)
עץ הרימון נתן ריחו
בין ים המלח ליריחו.
שב, חומתי, גדודך מנדוד,
שב, תמתי, דודך מדוד.
אוצרות אופיר וצרי גלעד,
רכב מצרים שללתי לך, בת.
אלף הזמר אתלה לך מגן
מן היאור עד הירדן.
אוכלים גרגרי רימון.
כוס שנייה
עורך הסדר:
נרים כוס שנייה , ובה יין שרובו לבן ומיעוטו אדום, על שום הלובן שעודנו מושל בארץ בענפי האילנות ובפרחי השקד המתעוררים, ועל שום טיפות האודם של הכלניות הראשונות והפירות.
הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות כוס שנייה של ט"ו בשבט שרובה יין לבן ומיעוטה יין אדום.
כוס זו מסמלת את ניצני האביב הראשונים בתוך החורף הקר.
מרימים כוס שנייה ומברכים: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם בורא פרי הגפן.
עורך הסדר: ר' חיים ויטאל, מחשובי המקובלים בצפת, מלמד אותנו כי אכילת פירות ט"ו
בשבט הִנָּה כנגד שלוש מדרגות המתגלמות בעולם שאנו חיים בו.
א. מדרגת עולם הבריאה וכנגדה פירות שכולם פרי ללא קליפה בחוץ או גלעין מבפנים, כגון:
ענבים, תאנים, תפוחים, חרובים.
ב. מדרגת עולם היצירה וכנגדה פירות שיש גלעין בפנים, כגון: זיתים, תמרים, משמשים.
ג. מדרגת עולם העשייה וכנגדה פירות בעלי קליפה מבחוץ, כגון: רימונים, אגוזים ושקדים.
קריין:
מעשה באדם שהיה הולך במדבר והיה רעב, עייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצלו נאה ואמת מים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו ויש בבצלו. וכשביקש לילך אמר: " אילן, אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהיו פירותיך מתוקין – הרי פירותיך מתוקין; שיהא צלך נאה -הרי צלך נאה; שתהא אמת מים עוברת תחתיך -הרי אמת מים עוברת תחתיך. אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך – יהיו כמותך".
(תענית ח)
אמא אדמה
היא תביט אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.
היא תגיד – "אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך"
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה
היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.
צימוקים
קריין 13:
אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זו כגפן נמשלה. זמורות שבה -אלו בעלי בתים. אשכולות שבה – אלו תלמידי חכמים. עלים שבה – אלו עמי הארץ. קנוקנות שבה – אלו ריקנים שבישראל. והיה ששלחו מארץ ישראל וביקשו האשכולות רחמים על העלים שאילמלא העלים לא יתקיימו האשכולות.
כוס שלישית
עורך הסדר:
מוזגים כוס שלישית יין אדום מהול בקצת יין לבן.
הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות כוס שלישית של ט"ו בשבט -שרובה יין אדום ומיעוטה לבן, שהיא כאיתני החורף והאביב הנאבקים בטבע. הקור כאילו מבקש להקפיא את החיים העולים באילן, עד שיפרח האגס, ופקעיו המתפוצצים שולחים סביבותם קריאות אביב.
ציצים אדומים עולים ומכסים את הענפים הלבנים, ומרבדים אדומים של כלניות הולכים ונפרשים בשדות הבור.
כוס זו מסמלת את האביב. הצמחים נהנים באחת מן האדום -הוא חום השמש השופע, ומהלבן -הם גשמי החורף שנאצרו בקרקע. שילוב זה הוא המעניק את האון והחִיות שיש לו לאביב.
כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. מעשה באדם אחד שהיו לו ארבעה בנים, רצה האב שבניו יחכימו ולא ישפטו את הדברים הנקרים להם בחיים בצורה פזיזה ומהירה. מה עשה אותו אב? שלח את בניו אל העיירה הרחוקה ביותר ממקום מגוריהם וציווה עליהם ללכת אל מתחת לגשר ולהתבונן בעץ הבודד הגדל שם ולחזור ולספר לו מה ראו.
הבן הראשון נשלח בחורף.
הבן השני נשלח באביב.
הבן השלישי נשלח בקיץ.
הבן הרביעי נשלח בסתיו.
לאחר שחזרו כולם, אסף האב את ארבעת בניו וביקש מהם לתאר לו מה ראו. הבן הראשון תיאר בפניו את העץ היבש המצולק והמכוער שראו עיניו. הבן השני תיאר את העץ מלא ניצנים ירוקים והרבה הבטחות מסתתרות בהם. הבן השלישי לא הפסיק להתפעל ממראה העץ הפורח והמשכר בריח המתוק של הפריחה, – יופיו כבש אותי סיכם הבן. הבן הרביעי תיאר בפני האב את העץ הכורע תחת עומס הפירות הבשלים שכולם הבטחות ומימוש התקוות.
הקשיב האב לבניו ובאותה דממה שהם הקשיבו למוצא פיו פתח ואמר- כולכם צודקים, כל אחד מכם ראה את העץ עונה אחת מחייו,אבל עיניכם הרואות כי אי אפשר לשפוט את העץ ואיכויותיו על פי עונה אחת בלבד. אף האדם כך שהרי נאמר "כי האדם עץ השדה" מהות האדם וחייו ניתנים למדידה רק כאשר הוא משלים את עונות חייו.
אם תוותרו על החורף, תפסידו את הבטחת האביב, היופי של הקיץ והציפייה לסתו. אסור לנו לתת שכאב של עונה אחת יהרוס את ייתר העונות, אין לשפוט את החיים על פי כאב של עונה אחת, תמיד, אבל תמיד בסוף העונה הקשה יבואו ימים טובים יותר שיגשימו עבורנו את ההבטחה והתקווה, סיכם האב דבריו.
– ומאחר ואנו עומדים בפתחו של חג הפסח, חשוב שנדע שחג זה מקפל בתוכו גם את הכאב, הסבל, ההבטחה וממוש התקווה, כל זה בתנאי שנמשיך לספר את הסיפור ולקיים פסח כהילכתו. סיכם האב את דבריו.
כוס רביעית
עורך הסדר:
מוזגים כוס רביעית יין אדום בלבד.
הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות כוס רביעית של ט"ו בשבט כוס יין שכולו אדום – כוס האביב בהדרו, כוס פרחי דם המכבים והצבעוני, כוס הנוריות והפרג, כוס ציצי הרימונים.
מרימים כוס רביעית ומברכים: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם בורא פרי הגפן.
ברכה אחרונה
ברוך אתה ה'אלקינו מלך העולם, על המחיה ועל הכלכלה, על הגפן ועל פרי הגפן, על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה. שרצית והנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה. רחם-נא ה'אלקינו על ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל מזבחך ועל היכלך. ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו, והעלינו לתוכה ושַמחֵנו בבניינה ונאכל מפריה ונשבע מטובה, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה.
כי אתה ה'טוב ומטיב לכל ונודה לך על הארץ ועל המחיה ועל פרי גפנה ועל פירותיה. ברוך אתה ה',על הארץ ועל המחיה ועל פרי גפנה ועל פירותיה.
לסיום: נשיר כולנו את השיר "על הדבש ועל העוקץ".
על הדבש ועל העוקץ
מילים ולחן: נעמי שמר
על הדבש ועל העוקץ על כל אלה, על כל אלה,
על המר והמתוק שמור נא לי, אלי הטוב
על בתנו התינוקת על הדבש ועל העוקץ
שמור אלי הטוב על המר והמתוק
על האש המבוערת אל נא תעקור נטוע
על המים הזכים אל תשכח את התקווה
על האיש השב הביתה השיבני ואשובה,
מן המרחקים. אל הארץ הטובה.
שמור אלי על זה הבית,
על הגן, על החומה
מיגון, מפחד פתע
וממלחמה
שמור על המעט שיש לי
על האור ועל הטף
על הפרי שלא הבשיל עוד
ושנאסף.
פזמון: על כל אלה…
במה נתברך: יהי רצון שבעבור עריכת סדר זה, בזכותן של ארבע כוסות ובסגולתם של פירות ארץ-ישראל; נזכה להגשמת כל ערכינו, שכל אישה ואיש, שכל עץ ואילן יתנו את פריים המיוחד להם בקהילה ובטבע, לאהבה ולהנאה מאילנות ארץ-ישראל. שתתחדש עלינו שנת אילן טובה ושופעת ברכה עד בלי די.
תם ונשלם סדר ט"ו בשבט כתיקונו. חג שמח!