בימי ראשון של אחר הצהריים נהג הרבי מלובביץ' זצ"ל לעמוד מחוץ לדלת משרדו לקדם בשלום
ולברך כל מי שבא לראות את פניו, ונתן לכל אחד שטר של דולר למתן צדקה. לעיתים קרובות היה עומד במשך שעות,
בעוד טור של אלפי אנשים עובר לידו, אנשים שרבים מהם מבקשים ברכה או עצה בנושא אישי או בגלל התלבטות רוחנית.
פעם נשאל הרבי מנין הוא לוקח את הכוח לעמוד יום שלם, לפעמים במשך שבע או שמונה שעות, כדי לעזור לכולם.
וענה: "כשאני רואה את כל האנשים האלה, הרי זה כמו ספירת יהלומים", ענה בחיוך.
"אינך מתעייף או נחלש כשאתה סופר משהו שהוא יפה כיהלום".
כל דבר ודבר על פני האדמה ראוי לתשומת הלב שלנו ולכבוד, וכל אדם הוא כמו יהלום. יהלום יכול להיראות מלוכלך,
אולם מתחת לאבק ולבוץ מצויים יופי וחן שאין דומה להם. היהלום יקר הוא, בלי קשר למראהו החיצוני, ובלי קשר למה שסובב אותו.
כך עלינו להתייחס לכל אדם שאנו פוגשים. עלינו לכבד את ערכינו הפנימי ולהקדיש את עצמינו לסייע לו בכל האמצעים הדרושים.
אם השכבה החיצונית שלו נראית מלוכלכת, עלינו לעודד אותו לנקות את עצמו.
אם יש לו קצוות חדים, עלינו לסייע לחנך אותו ולהעניק לו את הכוח ללטש את עצמו באמצעות גישה למשאבים הפנימיים שלו.
זהו הרעיון האמיתי של אהבה- להעריך כל אדם, ואין זה משנה מה הוא או היכן הוא נמצא, ולעזור לו להיות לאדם הטוב ביותר.
