יוצאים להנהגה מתוך חג שבועות (פעולה)

"הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם"

מטרות:

1. החניכות יבינו שקשה להיות במעמד של מנהיג גדול
2. החניכות ילמדו על המלכות האידיאלית בישראל
3. החניכות ילמדו על נקודות באישיותו של דוד המלך וישליכו ממנו על חייהם הפרטיים ועל תפקידי ההנהגה שלהם.

שלב ראשון:

מפזרים על הרצפה כל מיני כתבות על מנהיגים שהתנהגו בצורה לא טובה. (הכתבות מצורפות בנספח בצד/ סוף העמוד). שואלים מה משותף לכל הכתבות. מגיעים למסקנה שאלו מנהיגים לא אידיאלים.

שלב שני:

מקריאים את הקטע הבא:

"שנים חלפו, … ולי, בינתיים, הציעו את משׂרת שר הקסמים. לא פעם אחת בלבד, כי אם שוב ושוב. סירבתי, כמובן. כבר למדתי שאין לתת בידי כוח."

"אבל יכולת להיות שר קסמים הרבה הרבה יותר טוב מאשר פַאדְג' או סקְרימְגֶ'ר!" התפרץ הארי לדבריו.

"באמת?" שאל דמבֶּלדור בכבדות. "אני בכלל לא בטוח. בהיותי איש צעיר מאוד הוכחתי שכוח הוא נקודת התורפה שלי, פיתוי שאיני עומד בו. זה דבר מוזר, הארי, אבל אולי אלה שמתאימים ביותר לתפוס עמדות של כוח הם אותם אנשים שמעולם לא שאפו לכך. אלה שבדומה לך, המנהיגות הוטלה עליהם בעל-כורחם. שלקחו לידם את הרסן כי לא היתה להם ברירה וגילו להפתעתם שהוא יאה להם. היה בטוח יותר להשאיר אותי בהוגוורטס, אני חושב שהייתי מורה לא רע -" (הארי פוטר ואוצרות המוות)

אפשר לשאול אם מישהי רוצה להסביר, להגיד משהו.

שלב שלישי:

מקריאים את הרמב"ם על המשנה באבות: "אמר הקנאה והתאוה ואהבת הכבוד מוציאין את האדם מן העולם והוא כי באלה המידות או באחת מהן יפסיד אמונת התורה בהכרח ולא יגיעו לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המידות:"

אנחנו רואים שיהדות מזהירה מאוד מהכבוד ורואים בעיננו את ההשלכות של הכבוד על אנשים טובים שהסתנוורו ממנו. אבל הרי יש לנו מצוות לכבד את המלך. מי שמורד בו חייב מיתה, צריך לציית לו. לא יושבים בכיסא שלו, לא רוכבים על הסוס שלו ועוד. איך זה הגיוני ששמים אדם במקום שלכאורה "מוציא אותו מהעולם"?

שלב רביעי:

מקריאים את הקטעים הבאים מתוך הלכות מלכים של הרמב"ם:

הקדמה:
"יש בכללן שלש ועשרים מצוות: עשר מצוות עשה, ושלש עשרה מצוות לא תעשה."

פרק ב', מתוך הלכה ו':
"כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכל בכבודו כך צוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל שנאמר ולבי חלל בקרבי ולא ינהג גסות לב בישראל יתר מדאי שנאמר לבלתי רום לבבו מאחיו ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים ויצא ויבא בחפציהם ובטובתם ויחוס על כבוד קטן שבקטנים וכשמדבר אל כל הקהל בלשון רבים ידבר רכות שנאמר שמעוני אחי ועמי ואומר אם היום תהיה עבד לעם הזה וגו' לעולם יתנהג בענוה יתירה" (פרק ב', מתוך הלכה ו')

פרק ג:
הלכה א': "בעת שישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו ומגיהו מספר העזרה על פי בית דין של שבעים ואחד אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ספרי תורה אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל והשני לא יזוז מלפניו אלא בעת שיכנס לבית הכסא או לבית המרחץ או למקום שאין ראוי לקריאה יוצא למלחמה והוא עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא עמו מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו."

הלכה ב': "לא ירבה לו נשים מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד שמונה עשרה נשים בין הנשים ופלגשים הכל שמונה עשרה ואם הוסיף אחת ובעלה לוקה…"

הלכה ג': "ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך שעושין שאר המלכים אסור ואם הוסיף לוקה."

הלכה ד': "ולא ירבה לו כסף וזהב להניח בגנזיו ולהתגאות בו או להתנאות בו אלא כדי שיתן לחיילותיו ולעבדיו ולשמשיו וכל כסף וזהב שירבה לאוצר בית ה' ולהיות שם מוכן לצרכי הצבור ולמלחמותם הרי זה מצוה להרבותו ואין אסור אלא להרבות לעצמו בבית גנזיו שנאמר ולא ירבה לו ואם הרבה לוקה."

הלכה ה': "המלך אסור לשתות דרך שכרות שנאמר אל למלכים שתו יין אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו."

אומרים שניתן לראות שיש למלך מצוות ואזהרות רבות כדי שלא יגיע למצב בו הוא מסונוור מהכבוד. היהדות מודעת לבעיה ומדריכה את המלך מה הדרך הנכונה להתמודד איתה. יש לו המון מצוות שהן רק שלו..

שלב חמישי:

מחלקים קטעים מהתנך על דוד המלך שבהם מתגלה המנהיגות שלו מכל מיני צדדים. כל אחת קוראת את הקטע שלה ומסבירה מה כתוב ואיזו תכונת הנהגה רואים בו. (הקטעים מצורפים)

שלב שישי:

דיון ושיתוף.

האם אנחנו יכולים להגיע למנהיגות אידיאלית?
מה דומה ומה שונה בין מדריכה למלך?
מה אנחנו יכולות לקחת לעצמינו לשנה הבאה לאור מה שלמדנו?