כמובן, כדי לשכנע אחרים, יש לפני כן להיות משוכנעים בעצמנו, כמו שכתב הרב חרל”פ שלכן חז”ל
מביאים בעניין זה את הפסוק: “כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים”. היה צריך להיות “הגיד לגויים
” ולא “הגיד לעמו”? אלא שקודם כל יש להגיד לנו, ואנו נגיד לגויים. מעשה ברבין, ראש הממשלה המנוח,
שסיפר: חמש שנים הייתי שגריר בארצות הברית ולא הצלחתי לשכנע בדבר זכותנו במלוא רוחב ארצנו.
אחד הנוכחים שאל: ואתה אדוני, מאמין בזה? הוא ענה: לא. אכן, מי שאינו משוכנע בעצמו לא יוכל לשכנע את הזולת.
רק כאשר אנו משוכנעים ובטוחים שזאת ארצנו, יש לנו כוח מוסרי, ומתוך כך כוח צבאי וגם לאומי ומדיני.
אך הסובר שאולי ארץ זו גנובה בידינו יקשה עליו גם להילחם.
הכוח המוסרי
הכוח המוסרי נותן תוקף וגם האויב נסוג. הכוח המוסרי אינו סתם תאוריה יפה בעלמא, אלא הוא בעל השפעה מוסרית כבירה.
יש בגמרא מושג “כל דאלים גבר”. שניים טוענים לבעלות על ספינה ואין לאף אחד הוכחות או עדים (בבא בתרא ל”ד, ב).
הדין הוא שכל דאלים גבר. מסביר הרא”ש, רבנו אשר: “מי שהדין עמו מוסר נפשו להעמיד את שלו בידו יותר ממה שמוסר
האחר נפשו לגזול, ועוד יאמר זה מה בצע שאמסור נפשי והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי” (ריש בבא מציעא).
מי שצודק יילחם במסירות, והשני ינתק מגע. לא הכוח קובע, אלא הוא מגלה איפה הזכות. כתב הרב ראובן מרגליות:
בגלות תמיד היכונו הגויים וידנו היתה על התחתונה, ובצדק, כי לא שם היה מקומנו, והם העליבונו: לכו לפלסטינה.
עתה באנו לפלסטינה, לארצנו הקדושה, וכאן אנו תמיד מנצחים את אויבינו, כי אנו יודעים שהצדק איתנו.
מי שצודק, יש לו עוז להילחם, גם במובן הצבאי וגם במובן המדיני.
(‘איך מסבירים ארץ ישראל’ / הרב שלמה אבינר)
