יש ביקום דבר שלא נגמר ,גם כשהוא מתכלה אורו לעד נשאר.
הוא ממשיך לזרוח באור יקרות, בשמים שחורים מנצנץ לדורות.
אורו של כוכב כמו יהלום,מאיר את הלילה ,מבהיק בחלון.
נשאר מאחור גם כשהכוכב דעך, מזכיר לכולם שלעולם לא נשכח.
ששם בשמים היה פעם כוכב,שנצץ למרחוק באורו של זהב.
כוכב קטן עם מסלול וחיים,שאהב ויצר וחלם והגשים.
עד שיום אחד מת -כדרכם של כוכבים,חלקיו התפזרו ביקום לאלפי רסיסים.
הבוהקים בשמים כמו שהיו כוכבים בעצמם,מזכירים עולמות שהיו ואינם.
כך גם אנחנו כוכבים בשמים,לפעמים במרכז לפעמים בשוליים.
ואם כוכבנו ידעך כך לפתע פתאום,לעולם יבהיק אורנו גבוה במרום.
את הכוכבים בחיינו- שחיים ושאינם,את הכוכבים שאהבנו ואהבו אותנו גם.
אורו של כוכב הוא כמו זיכרון, המלוווה את חיינו עד יומנו האחרון.