בית המקדש- אורו של עולם
הורדוס, שהתחיל את דרכו כעבד לבית חשמונאי, הצליח למרוד באדוניו ולעלות לשלטון.
זאת תוך כדי הריגת כל בני חשמונאי עד האחרון שבהם.
כיוון ששמע שהציווי הוא דווקא "מקרב אחיך תשים עליך מלך", והוא בן גרים, מיהר להקדים רפואה למכה והרג את כל חכמי הסנהדרין.
את כולם, למעט בבא בן בוטא, שגם אותו סימא. הרי תמיד טוב שיהיה רב אחד, עימו יוכל להתייעץ.
יום אחד הגיע הורדוס, בחשאי, לבבא בן בוטא וניסה לשכנעו לקלל את המלך.
גם לאחר מסע שכנועים ארוך, תוך 'דיון הלכתי' האם ניתן לקלל מלך סורר, סירב בבא בן בוטא לקללו.
אז התגלה לפניו הורדוס ואמר: "אני הוא. לו הייתי יודע שכל חכמי ישראל זהירים כמוך לא הייתי הורגם. ועכשיו כיצד אוכל לתקן את מעשי?"
ענה לו בבא בן בוטא: "אתה שכיבית אורו של עולם"- אלה תלמידי חכמים המפיצים את התורה עליה נאמר "כי נר מצווה ותורה אור"-
"תלך ותעסוק באורו של עולם"- בניין המקדש, שעליו נאמר: "ונהרו אליו כל הגויים".
קם הורדוס ושיפץ את בית המקדש. בניית המקדש ארכה כשלוש שנים.
באותם שנים ירדו הגשמים רק בלילה, סימן מן השמים שמעשה זה מקובל לפני הקב"ה.
המלאכה אכן נעשתה באופן ראוי, ועל מקדש הורדוס נאמר: "מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו". [ב"ב ד]
