רבי יהושע בן לוי, אמורא ארץ ישראלי שהשתייך לדור הראשון של מחברי התלמוד, פגש פעם את אליהו הנביא בפתח מערת רבי שמעון בר יוחאי.
“אמור לי, בבקשה ממך” פנה האמורא אל אליהו. “מתי יבוא משיח בן דוד ויביא עמו את הגאולה המיוחלת”?
“גש לשאול אותו בעצמך” השיב לו אליהו הנביא.
– “היכן אוכל לפגוש אותו”?
– “הוא יושב בפתח העיר, במקום בו יושבים הפצועים והחולים. גם הוא סובל מחולאים ונגעים כמו שנאמר עליו בפסוק: “והוא מחולל מפשעינו… חוליינו הוא נשא”.
“אתן לך סימן כיצד תוכל לזהותו: כל שאר החולים מסירים את כל תחבושותיהם, מקנחים את פצעיהם ולאחר מכן שבים וחובשים אותם.
אך המשיח מסיר רק תחבושת אחת בכל פעם. כך, כשתגיע ההוראה מלמעלה לצאת ולגאול את עם ישראל לא יהיה עליו להתמהמה ולו רגע מיותר אחד”.
רבי יהושע בן לוי מיהר לשער העיר כדי לעקוב אחרי הפצועים החובשים את תחבושותיהם. חיש מהר הוא גילה את המלך המשיח ומיהר לשאלו:
“אימתי קאתי מר” – מתי יבוא אדוני?
“היום” השיב המשיח ללא היסוס.
שש ושמח שב רבי יהושע בן לוי לביתו. הלא היום יבוא המשיח ועמו הגאולה המיוחלת!
אך כשהלילה פרש את כנפיו על הארץ ולא נראה כל זכר למשיח,
מיהר רבי יהושע לאליהו הנביא בתלונה: “המשיח שיקר לי! הוא אמר שיבוא היום, ולא הגיע”!
“לא הבנת את כוונת המשיח” הסביר לו אליהו בניחותא. “המשיח ציטט לך את לשון הכתוב:
“היום – אם בקולו תשמעו”.”
