שבעים פנים לתורה (פעולה)

מתאים ל: שבת, יום חול

 

פעולה שניה מתוך מערך הפעולות לשבט החדש בחודש ארגון תשע"ג.

לפעולה הראשונה

לפעולה השלישית

 

פתיחה:

בפעולה הקודמת הסברנו כי איננו מקבלים את הגישה הפלורליסטית משום שאנו מאמינים כי יש אמת אחת מוחלטת.

הוספנו כי הנכונות שלנו לקבל דעות שונות מוגבלת לכך שהדעה תהיה כפופה למסגרת האמת שבתורה.

בפעולה זו נברר כיצד תיתכן מחלוקת במסגרת התורה וכיצד יש להתייחס לדעות השונות המבוססות על התורה.

 

 

מטרות:

• החניכים יבינו כי יש זרמים שונים בעבודת ה׳ וכולם לגיטימיים.
• החניכים יבינו כי לכל זרם בעבודת ה' יש תפקיד במהלך הכללי.
• החניכים יבינו כי אע"פ שהזרמים המנוגדים נאבקים זה בזה, יש מהמאבק השפעה לטובה.

עזרים:

דפים וכלי כתיבה לפי כמות החניכים. (עדיפות לדפי A3– כדי ליצור ציור קבוצתי)

 

 

מהלך הפעולה:

שלב א.- סיפורו של דניאל

שלב ב.- כל אחד והציור שלו.

שלב ג.- החסידות וההתנגדות.

שלב ד- דיון וסיכום

 

 שלב א'- 

סיפורו של דניאל

בתחילה נספר לחניכים את הסיפור הבא.

טרם שנספר נסביר לחניכים שבמהלך הסיפור, בכל פעם שנשאל את השאלה "טוב או רע?", מיד צריכים כולם לענות אם הדבר שעכשיו אמרנו היה טוב או רע

(בכל פעם שכתוב בסיפור "שואל", נשאל את החניכים טוב או רע) –

 

"דניאל היה ילד דתי רגיל, שלמד איתי בבית הספר "הדתי תורני" שבשכונתנו. לאחר היסודי המשיך דניאל איתי לישיבה התיכונית. "שואל".

מתישהוא בכתה י"ב עזב דניאל את הישיבה וממילא הקשר אתו הלך ונמוג. מאז עברו מספר שנים.

יום אחד הלכתי ברחוב ולפתע שמעתי מישהו קורא לי. כשהסתובבתי ראיתי בחור חב"דניק שנראה בגילי עם רכב מלא בסטיקרים של 'יחי אדונינו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד'- לקח לי כמה דקות "לגרד את החלודה" ולזהות שמדובר בחברי דניאל שנהפך לחב"דניק! "שואל".

עצרנו לדבר קצת ואז שאלתי אותו איך הוא נהפך לחב"דניק?

וכך דניאל סיפר:

בכיתה י"ב התחלתי להסתובב קצת עם בחורים לא דתיים. הייתי נשאר ברחובות עד שעות מאוחרות, ובכלל התחלתי להתדרדר ברמתי הדתית. "שואל". לאחר כמה חודשים, הפסקתי להגיע לישיבה. הייתי יושב כל היום בבית, ובלילות נהגתי לצאת לבלות עם חבר'ה שליליים שהשפיעו עלי מאוד. "שואל". במשך הזמן ירדתי וירדתי, עד שפשוט הפסקתי לשמור תורה ומצוות, לגמרי. הרבנים בישיבה ניסו לדבר איתי, וגם החברים הישנים ניסו, אבל לא רציתי לשמוע מילה מאף אחד. פשוט סירבתי לשמוע. כך המשכתי בדרכי, עד שלא נשאר דבר מהילד שהייתי לפני כן, ילד שהיה דבק במצוות ובקב"ה.

בשלב הזה החלטתי לעזוב את הארץ. שניתי את שמי לג'ייק ועברתי לגור בחו"ל. הגעתי לשם ומיד מצאתי לי חברה רעה עוד יותר. חייתי שם חיי הוללות וחטא, בלי שום זכר לבחור הדתי שהייתי פעם. "שואל".

יום אחד פגשתי ברחוב חב"דניק, אדם רציני וכריזמטי שדיבר אתי ארוכות. "שואל". אחרי השיחה, נפרדנו לשלום והחלפנו מספרי טלפון, בהבטחה לדבר שוב, ואולי להיפגש לעוד שיחה מעניינת. ובאמת, לאחר כמה ימים התקשר אלי החב"דניק, ודיברנו בטלפון. כך החברות שלנו התחזקה, עד שהחב"דניק הזה שכנע אותי לבוא לאיזה שיעור. 'משהו קליל', כך הוא הבטיח, 'אני לא בא ליפול עליך כבד עכשיו'. הגעתי לשיעור אחד, ולאחריו הגיע שיעור נוסף. במשך הזמן "נדלקתי", התחלתי להיות מהמתמידים כמו שהייתי פעם. לא רציתי עוד בחברות עם בחורי הרחוב שהסתובבתי איתם קודם, והרגשתי שאולי הגיע הזמן לחזור לארץ. כעבור כמה שבועות, קיפלתי את כל החפצים שלו לתיק גדול, יצאתי מהדירה ששכרתי בחו"ל, וחזרתי לארץ. שניתי את שמי בחזרה לדניאל, ועיניך הרואות, נהייתי חב"דניק רציני. "שואל".

 

לאחר הקראת הסיפור נעורר דיון:

• מה חשבתם בהתחלה כששמעתם שדניאל חב"דניק?
• האם המשך הסיפור גרם לכם לחשוב אחרת?
• מה אנחנו יכולים ללמוד מכך?

החשוב שבסיפור זה, שהוא נותן לנו נקודת מבט רחבה. לאחר ששמענו את כל הדברים הרעים שקרו לדניאל, ואיך הוא "התגלגל" עד שמצא את מקומו, ברור לכולנו שהסוף הוא סוף טוב – שהרי דניאל חזר בתשובה, וחזר להתנהג שוב כמו שיהודי צריך לנהוג. אמנם, אילו היינו שואלים מיד בתחילה אם זה חיובי להיות חבדני'ק, סביר להניח שלא כל השומעים מיד היו אומרים שכן. עם זאת, כאן בסיפור ברור לכולם שמדובר במציאות חיובית.

אפשר ללמוד מהסיפור שיש טוב ואמת גם בזרמים שונים שביהדות, צורות שנות של עבודת ה', אפילו אם זה לא בדיוק מה שאנחנו עושים או חושבים.

 

שלב ב' 

כל אחד והציור שלו

נחלק את כל החניכים למספר קבוצות של 3-6 חניכים, לפי מספר החניכים. לכל קבוצה נחלק דפים ועטים לציור. נסביר לכולם מה עליהם לצייר:

שיחת דרקונים על רקע של שמש שוקעת, או הדפסת ספרי קומיקס באמצע הג'ונגל.

התוכן שבציור עצמו אינו חשוב, מה שכן צריך הוא שזה יהיה ציור עם כמה פרטים.

אחרי שכל הקבוצות שמעו את ההסבר מה בדיוק צריך לצייר, כל קבוצה מתרחקת קצת משאר הקבוצות ומציירת ביחד במשך כמה דקות את הציור שלה .

 

כשכל הקבוצות מסיימות לצייר, נאסוף את כל הציורים ונרכז את הקבוצות.

 

לאחר שהציורים נאספו (או בשבת – לאחר שצפינו בכל ההצגות) וכל החניכים שוב יושבים, נזכיר מה שאמרנו לקבוצות לצייר, ואז נראה לכולם את כל הציורים.

מסתמא כיוון שהקבוצות ציירו בנפרד, יתברר שהציורים שונים זה מזה. אפילו אם ביקשנו באותו לשון ואותה בקשה מכולם, וכל הציורים יראו את אותו נושא כמו ספינה של פיראטים תוקפים חללית ממריאה, עם זאת צורת הדף תיראה שונה מקבוצה לקבוצה.

המסר העולה מהפעילות ברור למדי, ובמיוחד בשכבת גיל זו של החניכים. כמו כן הנקודה הזאת חשובה מאוד, משום שהיא תשמש לנו כמטאפורה לכל המסרים שעוברים במערך שבנינו.

נסביר לחניכים למה הציורים שלהם שונים במראם, אך זהים בתוכנם, שזהו החלק החשוב יותר.

הציורים האלו הם משל לעבודת ה' של כל יהודי ויהודי. כל יהודי שרוצה לעבוד את ה' בצורה אמיתית יעשה זאת בדרכי היהדות – ע"י תפילות, ברכות, ומצוות, דברים שקבועים במסגרת ההלכתית הברורה מראש.

עם זאת לכל אחד בהחלט יש נקודה ייחודית משלו, ודרך משלו לעבוד את ה' ביראה ובאהבה.

כך גם בפעילות שביצענו. אם אחת הקבוצות הייתה מציירת ציור בעל תוכן אחר או בונה בלגו, היא אכן לא הייתה מבצעת כמו שצריך את המשימה שהוטלה עליה.

כך גם בעבודת השם, מי שאינו מחויב לכלל הבסיסי – שהקב"ה נתן לנו תורה ועלינו לקיימה, אינו נכלל במסגרת שבעים הפנים שבתורה. מאידך, כל זרם מגווני היהדות שמחוייב לתורה משמים ולכלליה, הוא לגיטימי ומקודש ואנו חייבים בהערכתו.

 

 שלב ג'

החסידות וההתנגדות.

בשלב זה של הפעילות, נרד לרמת "השטח".

כעת נראה דוגמא לתופעת הזרמים השונים שביהדות, שאכן נלחמו אחד בשני, אך לבסוף מתוך הלחץ שהופעל מקבוצה לחברתה, התרוממו שתי הקצוות בעבודת ה'.

מדובר כאן על החסידות וההתנגדות.

בתחילת הופעת החסידות, הייתה תקופה שיהודים משני הצדדים הללו נלחמו באופן מאוד רציני אחד בשני, וכל אחד חשב שיהודי צריך לעבוד את ה' בדיוק בדרך שלו, וכל סטיה היא בגדר כפירה.

אמנם ממרחק של שנים ולאחר מעשה, ניתן לראות כיצד החסידות החדשה שמיסודו של הבעל שם טוב הקדוש מיתנה את הרוח השכיחה שהייתה קיימת בליטא בעבודת ה', ששמה בצד כל מה שאינו שייך ללימוד התורה, ומתוך כך הוזנחו קצת מיסודות היהדות כמו תפילה ושמחה ותמימות. חוץ ממה שהאנשים הפשוטים ועמי הארצות שהיו למכביר אז, נדחקו לשוליים באין שם אותם על לב להעלותם בעבודת ה'.

מאידך ההתנגדות החריפה של הגר"א ותלמידיו שמרה על הופעת רוח החסידות מליפול למהמורות של יציאה ממסורת היהדות הצרופה ומזלזול בקיום ההלכה בדקדוק.

(ע"פ עדות ר' ברוך עפשטיין מחבר התורה התמימה- בספרו "ברוך שאמר" הוא קיבל שמועה מהאדמו"ר האמצעי שקיבל מבעל התניא, ראש חסידות חב"ד שאלמלא שהגר,א לחץ כל כך על החסידים מי יודע אם היו עומדים ולא נופלים מדרך המסורה של היהדות. וכך גם כתב מרן הרב זצ"ל במאמרי הראי"ה) .

 

 

דיון וסיכום

בשלב זה נעלה מספר שאלות לדיון, שאלות אלו נועדו לגרום לחניכים להביע את דעתם, ולתת להם להתבטא ולגרום להם לחשוב על מסרים בהם עסקנו במהלך הפעולה.

• בסיפור של דניאל, כשבא אליו החבדני"ק, האם היה זו תפנית חיובית או שלילית? מדוע?
• האם כל הקבוצות מלאו את המשימה של הציורים בהצלחה? אם כך מדוע היו הציורים שונים זה מזה?
• אלו זרמים בעבודת השם אנו מכירים היום? האם אנו יכולים לראות כיצד זרמים מנוגדים מאזנים זה את זה?
• היום אפשר להסתכל על המאבק בין החסידות וההתנגדות במבט לאחור. המאבק הזה היה חיובי או שלילי להמשך של הזרמים האלו?
• אחרי כל מה שראינו, איך אנחנו יכולים באמת להתחבר לזרמים שונים, קבוצות שונות ביהדות?

 

 

נסכם את המסרים שהופקו מהסיפור, מהציורים ומהדוגמא של מחלוקת החסידות וההתנגדות:

ניתן להבין שישנם מספר זרמים היום בתוך העם היהודי שרוצים להוביל מהלך של עבודת ה', כל אחד בדרך שלו.

לפעמים נראה לנו שרק הדרך שלנו לעבודת ה' היא הדרך היחידה והנכונה, אבל צריך לדעת שיש יותר מדרך אחת לעבודת ה' – "שבעים פנים לתורה".

כאן זה המקום להדגיש את החילוק וההשוואה בין הפעולה הראשונה, שצריך לפעול בדרך האמת של עבודת ה', ולא בכל אופן אחר, לבין הבנה שיש צורות שונות בעבודת ה', שעוזרות ותומכות אחת בשנייה.

לכן חשוב לתת לכל הזרמים מקום, ולאהוב כל יהודי בנקודה שלו, בדרכו האמיתית בקיום התורה.

על מנת שהחניכים יתחברו באופן אישי למסר של ההשפעה הדו-צדדית של הזרמים, נבקש מהם לתת דוגמאות עכשוויות שיש היום בישראל לזרמים שמשפיעים אחד על השני ומושכים אחד את השני לכיוונים חיוביים ושונים.