ריבונו של עולם
אנא ברחמיך
מלא שחוק פינו ולשוננו רינה,
צחוק בריא ומלא שמחת אמת,
שיאיר לנו ולסובבים אותנו.
למדנו להתגבר על קשיי חיינו,
ועל פחדינו המרובים
בשחוק ובדיחות הדעת,
שלא לשאת הכל על כתפינו
בכובד ראש יתר על המידה,
שלא להתעקש יתר על המידה
שלא להקפיד ולכעוס.
למדנו לצחוק צחוק לבבי.
צחוק של קירבה גדולה,
צחוק של פתיחות,
צחוק של לימוד חדש ומפתיע
“אין דבר משחרר יותר מן השמחה
היא מוציאה לחופשי את מוחך ומשרה עליו שלווה.
אם אינך חש שמחה, העמד פנים.
אפילו אם אתה שרוי בדיכאון, התאמץ לחייך,
התנהג כאילו אתה שמח,
והשמחה האמיתית… בא תבוא.”
(ר’נחמן מברסלב)
פעם בא יהודי לפני האדמור מקוצק ושאל –
בימים כאלה, כיצד משיגים קצת שמחה לכבוד פורים?
ענה לו הרבי – “תבקש הלוואה…”
הביט בו היהודי נדהם ולא הבין מה פשר דברי הרבי,
ממי לבקש הלוואה?
חייך הרבי והשיב לו:
“שכר, אנו מקבלים רק בעולם הבא – ולא בעולם הזה. אבל הלוואה קטנה מאוצר השמחה של ימות המשיח אפשר לבקש מה’ כבר עכשיו…”
בפורים אתה רואה מולך אנשים בתחפושות שונות:
זה מחופש לליצן, זה למפלצת, זה לחיה
זה לסתם משהו לא ברור.
אבל לא יעלה על דעתך לכעוס או לרגוז:
הרי זו רק תחפושת!
גם בחיים אנו פוגשים הרבה אנשים “מחופשים”:
זה מחופש לליצן, זה לקמצן, זה לגס רוח, זה לחצוף
זה לסתם אחד שלא אכפת לו משום דבר.
אולם אין זו דמותם האמיתית של האנשים.
זו רק “תחפושת”. עמוק בתוך הלב, כל אלה הם יהודים חמים, מלאי טוהר ויופי.
אין צורך לכעוס ולרגוז.
צריך פשוט לגשת אליהם בעדינות,
להסיר את “התחפושת”
ולחשוף את הנשמה הטהורה שבפנימיותם…
“אם תמצא אי פעם אושר אחרי ביקוש וחיפוש, תגלה אותו כפי שאותה זקנה מצאה את משקפייה האבודים- מונחים כל העת על קצה חוטמך”
ביום משעשע זה המלא בצבעוניות
בו אנו תמיד מחייכים באדיבות
אאחל שנחייך כך כל השנה
וזאת תהיה עבור כולנו מתנה.
אז בשי זה הרבה טעם וריח
והעיקר שיהיה לנו חג פורים שמח ומבדח.
יש ימים בהם קל כל כך לצחוק,
יש ימים בהם הצחוק נראה כה רחוק…
משלוח המנות לכל אדם נשלח,
לא משנה אם עשיר הוא או עני,
לא משנה כמה באמת יש לו…
בפורים, כולם שווים,
אין מעמדות ואין הבדלים,
זהו כוחו של החג הזה,
שמאחד את כולם,
שווים,
שונים,
מאוחדים!
ימים של שמחה
של חיוך מכל הלב
לכל מי שנפגוש
לכל מי שאוהב…
ימי הפורים שמחה מזמינים
תחפושות ורעשנים
מסכות וריקודים.
שתהא זו השמחה
פועמת בליבנו כל השנה–
שנחייך ונצחק מכל הלב
ונרחיק כל כאב!
פעם היה רב שנהג לומר בפסח “פסח שמח”, ואילו בפורים נהג לומר “פורים כשר”.
שאלו אותו תלמידיו:
“רבי, מדוע אתה מחליף בין הברכות? הרי נהוג לומר ההיפך…”
ענה להם הרב:
“בפסח, כולם דואגים לנקות ולהכשיר הכל לכבוד החג, ושוכחים לפעמים שצריך לשמוח.
ואילו בפורים- כולם עסוקים בשמחה וחגיגות, ולעיתים שוכחים שפורים הוא גם חג מחגי ישראל, ועל כן חייב להיות כשר…”
“יש שמחה חיצונית ויש שמחה פנימית.
שמחה חיצונית היא אשליה
שאדם משועמם יוצר לו באופן מלאכותי
כדי לברוח מעצמו.
ואילו שמחה פנימית
נובעת מליבו של אדם בריא – כמו מעיין חי.
היא מאירה לאדם את עצמו
ומחזירה אותו של נשמתו וטבעו האמיתי.
כי השמחה עצמה היא המצב הטבעי של הנשמה”.
(הר’ אלימלך בר שאול)
“השמחה משולה למגנט,
מושכת אליה אנשים השרויים בעצבות.
כאשר אדם שרוי בעצבות,
זקוק הוא למישהו שמח מסביבו
שימשוך אותו אליו…
זהו תפקידו של האדם השמח-
מלבד לשמוח בשמחתה של מצווה,
מושך הוא בשמחתו את האנשים שסביבו.“
לחיוך אין מחיר, החיוך הוא בחינם- אז חייך.
חייך בחייך, תהיה בן אדם.
חייך בעיניים, חייך בכל הפה,
כי חיוך הוא מדבק ואיננו מרפה.
הוא מרפא לכל נפש,
ועוזר לכל לב, מוחק דאגות, חמה וכאב.
הוא צובע את העולם כולו באביב
ועושה אותך כפליים חביב.
אך בניגוד לאמרה המוכרת לכל:
“המתחיל במצווה אומרים לו- גמור!”
אצלנו אומרים במבט מחייך:
“המתחיל בחיוך אומרים לו- המשך!”
“כל השנה-
אברהם אבינו, יוסף הצדיק, משה רבנו.
ורק בפורים-
מרדכי היהודי.
כי בפורים, השמחה הכי גדולה זה להיות יהודי!“
“למדוני פעם שמשלוח מנות הוא הרפואה הכי עמוקה.
העולם שלנו חולה בשנאה,
חולה מזה שכולם מפחדים אחד מהשני,
חולה מזה שלא מאמינים שאפשר לשפר.
כל הצדיקים אמרו שחבר יכול לעשות הרבה יותר מאשר הרבי הכי גדול,
כי זה רק תלוי בכמה אהבה אתה נותן לבן אדם.
גם משלוח מנות זה ככה.
לכן בפורים אנחנו מרפאים את העולם…”
(ר’ שלמה קרליבך)
לכל אדם יש עיגול בלב,
עיגול שמחה לפעמים העיגול קטן אך הוא יכול לגדול, לגדול ולגדול…
כאשר עיגול השמחה גדול,
הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף מקומות שלפעמים כואבים.
ככל שיש יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים.
יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן ולנו יש תפקיד- לעזור לו לגדול.
ודאי אתם שואלים “איך?”
כל אחד מאתנו חושב על דרך-
אפשר להביא לו סוכרייה, לתת לו פרח, לשיר לו שיר
או אפילו לומר לו “בוקר טוב, מה שלומך היום”
והכי חשוב זה לעשות זאת בכיף, בשמחה, מכל הלב.
שתזכו לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים,
ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים גם העיגול שלכם יגדל.
(דסי רבינוביץ’)
בפורים אני נתקל בתחפושות שונות.
זה מתחפש לליצן, למפלצת, זה לחיה
זה לסתם משהו לא ברור…
אבל לא יעלה על הדעת לכעוס או לרגוז,
הרי זה סתם תחפושת…
גם בחיים אני פוגש הרבה אנשים ‘מחופשים’,
זה מחופש לקמצן, זה לגס רוח, זה לעצלן,
זה לסתם אחד שלא אכפת לו משום דבר.
למה לכעוס?
הרי זו אינה אלא תחפושת.
עמוק בתוך הלב כל אלה
הם יהודים חמים, מלאי תואר ויופי.
לא צריך לכעוס או לרגוז,
צריך רק לגשת בעדינות,
להסיר את ה’תחפושת’ ולחשוף את היהלום שבליבם.
את הנשמה הטהורה שבפנימיותם.
זוהי המשמעות האמתית של אהבת ישראל!
“היהודים, הפזורים במאה עשרים ושבע מדינות,
התאחדו כולם לקבל על עצמם מצווה לדורות,
לעשות ימי שמחה זכר להצלתם.
עצם הדבר, שהיהודים מסוגלים לכך,
מעיד שהם כולם מאוחדים בהרגשה שהם עם אחד ומיוחד בין כל העמים,
ושהתורה ומצוותיה מקויימות ומאושרות בידיהם,
עד שהם יכולים להוסיף ולקבל עליהם תקנה חדשה לדורות.
(דעת מקרא, מגילת אסתר).
אמר רב פפא: איש ישראל שיש לו דין עם הנכרי… ימציא עצמו בחודש זה שמזלו בריא
טבעו של חודש זה, ששונאי ישראל רואים בו יגון ואבל, אך הוא אוצר גנוז של שמחה והצלחה בשביל ישראל.
מזלו דגים – רבה בו הברכה הסמויה מן העין בשביל ישראל, ואין עיניהם הרעות של שונאי ישראל יכולות לשלוט
בברכה זו.
ראשית גויים עמלק, וגם ישראל נקראו ראשית – בחודש מתברר שישראל והאומות הם הפוכים,
וגם מזלם הפוך זה מזה.
“כשביקש המן לידע באצטגננות (לחזות בכוכבים)) באיזה חודש יהיה נח לו להתגבר על ישראל,
נתעלם ממנו כוחו של ישראל שהוא חזק בחודש זה יותר מבשאר החודשים, והפיל פור הוא הגורל…
לכך גדולה הייתה השמחה אחרי-כן שהנהפך להם היגון לשמחה והאבל ליום טוב.(תענית כט’)
ולכן מתחפשים, להראות שכל מה שישראל חוטאים ומתדמים לאומות העולם – זה רק כלפי חוץ.
בפנים באמת – ארור המן וברוך מרדכי, והם הפוכים זה מזה.
(ספר התודעה)
בכל פעם שאני קורא את תשובתו של מרדכי לאסתר, היא מעוררת בי חלחלה מחדש:
“אל תדמי בנפשך להִמלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת –
רֶוָח והצלה יעמֹד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו. ומי יודע אם לְעֵת כזאת הגעת למלכות”.
איזו האשמה חריפה!
מרדכי חושד באסתר שהיא מסרבת ללכת אל המלך מתוך שיקול דעת, ולא מתוך חולשה. כביכול, היא עשתה חשבון קר:
גם אם יֵרד עם ישראל כולו לטמיון – אני אשאר בבית המלכות. זוהי שעת המפנה.
לאחר שמרדכי מטיח בה את ההאשמה החריפה הזו, אסתר מפסיקה לרמות את עצמה.
היא מגלה שבתוך תוכה, מאחורי היסוסיה ופחדיה, אכן לא מספיק אכפת לה. היא מבינה שכאשר עם ישראל בסכנה,
רק שאלה אחת היא רלוונטית: “אכפת לך, או לא אכפת לך”.
כל אחד מאיתנו נדרש לעשות את מה שעשתה אסתר: להתייצב מול עצמו ומול הקב”ה, ולברר:
מה אני יכול לעשות למען עם ישראל?
כאשר האדם בוחר לעצמו מקצוע, דרך חיים ומקום מגורים – עומדות בפניו אפשרויות טובות רבות.
השאלה שעליו לשאול את עצמו אינה רק האם מה שהוא עושה הוא טוב, אלא האם הוא הטוב ביותר.
ביסודו של דבר, הכל נובע מאותה שאלה:
אכפת לנו, או לא אכפת לנו?
(הרב אהרון לכטנשטיין)
היה פעם יהודי שתמיד היה שמח, ובמיוחד היה מגלה שמחה יתירה עם כניסת חודש אדר. שאלוהו: הרי פורים הוא יום אחד בלבד, ולמה אתה שמח חודש שלם?
השיב היהודי:
“אני אסביר לכם. בצעירותי תמהתי למה החליט המן-הרשע להרוג את כל היהודים ביום אחד דוקא? ומה היה איכפת לו אם ייהרגו היהודים בכמה ימים? אלא לא לחינם נקרא שמו ‘המן- הרשע’. בסתר ליבו הוא חשש שמא יעשה הקב”ה נס ועצתו תופר, ואז יעשו היהודים את היום הזה לחג. לכן קבע את הגזירה ליום אחד בלבד, כדי שאם יהפוך היום הזה לחג, לא יהיה אלא חג בן יום אחד בלבד.
“אבל אני הרי מבין את מחשבתו של המן-הרשע ולכן אני שמח כל החודש וכל השנה”…
יהי רצון מלפניך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתרחם עלי ותזכני להיות בשמחה תמיד, ואגיל ואשמח בך ובישועתך תמיד, על כל החסדים אשר עשית עמדי, ואזכה לפרש כל שיחתי לפניך, בכל לב ונפש, בלב נשבר ובכיה גדולה מתוך שמחה.
ריבונו של עולם, אב הרחמים, אשר עוז וחדווה במקומך, אתה יודע כי שמחה נתונה בלבי מצד אחד, ועצבות מצד אחד.
וגודל השמחה והחדווה שיש לי לשמוח על חלקי הוא בלי שיעור, שזיכיתני ברחמיך הרבים להיות מזרע ישראל. ואתה יודע כמה מזיקה לנו העצבות, אבל מה נעשה והיא מתגברת עלינו בכל פעם?
על כן באתי לפניך, מלא רחמים, אדון השמחה והחדווה, שתרחם עלי ותלמדני לשמח נפשי בכל עת, ואזכה להתגבר ולהתחזק בשמחה וחדווה תמיד, עד שאזכה לרקוד מחמת שמחה.
זכני ברחמיך הרבים שתתלהב בי השמחה מכל הנקודות הטובות האמיתיות שבי, עד אשר יתבטלו על ידי זה החושך והדאגה והעצבות, אגילה ואשמחה בישועתך בכל עת.
מתוך תפילתו של רבי נתן מנמירוב תלמידו של רבי נחמן מברסלב.
איש יהודי היה בכפר אחד הסמוך לעיר קוזניץ, והאיש עני ואביון.
ביום פורים בא היהודי העירה לשמוע מקרא מגילה בבית הכנסת. בעל הקורא היה המגיד הקדוש מקוזניץ. וכששמע אותו כפרי את קריאת המגילה מהמגיד, נהנה מאוד ונתמלא שמחה. אחר התפילה ניגש אליו המגיד, נתן לו שלום ואמר לו: “הלא אתה מכפר פלוני, השייך לי, ומדוע לא הבאת לי משלוח מנות?” שתק האיש ולא ידע מה להשיב, כי בביתו אין גם לחם לילדים, ומאיפה ייקח משלוח מנות למגיד? והמגיד הוסיף ואמר לו: “הרי פורים היום, בוא נא אתנו ותטעם מעט משקה”. הלך האיש לבית המגיד ונתנו לו שם יין ומגדנות. מרוב שמחה שזכה לשהות בבית המגיד יחד עם החבריא הקדושה שלו, נהפך לאיש אחר. הרהיב עוז בנפשו וילך לבית אחד הגבירים, שהיה סוחר יין, ויאמר אל הגביר : “פורים בא! אבקש מכבודו לתת לי בהקפה בקבוק יין טוב ובטח אשלם לו, הרי פורים היום”.
הגביר נענה לו ונתן לו בקבוק יין. אחרי כן הלך לחנות של מכולת ואמר שוב : “פורים בא ! תנו לי שניים-שלושה תפוחים ובטח אשלם לכם, ואם לא אשלם, הרי פורים היום. נתנו לו גם את כבקשתו. והוא רץ בשמחה אל המגיד, נתן לו את היין והתפוחים ואמר : “אני נותן לרבי משלוח מנות”. “טוב עשית” השיב לו המגיד “ותזכור שבכל פורים עליך להביא משלוח מנות”. אחרי כן נמלך הכפרי בדעתו: הלא בני ביתי עטופים ברעב ואינם יודעים כלל משמחת פורים. אראה לשמח גם אותם. וילך אל מוזג היי”ש ויאמר לו שוב באותו הנוסח וביקש לתת לו בקבוק יי”ש בהקפה, “ואם לא ישלם הלא פורים היום”. נתן לו המזג את היי”ש, ומשם הלך לאופה הלחם וביקש בנוסח זה כיכר לחם, ונתן לו ובחנות אחרת קיבל באופן זה דגים מלוחים אחדים. אז רץ לביתו, וכאשר פתח את הבית קרא בקול רם :
“פורים היום! פורים היום!” אשתו ובני ביתו שלא הסכימו לראות אותו במצב כזה, שיהיה מלא שמחה, חשבו שאולי נשתגע ח”ו, כי לא ידעו מה היה לו. אך הוא מיהר ושם את הלחם לפניהם ואת הדגים המלוחים ואת היי”ש ואמר להם: “אכלו ושתו והיטיבו לבבכם כי פורים היום”. לא המרו את דברו, אכלו ושתו והוא הצטרף בעצמו גם כן עמהם. ואחרי אשר שתו כוסות אחדות של יי”ש ונתמלאו גם הם שמחה, ויקומו כולם לרקוד ויקראו בקול : “פורים היום! פורים היום!.
וכך רקדו שעות אחדות רצופות. פתאום שמעו והנה קול דופק בפתח, והאיש אמר לאשתו : “אל תפתחי כי ודאי איזה גוי בא להפריע את שמחת פורים שלנו”. והגוי לא פסק מלדפוק והאישה אמרה: כמדומה שזה הגוי, שדרכו להביא לנו תפוחי אדמה, אלך ואפתח לו”. כאשר פתחה את הדלת, נכנס הגוי כשהוא מוכה ופצוע ומגואל בדם. תיכף התחילו לטפל בו, רחצוהו ונתנו לו כוס יי”ש ופת לחם. ויאכל וישתה ויאמר “החייתני כי כפסע היה ביני ובין המוות”. וסיפר להם כי בנו יחידו הכהו מכות רצח והשליכהו החוצה, ואלמלא באו לעזרתו היה מת מהקור ומכאב. ואחרי כן אמר להם:
“מכיוון שבני נהפך לי לרוצח ואכזר ואתם ריחמתם עלי, לכן בואו נא עמדי אל היער ואראה לכם מטמון – כסף רב, שרציתי לתת לבני קודם מותי, ועתה אגלה אותו לכם ואני נותנו לכם במתנה. וילך האיש עם הגוי אל היער והגוי הראה לו כי תחת אילן פלוני הטמין את אוצרו. כעבור איזה ימים אחדים מת הגוי מהמכות. והאיש הלך אל היער וחפר במקום שהגוי הראה לו. ומצא שם הון רב ונהיה עשיר גדול. ובכל יום פורים היה בא אל המגיד הקדוש, ונותן לו משלוח מנות ביד רחבה ובלב שמח.
“אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת – רֶוָח והצלה יעמֹד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו. ומי יודע אם לְעֵת כזאת הגעת למלכות”.
מרדכי מזכיר לאסתר את המקום שהיא נמצאת בו- “ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות??” לא סתם הגעת לשם, לבית המלך. יש לך תפקיד, יש לך שליחות!! אמנם, אם את לא תעשי זאת- “רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר”, אבל אז “את ובית אביך תאבדו…”- לא קיימת את ייעודך, את המשימה שנתן לך ריבונו של עולם.
חשוב לבכות אבל קצת,
חשוב ללמוד אבל קצת,
חשוב לאכול אבל קצת,
חשוב לחייך אבל המון.
כדאי ללמוד מהפרחים
לא לקמץ בחיוכים
“שמחה היא תפיסה מיוחדת, היא הדרך והשיטה בחיים הבאה מתוך התבוננות מעמיקה, באין הבדל אם יש ממה לשמוח, אם לאו…
זאת המידה מעניקה לאדם את האושר הגדול בחיים”
(האדמור מסלונים)
על מנת להחמיץ פנים,
עליך להפעיל 96 שרירים…
על מנת לחייך,
עליך להפעיל 24 שרירים בלבד…
חסוך באנרגיה…
חייך אלינו לפעמים!
לאסוף חיוכים מהדרך
יש בשפע הביטו סביב
זה נותן הרגשה נהדרת
זה אפילו מומלץ כתחביב
לאמץ לך זאת כשיטה
לאסוף חיוכים מהדרך
עד אשר תחייך גם אתה!
עצבות נועלת שערי שמים
ותפילה פותחת שערים נעולים
והשמחה בכוחה לשבר חומות.
דקה אחת של עצב,
היא בזבוז של 60 שניות שמחה!!!
השמחה עיקר העשירות.
אם ירבה לו האדם כסף כחול הים
ושמחת לבב אין לו
נקרא עני
(רבי צדוק הכהן מלובלין)
כשאדם מרגיל עצמו לשמוח תמיד –
הוא נעשה מגנט ואבן שואבת לאנשים הדבקים בו…
…כשרואים יהודי שמח ופניו עליזות תמיד –
נמשכים אליו ומחפשים אצלו איך לצאת מהעצבות
וכיצד להיפרד מהצרות.
כך יכול כל איש שמח לעזור לחברו ולגאלו
מייסוריו בעצם העליצות, האופטימיות והחדווה
הקורנים מפניו, מעיניו השמחות והמאירות
ומבט הצחוק שעליו.
(הרב הס)
לקום בבוקר עם חיוך על הפנים,
הקשב שתי דקות לשירת הציפורים,
תראה את העולם הזה כ”כ נהדר,
ואז תיכנס לעוד יום מאושר!
חיוך אינו עולה מאומה
אך ערכו רב
הוא מעשיר את המקבל
ולא מרושש את הנותן
אין לך אדם שהוא כה חזק,
עד כי יוכל להתקיים בלעדיו,
אין לך אדם שיהיה כה עשיר,
עד כי החיוך לא יוכל להוסיף לו מאומה.
יתר על כן, אין לקנותו בכסף,
להוציאו בעורמה או להשיגו בגנבה,
כי אין לו ערך,
אלא אם הוא מופיע מאליו באופן טבעי.
יש אנשים עייפים מדי מכדי שיהיו מסוגלים
לחייך אליך, חייך נא אתה לעומתם,
שכן, אין לך אדם הנזקק כל כך לחיוך
כמו אותו אדם שאינו מסוגל לחייך אליך.
גדולה שמחה של מצווה
שהיא מעודנת לעין ערוך
מכל שמחה שבעולם.
(הרב קוק)
“החי בשמחה מקיים את רצון הבורא”
(הבעל שם טוב)
שמחה אמיתית,
נובעת היא מעמקי הנשמה
שם הכל שקט ובטוח.
אמת, אמת אלוקית פרוסה.
נגלית היא בעיננו
אינה נסתרת עוד מעבר
למחיצות היום יום.
מגלה היא סודות:
את סוד האושר בחיים,
סוד האהבה,
סוד השלמות –
שלמות אלוקית
זוהי שמחה אמיתית…
בתוך עולם של
קשיים ואתגרים,
הדרך היחידה
לנצח
היא על ידי –
שמחה.
את השמחה הנובעת
מאמונה תמימה –
אמונה וטוב,
אמונה בנשמה הטהורה
הנמצאת בתוכנו.
אף אחד לא יוכל
לקחת מאיתך לעולם!
חייך תמיד.
תהיה בידך מתנת חיים להעניקה לאחרים.
(שיהר”ן מ”ג)
לעולם לעולם אל תתייאש!
אסור לוותר על התקווה.
(לקו”ת ע”ח)
יש העצובים שמסביב לשושנה יש חוחים,
אני תמיד שמחתי שביו החוחים יש שושנה.
מתוך הספר: “שמחה גדולה היא..”:
שמחה עניין שאנשים
נותנים לו אלף פרושים.
* * *
שמחה כשהשקלים בכיס
הם סכום מספיק לקנות כרטיס.
* * *
שמחה גדולה לזלול כל מי
מזון שאין בו ויטמין.
* * *
שמחה גדולה זה חגיגה
עם שלל נרות על העוגה
* * *
פנס מאיר באפילה
זו בהחלט שמחה גדולה.
* * *
שמחה גדולה ביום חמים
גלידה של אלף טעמים.
* * *
שמחה גדולה היא לגלות
שיש לי שפע מעלות.
תגובה אחת
מקסים.תודה רבה