וסמכת בחגך (פעולה)

מטרת הפעולה:

להעביר לחניכים את עוצמתו של חג הסוכות- הכוח לשמוח דווקא כשאנחנו לכאורה לא מוגנים בכלל- נמצאים בחוץ, בקור, תחת קורת גג רעועה שעלולה ליפול כל רגע.

עזרים:

כוסות חד פעמיות

שלטים עם סיטואציות מחיים

שלב א’- 

כל החניכים צועקים ביחד משהו משמח שהיה להם היום.

שלב ב’- 

מחלקים את החניכים לשתי קבוצות ומביאים להם כוסות חד פעמי.

כל קבוצה צריכה לבנות את המגדל הכי יפה, גבוה ומקורי שהיא יכולה.

למדריך- שניה לפני ששמים את הכוס האחרונה למעלה- לפרק להם את הכל. כמובן שהם מתעצבנים מאוד

שואלים אותם- מעצבן, נכון?

מאוד מרגיז שמישו מפרק לך הכל שניה לפני שגמרת לבנות בניין בדיוק כמו שתכננת.

למה זה כ”כ מעצבן?

כי אנחנו יוצאים משליטה. יש פה עוד מישהו שמתכנן תכניות והוא חזק יותר ממני, הוא יכול להחליט אם התכנית שלי תצא לפועל או לא. וזה מפחיד!

שלב ג’:

גלגל מזל אנושי- מחלקים בניהם דפים שכתוב עליהם בגדול סיטואציות.

לדוגמא: “ללכת עם חברים לקניון”, “לעזור לאמא עם האחים הקטנים” וכד’.

חניך אחד עומד באמצע. שואלים אותו- מה אתה רוצה לעשות היום מכל האפשרויות שפה.

אחר כך הוא מסתובב בעיניים עצומות. כשאומרים סטופ הוא נעצר, ומסתכלים מה יצא מול שתי הידיים שלו.

הרבה פעמים זה דברים מנוגדים והפוכים ממה שהוא רצה לעשות.

מדברים על זה- הוא רצה משהו, ויצא משהו אחר. מה עושים עם זה?

זה טוב, זה לא טוב.. אולי צריך ללמוד לסמוך על משהו יותר גבוה בחיים שלנו?

משחקים:

כולם מתחלקים לזוגות. ומשחקים 2 משחקים- פעם אחת אחד החניכים עוצם עיניים והשני מוביל אותו בתוך החדר בהשתדלות שהוא לא יתקע בכלום. בפעם השניה אחד החניכים נעמד מאחורי השני, והראשון צריך ליפול אחורה על החבר שלו בלי להזיז את הרגליים בכלל ולסמוך עליו שהוא יצליח לתפוס אותו.

דיון:

כמה מכם באמת הצליחו ללכת בחדר בלי לפתוח עיניים?

כמה הצליחו להוביל את החבר בלי שהוא יתקע בכלום כלום כלום?

כמה הצליחו ליפול אחורה בלי להזיז את הרגליים?

בודדים ואולי אפילו אף אחד.

למה? כי הם רק בני אדם.. אין להם את האפשרות לתכנן הכל כך שזה יהיה בדיוק מתאים וטוב לי. אולי הם בדיוק לא יסתכלו כשאני אפול? וכו’..

לסיכום:

בסוכות אנחנו מצווים לצאת החוצה- בדיוק בתקופה הפחות נעימה שבשנה- רוחות, גשם, מתחיל להיות קר..

ודווקא אז אנחנו מצווים לשמוח, כשאנחנו הכי חסרי אונים מול הטבע.

איך אפשר?

אז זה בדיוק הרעיון. שכשאנחנו נמצאים בתוך ארבע קירות חזקים ויציבים רק נראה לנו שאנחנו בטוחים, אבל באמת שום דבר לא בטוח. ולכן אם נהרסות לנו התכניות אנחנו נבהלים כל כך לגלות שזה בעצם לא בשליטתנו..

ודווקא כשאנחנו יוצאים החוצה אנחנו לומדים מה זה קרבת ה’, וכמה אפשר לסמוך עליו. כשאנחנו בתוך הבית הבנוי בידי אדם- אף אחד לא מבטיח לנו שהוא ישאר שלם. תמיד יכולה להיעשות איזו טעות איומה ויתפרק קיר או ידלוף הגג.. (אפשר להביא כדוגמא את אולמי וורסאי.), אבל דווקא כשאנחנו בחוץ אנחנו מבינים שאנחנו לגמרי בידי ריבונו של עולם, והוא, בניגוד אלינו, יכול לתכנן את הכל בדיוק בדיוק כמו שטוב לנו, ואין אפילו פאשלה אחת.

ואז מי יכול עלינו? הוא היחיד שקובע, הוא עושה את זה הכי טוב בעולם, והוא רק לטובתינו! (אפשר להביא דוגמא פקק מכוניות – אם אנחנו היינו מתכננים אותו אז בתוך פקק של 5 דקות היו יושבים המון אנשים שזה בכלל לא מתאים להם. אבל ריבונו של עולם יכול לתכנן פקק שנמשך בקילומטרים ולכל האנשים התקועים מדוייק שהם יתקעו עכשיו בפקק! כולם צריכים להיות שם עכשיו, וזה מתאים בדיוק למהלך החיים שלהם!)

ולכן אנחנו כל כך שמחים בסוכות, כי אנחנו בידיים הכי טובות שיש..

ואפשר לדבר על עוד נקודה- שהשמחה היא דבר פנימי בתוכינו ואף אחד לא יכול להרוס לנו אותה, גם כשכל התכניות שלנו יורדות לטמיון.

צ’ופר:

“וסמכת בחגך”