מחצית השקל (דף לימוד לחב”ב)

[1] רמב”ם הלכות שקלים א, א. חינוך מצוה קה.

[6] רמב”ם הלכות שקלים ד, א. ד, ז- ח.

“ונוהגת מצוה זו בזמן שרוב ישראל על אדמתן.

וזו מן המצוות שאינן מוטלות על היחיד כי אם על הצבור כולן,

כשיבנה הבית במהרה בימינו יתקיים מצות עשה”.

• רגע!

אז כיום, כשאין עדיין בית מקדש, האם צריך בכל זאת לתרום את מחצית השקל?

עפ”י הרב ישראל אריאל, מאז שחרור ירושלים מצוות מחצית השקל היא מהתורה כיוון שיש ביכולתנו לבנות את בית המקדש.

• “הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה’ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם” (שמות ל’, ט”ו)

מיד לאחר שיורד משה מהר סיני בי’ בתשרי עובר קול במחנה – ‘ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם’. עם ישראל מצווה לבנות בית לה’. בהמשך הציווי: ‘דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה’. מתוך כל התרומות תרומת מחצית השקל היא המכובדת מכולן, תרומה הבאה מכל עם ישראל.

לאחר שנבנה המשכן מתבקש משה לתת דו”ח כספי, מה עשה עם כל הכספים שקיבל. בתיאור כספי ‘מחצית השקל’ נאמר: “וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר… מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ… לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר” (שמות פרק לח)

ב’כסף’ שהתקבל ממחצית השקל השתמשו לבניית האדנים. האדנים הינם קוביות גדולות מכסף ששמשו לביסוס וייצוב קרשי אוהל מועד.

כך יוצא שאת הבסיס למשכןמִימֵן עם ישראל כולו, גדולים וקטנים, על ידי תרומת “מחצית השקל” המצומצמת והשווה. אחדות זו של ישראל באה לידי ביטוי גם בכך שקיימים דווקא מאה אדנים, מספר המבטא שלמות של קדושה. רעיון זה מלמד אותנו לדורות:

ללא האחדות של כלל ישראל-– המשכן לא יוכל לעמוד.

• “זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'” (שמות ל’, י”ג)

מצוות מחצית השקל אינה מצווה חד פעמית לדור המדבר, אלא מצווה לדורות. זו אחת ממצוות העשה שניתן לקיים רק כשבית המקדש קיים.

בראש-חודש אדר מתחילים להכריז בכל עיר ובכל יישוב על חובת תרומת מחצית השקל, בה חייב כל אדם מבן עשרים שנה ומעלה. נשים וילדים פטורים, אך אם תרמו – מקבלים מהם, וזו מצווה. יתרה מכך, ברגע שהם נהגו לתרום הופכת הזכות לחובה.

בט”ו באדר עומדים ה’שולחנים’- ברחובות העיר ומתחילים לאסוף את הכסף עד לראש חודש ניסן. השולחנים היו שמים את מחציות השקל בתוך כלי הנקרא “שופר”, שקיבל את שמו בגלל צורתו. תחתית ה”שופר” הייתה רחבה ופיתחו היה צר. כך שאם אדם ירצה להכניס את ידו לתוך השופר, ידו תתקע. השולחנים שימשו גם כחלפני כספים. תחילה הם פרטו את כספי התורמים למטבעות ‘מחצית השקל’, משום שיש עניין לתרום דווקא מטבע כזה. כאשר העבירו את הכסף לירושלים, הם צרפו את מטבעות הכסף לזהב.

מחצית השקל נועדה לקניית קרבנות ציבור, הסולת ללחם הפנים, סממני הקטורת וכן את שכר עבודת העוסקים במלאכה. בכך באה לידי ביטוי ממשי העובדה שקרבנות אלו באים מכלל ישראל. זאת גם משמעות “מַּחֲצִית הַשָּׁקֶל… לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם”, שכן הקרבנות באים לכפרה.

כל אחד מביא רק ‘חצי’, ורק כשכל עם ישראל מאוחדים ומצרפים יחד את כל מחציות השקל אז הכסף נהיה שלם: “שקל הקודש”.