לא רעב ללחם ולא צמא למים (פעולה)

פעולה ראשונה מתוך מערך הפעולות לשבט הראה בחודש ארגון תשע"ד.

מבוא למדריכה

" 'וגם הנפש לא תמלא'– משל למה הדבר דומה? לעירוני שנשא בת מלכים. אם יביא לה כל מה שבעולם – אינם חשובים לה כלום.

שהיא בת מלך! כך הנפש, אלו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה. למה? שהיא מן העליונים!"

לכל יהודי בעם ישראל יש נשמה גדולה! כל יהודי הוא בן של מלך! גם אם אין רואים זאת מבחוץ. לכן תרבות המערב שאנו ניזונים

ממנה היום אינה מצליחה לספק אותנו, את עם ישראל— לא כיחידים ולא ככלל. היא משאירה אותנו רעבים ורוצים עוד– עד

מטרות

• החניכות תלמדנה שהאדם אף פעם אינו שבע מהעולם החומרי שלו.
• החניכות תלמדנה שאדם מעם ישראל צמא למלא את הנשמה שלו ברוח ובגודל המתאימים לנשמה גדולה כמו זו שיש לכל יהודי.

עזרים

• תמונות של הדמויות (בנספח 1 בקבצים המצורפים בצד העמוד)
• שטרות כסף של משחק "מונופול" (ניתן להדפיס מנספח 2 שבקבצים המצורפים בצד העמוד.)
• דפים עם המדרש

שלב א'- משחק: מכירה פומבית

כל חניכה תקבל תמונה של דמות שאותה עליה לגלם במהלך המכירה פומבית.

החניכות תקבלנה שטרות כסף בשביל לרכוש מוצרים בהתאם למה שהדמות שאותה הם מגלמים הייתה רוצה לקנות.

המדריכה תמכור בדרך של מכירה פומבית את המוצרים הבאים: (אפשר כמובן להוסיף עוד כיד הדמיון הטובה).

אייפון, טאבלט, תווי קנייה ברנואר, פגישה עם מפורסם, כרטיס להופעה, אופניים, פלזמה, מחשב נייד, חופשה בבית מלון, מנוי לחדר כושר, שרשרת יהלומים, חופשה בחו"ל, מכונת אספרסו, ג'יפ, אופנוע, רכב משפחתי, וילה, מנוי לבריכה, סלון חדש, מערכת קולנוע ביתית.

נקודות לדיון לאחר המשחק:

• האם האיש שהצגת שמח מכל הדברים שקנה? כמה זמן הוא שמח מהם?
• האם יש שלב שהאיש יפסיק לקנות ויגיד "יש לי הכול"? למה?

הספר "מקימי" מביא את סיפורה של עלמה, מנחת טלוויזיה חדת לשון שמואסת בעיסוקה, בהצלחתה ובאורח חייה על כל הנאותיו הפרועות. היא מתקדמת צעד צעד אל הדת, ומתנתקת מעולמה הקודם: מתל אביב ההוללת, מחבריה בעולם התקשורת ומקהל מעריציה.

נקריא קטע מהספר:

אבא שלי קוטע אותי את המחשבות הנוגות. "ראית כבר את העיתון של שבת"?

אני מתנערת. "לא. לא ראיתי. ואתה?"

"כן אפילו הבאתי לך אחד, כי אני יודע שלא תקני."

"איפה זה?" "באוטו." הוא יורד, מרוקן את הפח וחוזר עם כתבה ענקית עלי. הוא מרוצה.

"תמונה מדהימה", הוא מציין בסיפוק,

"נורא יפה לך כתום." אני מסתכלת. באמת יפה לי כתום. הוא צודק.

אני קוראת על עצמי מתראיינת, שנונה וחדה, מספרת על תכנית חדשה שתעלה לאוויר בעוד שבועיים.

הוא משאיר את העיתון והולך.

אחרי שהדלת נסגרת, בן יוצא מהחדר שלו לוקח את העיתון ומעיין, רגע של שקט, אני מנגבת שתי דמעות חמות.

"מה את רוצה? כתבה מצוינת. תמונות יפות, למה את בוכה?"

"יפה לי כתום, אה?" אני שואלת.

מה את בוכה?".

אני לוקחת את העיתון ביד. "תסתכל על זה. זאת אני, אתה מאמין? פעם הייתי מסתכלת על היפות בעיתון בכזאת קנאה, חשבתי שטוב להן.

אני קוראת משהו מצחיק שאמרתי וזה רק מגביר לי את הדיכאון. אין שם אפילו מילה אחת של אמת." אני מנגבת עוד דמעה מהלחי. "פעם

חשבתי שאם אני אהיה משהו, אז אולי אני אצליח להיות שמחה. והנה עדיין הכול נראה לי כמו איזה בדיחה עצובה."

הוא מנסה בעדינות, "כל מי שיש לו טיפה אומץ להודות באמת, מרגיש את זה."

"מה, שאין תקווה? שהכול סתם?" …

"יש משהו מעבר לזה. חייב להיות משהו שכדאי לקום בשבילו בבוקר."

"ואם אין?"

"אז נמות. ובינתיים נחפש, אין לנו ברירה."

אני אומרת לו שאני בטוחה שגם ההורים שלנו הרגישו כמונו כשהם היו בני עשרים וחמש.

הוא שואל אם אני יודעת מה קרה להם מאז.

"העולם הזה בלע אותם," הוא עונה לעצמו. "הם לא מצאו ולא מצאו, עד שהם הפסיקו לחפש

והשתכנעו שזה היה רק הורמונים של גיל ההתבגרות. ואני לא מוכן שזה יקרה לי…"

מתוך "מקימי"/ נועה ירון דיין עמודים 91-93

ספריה לעם, 2007 , הוצאת עם עובד בע"מ

נשאל:

• למה עלמה (הגיבורה) עצובה כ"כ למרות הצלחתה?
• מה עלמה מחפשת? למה היא מקווה?

נחלק לחניכות את המדרש ונקרא אותו יחד:

'וגם הנפש לא תמלא'- משל למה הדבר דומה? לעירוני שנשא בת מלכים. אם יביא לה כל מה שבעולם- אינם חשובים לה כלום.

שהיא בת מלך! כך הנפש, אלו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה. למה? שהיא מן העליונים! (קהלת רבה ו,ז)

 

נסכם:

ראינו במשחק שאין סוף למה שהאדם רוצה להשיג ולקנות וככל שיש לו יותר הוא רוצה להשיג עוד. כל זאת למרות שאינו תמיד שמח ממה

שהוא קונה. כשקראנו על עלמה, הבנו שכל המרוץ אחר פרסום ועושר חומרי אינו מספק אותה ואף גורם לה לחוש ריק גדול ועצב. בשלב זה

או אחר, כל אדם מעם ישראל מרגיש כך, משום שיש בתוכו נשמה גדולה – חלק אלוקָ שרעב למזון רוחני, אלוהי.

המדרש שקראנו מלמד אותנו שהנשמה שבתוכנו היא זו שגורמת לתחושת הרעב הרוחני. הרעב הזה לעיתים גורם לאדם לנסות להשביע

אותו ברכישות ובבילויים. נשים לב שרק בני האדם מתעניינים במותרות. שום כלב אינו מנסה להשיג "רולרס" או כרטיס ללונה-פארק…

אבל משום שהנפש היא בת-מלך, הדברים האלו שבסופו של דבר הם חומריים, אינם מספקים אותה ותחושת הרעב ממשיכה ומציקה לאדם.

כך עשוי האדם למצוא עצמו במרדף תמידי אחר רכוש וסיפוקים. רק כאשר זוכה אדם ומעניק לנשמתו מזון רוחני, היאה לבת-מלך שכמותה,

לחלק אלוקָ ממעל, הוא חש בשׂבע רוחני.