א. (מתוך פורום ישראלי): אתמול בלילה שמעתי שדרן בקול ישראל (נדמה לי ‘קינן’, לא בטוח),
שכבר לא מצא מילה אחרת למתנחלים, אלא לקרוא להם ‘שבחי”ם’. כן שבחי”ם, כמו הערבים והעובדים הזרים…
אל תקרי “שבחים” אלא משובחים… חזקו ואמצו אחים. נקוה שהגירוש הזה לא יעבוד…
ובכל מקרה אתם משובחים ולא שבחי”ם…
ב. (אריאל אלדד): ומנגד – מאות בני נוער – הולכים בצו מצפונם, ערכיהם, להיאבק נגד מה שנתפס בעיניהם –ו
בעיניי- כהתפרקות המדינה מערכי הציונות, ההתיישבות,
כפגיעה אנושה בדמוקרטיה ובזכויות אדם בסיסיות במסגרת גירוש היהודים המכונה “התנתקות”.
והם מנהלים מאבק לא אלים והולכים למעצר. לשבת מאחורי אותם סורגים.
…גם שונאי מתנחלים מושבעים אינם יכולים להימנע מהבעות הערכה לנוער הזה,
וגם כשהם מחרפים את הוריהם “חסרי האחריות” ששלחו אותם להיאבק בכבישים – הם מקנאים בהם באמת.
איך הצליח הציבור הזה לחנך את הנוער שלו לדבקות בערכים ונכונות לשלם מחיר אישי כבד למען אמונתם.
נערות בנות 12 מסרבות להזדהות ולקבל עליהן מעצר בית אצל אימא ואבא גם כשהן יודעות שדי בחתימה שלהן כדי לחזור הביתה.
וממשלת ישראל, המיוצגת על ידי השר לביטחון פנים,
מגלגלת עיניים וטוענת שהיא אינה יודעת שאכן היא עוברת על חוקיה האוסרים כליאת ילדים. וכי איך תדע? הרי הנערות לא הזדהו…”
ג. (הרב ערן תמיר, עלון מכון מאיר לפרשת ניצבים: “כולנו הנוער של קיץ תשס”ה”):
על כן אהובינו נוער יקר ונפלא שלנו, אשרינו שזכינו לחיות בדור גאולה שבו מתגלה הנוער בכל עוצמתו ובכל גדולתו.
עינינו ראו ולא זר כיצד חציתם שדות קוצים ביום ובעיקר בלילה וניסיתם להגיע לגוש בכל דרך אפשרית.
ראינו את התנאים שבהם חייתם שבועות שלמים, ללא מקום לינה מסודר, ללא מקלחת ראויה,
והסתפקתם באוכל מינימלי. התפעלנו מהעזרה שהגשתם באופן בלתי נלאה לילדי הגוש בקייטנות ובפעילויות הרבות שארגנתם והפעלתם.
ראינו כמה השקעתם בעבודה בחממות, בשיפוץ ובניקיון הבתים להכינם לדיירי הגוש החדשים.
ראינו את עמידתכם האיתנה בצמתים בנחישות ובהתמדה למרות החום הכבד.
ראינו את הפנים אל פנים שעשיתם עם החיילים והחיילות, עם השוטרים והשוטרות במשך שעות ארוכות, ללא הפסקה.
את הערכים והמוסר שיצאו מכם מתוך כבוד וענווה למי שעמד מולכם,
מתוך אמונה שלימה בצדקת דרכינו וביכולתנו לקרוע את רוע הגזירה, החל מכפר מימון ועד בית הכנסת בנווה דקלים.
ראינו גם כיצד הסתופפתם והצטופפתם בבתי הכנסת לתפילות אינסופיות וללימוד תורה.
ראינו את הקפדתכם על הצניעות וההפרדה בין בנים לבנות למרות מספרכם הרב (בלי עין הרע).
ראינו את אמונתכם הגדולה. התרגשנו והתפעמנו מהשירה והריקודים ומההקשבה וההערצה הבלתי מפשרת שלכם לתלמידי חכמים,
רבניכם ומוריכם. אנו גם רואים אתכם כעת מתנדבים בכל בתי המלון בארץ בהתמדה וברגישות וללא עייפות מתוך תחושת שליחות עמוקה
לעזור למגורשים בכל דרך ואף הפעוטה ביותר. ראינו את אהבתכם העצומה לארץ וליושבים עליה ומפריחים את שממתה.
עשיתם את כל זה בניקיון ובטהרה לא מתוך אינטרס אישי ולא מתוך ציפייה להפיק מכך רווח כלשהוא.
האחריות שלקחתם על עצמכם לא הלכה לאיבוד. מסירות הנפש שלכם לא ירדה לטמיון.
כל זה הוא הערובה, המפתח, להשלמת המשימה העומדת לפנינו…
ד. גילינו נוער מדהים ואנשים מסורים.בין הבכיות והצעקות, הזעם והכעס, כל הרגשות הקשים שהציפו את המפונים ומחזקיהם,
בקעה לה נקודת אור אחת: גילינו נוער מדהים בעוצמתו, בנחישותו, במסירותו, במוכנותו להקרבה,
ובאחריותו ומוסריותו וגם אנשים מבוגרים יותר שרוחם איתנה,
מסירותם עצומה ואהבתם לארץ עולה על כל שיקול אינטרס פרטי צר. חיבוק גדול לכולכם! אנחנו עוד נחזור!
