חוברת מסע פסח תשע”ד

ניתן להוריד את החוברת המלאה בקבצים המצורפים בצד העמוד.

מסע פסח

חירות מתוך שליחות!

 

“ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כוח לאומה

 היא משכללת את הכוח הרוחני של הצדיקים העליונים.”

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

אורות התחיה לד

 

מדריכים יקרים,

השנה מסע פסח יתקיים בגבעת התחמושת.

המסר החינוכי של המסע הוא “חירות מתוך שליחות”.

במהלך היום עצמו, אנחנו נלמד על הלוחמים שמסרו נפשם על הקרב על ירושלים, נשחזר את הקרב, נדבר על השליחות הגדולה של הלוחמים, ונקשר לנושא חודש ארגון האחרון.

וברמה האישית של כל חניך ניגע בפעילות האישית בנושא החירות. להתגבר על הפחד במתקני הגובה, לוותר לחבר במתחם המשחקים של פעם, לוותר על האיגו האישי למען הצלחת הקבוצה בפעילות ODT, ולגלות מנהיגות בתעלות של גבעת התחמושת. 

זהו ערך החירות אליו התורה מחנכת אותנו. החרות של פסח סופה בקבלת עול תורה במעמד הר סיני. “והמכתב מכתב אלוקים חרות על הלוחות אל תקרי חרות, אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שיושב ועוסק בתורה”.

זה בפשטות כל התפיסה שלנו כיהודים – כולנו שליחים להביא את אור ה’ לעולם. ומי שחי לפי התורה הוא בן חורין, שלא משועבד ליצרים שלו, ולמגבלות שלהם.

את היום נתחיל מהר הצופים – שהיה מובלעת ישראלית בשטח הירדני ממלחמת העצמאות עד מלחמת ששת הימים – משם נשקיף על מקום המקדש.

נמשיך רגלית לגבעת התחמושת, ושם נעצור לארוחת בוקר – ומשם נמשיך ליום שכולו פעילות אתגר והנאה צרופה.

במסע פסח השנה, שמנו דגש על המימד של הפעילות הסניפית והשבטית מתוך מטרה להגיע לגיבוש וחוויה סניפית יחודית. את כל המתקנים הסניף והשבט יעבור כמקשה אחת, כשבמרכז יום בישול סניפי של כשעתיים.

זו הזדמנות לקחת חניכים שלא תמיד מוצאים את מקומם במרכז השבט, להעצים אותם, לתת להם משימות ולחזק את מעמדם החברתי ואת בטחונם האישי.

כמו כל מסע, הצלחתו החינוכית תלויה רק בכם. 

מטרת החוברת לתת לכם את כל המידע על האתר עצמו, לתת הצעות לפעילויות משחקים הצגות, חידונים ושירים בהם תוכלו להפעיל את החניכים שלכם.

‏ושנזכה במהרה לגאולה השלמה!

שלכם בהערכה, ובאהבה גדולה, תחום בנים

בציפייה לבניין אריאל

 

---

 

 

 

מדריכים תותחים שלנו!

דמיינו לעצמכם אירוע ענק. זמן רב של הכנות מטורפות לקראת אירוע השיא. מודעות ענק של טובי הגרפיקאים שעמלו רבות על פירסום מתאים. צוותים טכניים של אלפי אנשים העובדים להכנת המקום, תאורה, מערכות הגברה ענקיות, מעצבי- על עובדים על עיצוב האירוע והבמה המרכזית. פרוז’קטורים ענקיים מאירים אותה, שטיח לבן מבהיק פרוס עליה וקישוטים מעוצבים מכל עבר. וועדות חשיבה רבות ומגוונות יושבות לתכנן כל פרט ופרט באירוע, כל דקה מחושבת. צלמים מכל רשתות התקשורת בעולם מוכנים בעמדותיהם ומכוונים את עדשות המצלמה. והעולם כולו עוצר את נשימתו לרגל האירוע. והנה קרב לו רגע השיא ו…. אתם אלו העולים על הבמה הזו.

ובכן, אנחנו לא רחוקים ממציאות כזו.

כמעט 5000 שנה שהעולם כולו מתכונן, עובר תהפוכות ומלחמות, תהיות ובירורים כדי להגיע לרגעים האלה שאנו נמצאים בתוכם- דורות של גאולה.

זו ההרגשה שצריכה להיות בלבבות, אנחנו מגיעים לשיא השיאים שחיכה לו העולם כולו אלפי שנים, זו לא רק גאולה שלנו, העולם כולו צועד לקראת משהו חדש, ואנחנו זוכים להיות שותפים בו. בעז”ה כולי תפילה שנשכיל להעביר לחניכים שלנו ביום יום ובמסע הזה את גודל הזכות והאחריות להיות בדורות שכאלה. 

בשליפון זה השתדלנו לתת רקע לאתר שנהיה בו, עם דגש על המלחמה הניסית המופלאה, מלחמת ששת הימים. מקווים שהשליפון יהיה לעזר בעבודת ההדרכה הקדושה שלכם.

בצפיה לבניין אריאל במהרה!

 

למדריך התותח!

 השתדלנו בחוברת זו שחומר העשרה על המסלול יינתן בצורה חוויתית ומעניינת. יש כאן סיפור אותו ניתן או לקרוא לחניכים או להמחיז אותו להצגה, ובו מידע על נושא המסע. ועל המסלול.

 

---

 

 

נהלים ובטיחות

כמו תמיד בטיחות מעל הכל!!! הכי חשוב עוד לפני כל התהליך החינוכי שאנחנו רוצים להעביר את החניכים שלנו, שנדאג להחזיר אותם בשלום בסוף היום להורים שלהם.

אם תקפידו על הכללים הפשוטים האלו נוכל להציל חיים. תזכרו, חיי חניכינו בידינו!

במסע יהיו מעל ל1000 משתתפים, בקלות חניכים יכולים להיעלם לנו, תוודאו שזה לא קורה לכם.

• עוד לפני שעולים לאוטובוס: בודקים שלכל החניכים עם כובע תיקני, נעלים ו3 ליטר מים (לא פחות!!) 
• תעבירו לחניכים שלכם תדריך בטיחות קצר לפני שהם עולים לאוטובוס (לא עומדים בנסיעה, וכל מה שעולה בדעתכם – אתם מכירים את החניכים שלכם…)
• תוודאו שכולם שותים מספיק. גם אם לא נראה לכם שחם.
• בכל עצירה תעשו ספירה של כל החניכים שלכם. תבהירו להם שאף אחד לא זז מהמסלול בלי אישור שלכם גם לא לשירותים.
• אם חניך הולך להתפנות חכו לו ותוודאו שהוא חוזר. 
• תלכו כל הסניף יחד, אל תפצלו את הסניף ובטח לא את השבט.
• תקפידו שלסניף יש מוביל וסוגר ושאף חניך לא נעלם לנו. 
• במקרה של חניך שנעלם, נפצע, או ברח תיידעו מידית את הקומונר והוא במידת הצורך יעדכן אותנו.
• תפילת מנחה נתפלל בסוף המסלול ברוב עם. נא לא להתפלל בצורה פרטית לפני כן.
• לפני שהאוטובוס יוצא לכיוון הבית – תעברו חניך חניך
• ותוודאו שהוא על האוטובוס.

 

---

 

 

 

לו”ז מסלול: 

9:00 הגעה לתצפית על הר הצופים.

9:30 *ארוחת בוקר בחורשה בכניסה לגבעת התחמושת.

10:00 תחילת הפעלה בתחנות 

 > סרט על גבעת התחמשות – חצי שעה

 > פעילות במתקני גובה – שעה. 

 > פעילות חינוכית בתעלות הקרב של גבעת התחמושת  

        –  שעה יועבר על ידי מדריכי סמינריונים של התנועה.

> ODT – שעה – יועבר על ידי מדריכי סמינריונים של התנועה.

 > משחקים של פעם – שעה.

 > יום בישול פעילות מדריכים, הצגת צוות – כשעתיים

 > למעונינים ולבעלי הפלאפונים החכמים – יש אפליקציה של גבעת התחמושת   עם שורה של משימות אותם ניתן להביא לחניכים שלנו.

17:00 תפילת מנחה

17:30 מפקד סיום ופיזור.

 

---

 

 

 

פעילות חינוכית:

למדריך-  מטרת החוברת לתת לכם כמה שיותר ידע וכלים חינוכיים על מנת להפוך את היום הזה מיום סתמי לתהליך חינוכי. הכל בצורה חווייתית ומעניינת. 

הפעילות מחולקת ל: 

• פעילות חינוכית באוטובוס.
• פעילות לתצפית בהר הצופים
• פעילות ליום עצמו –  בסיפור בהמשכים ובו סיפור ירושלים מעיניה של אבן… חידות. פעולה, חידות שונות לחניכים, התשובות נמצאות בסוגריים. הצגת צוות, הצעות ומתכונים ליום בישול ועוד.

בכל מקום יש הוראות בטיחות, הלכה רלוונטית והצעה לפעילות חינוכית.

בציפייה ובתקווה שנפיק ממנו את המירב.

חזקו ואמצו!

 

שימו לב!

היום בנוי בתבניות של שעה פחות או יותר, וכל סניף אמור לעבור בכולם. ככול שתקפידו על עמידה בזמנים הסניפים שלכם כפי שימסר לקומונר החניכים שלכם יספיקו יותר

 

---

 

 

 

לאוטובוס

 

הלכה:

מדיני תפילת הדרך:

את תפילת הדרך יש לומר לאחר שכבר התחלנו את הדרך, ולא בתוך העיר ממש אלא מיד לאחר היציאה מן העיר. אמנם לדעת הט”ז [הטורי זהב] צריך לאומרה מיד כשמתחיל בדרך, ואפילו הוא עוד בתוך העיר, אך לרוב הפוסקים, צריך לאומרה דווקא לאחר היציאה מן העיר (מ”ב קי, יט) ואין להמתין, אלא מיד ביציאה מן העיר צריך לאומרה. ואם שכח להגיד, אם נשארו לו לפחות ארבעה קילומטרים עד מחוז חפצו, עדיין הוא יכול לאומרה, אך על פחות מזה לא יברך (שו”ע או”ח קי, ז).

ואדם שנוסע כמה נסיעות ביום, מספיק שיאמר את תפילת הדרך בפעם הראשונה ויכוון בבקשתו על כל הנסיעות שיעשה באותו היום. אבל אם תכנן רק נסיעה אחת, ולאחר מכן נמלך בדעתו והחליט לנסוע עוד פעם, אזי צריך לאומרה שנית (שו”ע או”ח קי, ה).

 

תפילת הדרך

יהִי רָצוֹן מִלּפָנֶיךָ ה’ אֱלוקינוּ ואֱלוקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתַנְחֵנוּ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וְלְשִּׂמְחָה ולְשָּׁלוֹם. (ותחזירנו לביתנו לשלום). וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְתִתְנְנוֹ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָּל רוֹאֵינוּ, וְתִשְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ. כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אַתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה’ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

נהוג להגיד 3 פעמים:

“וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹקִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם”. 

 

סיפור | פרק א’

” אחחח.. תאמינו לי! זה לא פשוט לשבת כאן כל כך הרבה שנים, לשבת ולהשקיף על כל מה שקורה כאן בעיר הזאת, אבן זקנה שכמוני. האמת שמי שהביא אותי לכאן היה בכלל אחד מלוחמי דוד, הוא הראשון שהצליח לחדור פנימה ולהביס את היבוסים שהיו פה. (יואב בן צרויה) החומה הייתה גבוהה והוא הציב אותי כאן, עלה עלי והצליח לחדור אל העיר המבוצרת.

אחר כך התחילו לבנות את עיר הבירה, בית המקדש עמד כאן בשיא תפארתו, ניסים מיוחדים היו בו,

(ניתן לפתוח כחידון לחניכים) נראה אם אתם זוכרים אותם :

• לא הפילה אשה מריח בשר הקודש.
• לא הסריח בשר הקודש מעולם.
• לא נראה זבוב בבית המטבחיים.
• לא ארע קרי לכהן גדול ביוה”כ.
• לא כיבו הגשמים אש של עצי המערכה.
• לא ניצחה הרוח את עמוד העשן.
• לא נמצא פסול בעומר, שתי הלחם, לחם הפנים.
• עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.
• לא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם.
• לא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים.

בקיצור, ירושלים הייתה המרכז הרוחני של עם ישראל והעולם כולו, נביאים הסתובבו ברחובותיה, וכולם הגיעו לכאן לראות את הפאר הגדול.

עד ש…. מה אגיד לכם… החריבו לנו את העיר! החריבו את בית המקדש! במו עיני ראיתי איך הם פורצים לכאן אחרי מצור ארוך  (שלקח 3 שנים), איזה הרס! וכל זה רק משנאה אלינו, מאז לא הפסיקו לרדוף אותנו בכל מקום בו היינו, ובעיקר את העיר הזו. אני זוכרת שאחרי גלות קצרה (70 שנה) חזרו לכאן חלק קטן מהעם, יחד עם המנהיגים שלהם (עזרא ונחמיה) והתחילו לבנות כאן מחדש, אבל אז שוב השכנים כאן הציקו ולא נתנו לבנות כלום, הוחלט על הקפאה ורק אחרי זמן רב נתנו לבנות שוב. הבית השני שהגולים בנו היה בהתחלה די עלוב, וכשהיוונים הגיעו והתחילו לעשות צרות היו תקופות שהקריבו בו חזיר (ה’ ישמור) אבל אז באו החשמונאים העיפו אותם לכל הרוחות. ושחררו את ירושלים. אך איזו שמחה זו הייתה. אח”כ בא איזה מלך שהגיע לכאן, בכלל היה גר, (הורדוס) ובנה בניין עצום ומרשים! תראו איזה גודל! איזה יופי! אבל רגע, מה זה? מי האנשים הזרים האלה? נראה לי ששוב באים לכאן אויבים, הלו! לאן אתם רצים? מי אתם בכלל???

 

חידון שירי ירושלים:

• מאיפה אשתחווה לך אפיים? (מעל פסגת הר הצופים)
• מתי נכנסנו דרך הטרשים? (בשתיים ושלושים)
• איפה אני עומד? (על החומה)
• מה לא תשאלי? (לשלום בחורייך)
• לאן חזרנו? (אל בורות המים)
• את מי שלחתי? (את איתן)
• מה את ירושלים? (את ירושלים)
• ממה אבנך ירושלים? (מחורבותייך)
• את מי תהללי ציון? (אלוקייך)
• איך נעלה? (ברננה)
• מה ישמע בירושלים? (קול ששון וקול שמחה)
• מאיפה תצאי? (מתוך ההפכה)
• את מה שמך צורב? (את השפתיים)
• מה קיים בליבנו? (רק שיר אחד) 
• מי יזכור לנצח את שמותינו? (באב אל וואד)
• איפה גר סנדלר אחד מוזר? (ברחובנו הצר)
• אילו אבנים יש? (עם לב אדם)

 

---

 

 

בתצפית על הר הצופים:

 

הר הצופים קרוי כך מפני שזה המקום הראשון משם מי שהגיע לירושלים מכיוון צפון ראה אותה. הוא מופיע בספר של יוסף בן מתתיהו שמתאר את המפגש של שמעון הצדיק (ממסכת אבות) שהיה הכהן הגדול עם אלכסנדר מוקדון. מדובר על ימי תחילת הבית השני, כמה עשרות שנים אחרי בניית בית המקדש על ידי שבי ציון ובראשם עזרא ונחמיה. עם תחילת הכיבוש היווני של הארץ. 

“וכששמע שהוא לא רחוק מהעיר, יצא עם הכוהנים והמון האזרחים וערך לו קבלת–פנים… במקום אחד הקרוי הצופים… מפני שאפשר היה לראות משם את ירושלים ואת בית–המקדש‏‏”

הר הצופים נמצא בחיבור שבין ירושלים למדבר יהודה. 

ומכיוון זה נכבשה ירושלים וחרב בית המקדש כפי שמתנבא ירמיה “מצפון תפתח הרעה” 

בנטיעות ראינו את מקום המקדש מכיוון דרום, מהדרך לחברון – ועכשיו מצפון.

חשוב לשבת עם החניכים להסביר להם על משמעות המקום. ולהתפלל לבניין ירושלים. 

 

ניתן להקריא להם את המדרש המפורסם של רבי עקיבא וחכמים שעומדים בדיוק כאן, בהר הצופים ורואים את ירושלים בחורבנה. ולדבר איתם על כך שכמו אז גם היום אנו לא מתיאשים וממשיכים לצפות לבניין ירושלים.

“שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר צוֹפִים, קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, רָאוּ שׁוּעָל שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק, אָמְרוּ לוֹ,מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק? אָמַר לָהֶם, מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ, מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ, (במדבר א) “וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת”, עַכְשָׁיו נִתְקַיֵּם בּוֹ (איכה ה) “עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ”, וְלֹא נִבְכֶּה? אָמַר לָהֶם, לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק, דִּכְתִיב, (ישעיה ח) “וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים, אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ”, וְכִי מָה עִנְיָן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? וַהֲלֹא אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי? אֶלָּא – תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה. בְּאוּרִיָּה כְּתִיב, (מיכה ג) “לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלַיִם עִיִּין תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר”. בִּזְכַרְיָה כְּתִיב, (זכריה ח) “עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָיִם”. עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָה, הָיִיתִי מִתְיָירֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵים נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה, בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּמֶת, וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ, עֲקִיבָא נִחַמְתָּנוּ, עֲקִיבָא נִחַמְתָּנוּ” (מכות כד:)

 

נסביר לחניכים עד כמה בית  המקדש חסר לנו ועל האמונה שבעז”ה הוא ייבנה בקרוב ממש.

כדאי מאד לדבר איתם על התפקיד שלנו בקירוב הגאולה ולשאול אותם מה הם מציעים וחושבים בנושא.  ולעורר בהם את רגש האחריות בנושא בניין בית המקדש ולתת להם הרגשה שזה באחריותנו ומחובתינו לדאוג ולזכור ולפעול למען זה.

אפשר לשיר איתם את השיר מעל פסגת הר הצופים – מצורף – שמסתיים יבוא המשיח יבוא! 

בציפייה לבניין אריאל!

 

 

מעל פסגת הר הצופים 

מילים: אביגדור המאירי

לחן: עממי

מעל פסגת הר הצופים 

אשתחוה לך אפיים 

מעל פסגת הר הצופים 

שלום לך ירושלים! 

אלפי דורות חלמתי עלייך, 

לראות, לזכות, באור פנייך! 

ירושלים, ירושלים, 

האירי פנייך לבנך! 

ירושלים, ירושלים, 

מחרבותייך אבנך! 

מעל פסגת הר הצופים 

אשתחוה לך אפיים 

מעל פסגת הר הצופים 

שלום לך ירושלים! 

באלפי ברכות היי ברוכה! 

מקדש, מלך, עיר מלוכה! 

ירושלים, ירושלים, 

אני לא אזוז מפה! 

ירושלים, ירושלים, 

יבוא המשיח, יבוא!

 

---

 

 

קריעה על ראיית מקום המקדש

הרב אליעזר מלמד

 

עם השמחה בכ”ח באייר על שחרור ירושלים, ואמירת ההלל שתקנה הרבנות הראשית, יש לזכור כי עדיין בית מקדשנו חרב.

אמרו חכמים, שכשם שאדם צריך לקרוע את בגדו על אחד מקרוביו שמת, כך צריך לקרוע בגדיו על האבל הכללי של עם ישראל, היינו על חורבן המקדש ירושלים והארץ, וכך מובא בתלמוד (מו”ק כו, א): “אמר רבי אלעזר: “הרואה ערי יהודה בחורבנן, אומר: ערי קדשך היו מדבר – וקורע. ירושלים בחורבנה, אומר: ציון מדבר היתה ירושלים שממה – וקורע. בית המקדש בחורבנו, אומר: בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה – וקורע”.

וכדי לקיים הקריעה, צריך שהקרע יהיה באורך טפח לפחות, היינו 8 ס”מ. ואם כן, כאשר אדם היה עולה לארץ ישראל, אם עלה מצד דרום, כשהיה מגיע לחברון שהיא מערי יהודה היה קורע בגדו פעם ראשונה, כיוון שנכנס לירושלים היה קורע פעם שניה, וכשראה את הר הבית היה קורע פעם שלישית.

ומי שראה את ירושלים שוב ושוב, לא היה חוזר וקורע אלא אם כן עברו שלושים יום שלא ראה את ירושלים, שאז היה חוזר וקורע. 

ולאחר שקמה מדינת ישראל, כל עיר שחלה עליה הריבונות הישראלית – בטל ממנה החורבן, שכן הגדרת החורבן תלויה בריבונות. וכפי שכתב מרן רבי יוסף קארו בספרו בית יוסף (או”ח קס”א) שבזמן שהשלטון בידי גויים, אפילו אם רוב יושבי העיר יהודים, הרי אותה עיר נחשבת חרבה, ואם היא מערי יהודה, הרואה אותה צריך לקרוע בגדיו. ואם היא תחת שלטון ישראל, אפילו אם רוב יושביה נוכרים, אינה נחשבת חרבה, והרואה אותה אינו צריך לקרוע את בגדו.

לפיכך בית לחם, כל זמן שהיתה תחת ריבונות ישראל, לא היה צריך לקרוע את הבגד עליה, אבל כיום, אחר שלמרבה הצער, הממשלה וויתרה על הריבונות הישראלית עליה, הרואה את בית לחם צריך לקרוע את בגדו. ויש מקילים בזה מפני שטוענים, שכל זמן שירושלים תחת ריבונות ישראל, דין הקריעה על ערי יהודה בטל. והרוצה להשתמט מן הקריעה יכול לעשות זאת על ידי שיקנה את בגדו לחברו בקניין גמור, וכיוון שהוא לובש את בגד חברו אינו מחויב לקורעו, שכן המצווה לקרוע את בגדו ולא את בגד חברו. ויותר מהודר לקרוע את הבגד ולהתאבל על חורבן הריבונות בבית לחם לפחות פעם אחת. וזאת בתנאי שלא ראה את בית לחם שלושים יום.

ועל ירושלים כיום אין לקרוע שהרי היא בריבונות ישראל, ואמנם הרב נבנצאל, רבה של העיר העתיקה מסר בשם הרב אוירבאך זצ”ל שכיוון שקדושתה לעניין מעשר שני וקדשים קלים עדיין לא באה לידי ביטוי, צריך לקרוע גם על ירושלים. אולם דעת מו”ר הרב אברהם שפירא שליט”א (הרב הראשי לישראל תשמ”ג-תשנ”ג) שאין צריך לקרוע על ירושלים מפני שמעמדה נקבע על פי הריבונות.

אבל הרואה את הר הבית צריך לקרוע, מפני שבהר הבית העניין הקובע הוא בית המקדש, שכל זמן שהוא חרב צריך לקרוע, וכך דעת מו”ר הרב הגאון אברהם שפירא שליט”א. וכן כתב באגרות משה (או”ח ח”ד ע, יא). ואמנם יש אומרים בשם מו”ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל שכל זמן שהר הבית בריבונות ישראל אין צריך לקרוע עליו, מכל מקום כיום כששונאי ישראל עושים בו ככל העולה על רוחם, יתכן שגם הוא היה אומר שצריך לקרוע.

לפיכך הרואה את מקום המקדש אחר שלושים יום שלא ראהו, יקרע את בגדו טפח. ואם קשה לו לקרוע את בגדו ורוצה להיפטר ממצוות הקריעה, יקנה את בגדו לחברו בקניין גמור. ויכול לעשות זאת על ידי קניין חליפין, שחברו יקנה לו עט תמורת הבגד, וכיוון שהוא הגביה את העט של חברו כדי לקנותו, חברו שנתן לו את העט קנה תמורתו את בגדו. וכיוון שבגדיו אינם בבעלותו פטור מלקרעם. אבל גם מי שמשתמש בהקניית הבגד לחברו, ראוי שיקרע את בגדו על מקום המקדש לכל הפחות פעם אחת.

הרואה את מקום המקדש בשבת או ביום טוב ברור שלא יקרע את בגדו, ובמוצאי שבת, כיוון שכבר רושם הראיה הראשונה פג – אינו צריך לחזור ולקרוע את בגדו. ואף בחול המועד נהגו שלא לקרוע (עיין עיר הקודש והמקדש ח”ג פרק י”ז).

(פניני הלכה, העם והארץ, זכר למקדש – דיני הקריעה)

 

---

 

 

ארוחת בוקר בחורשה בכניסה לגבעת התחמושת.

 

סיפור | פרק ב’  

” אל תשאלו.. איזה דכאון! שוב החריבו את העיר שבנינו בעמל רב, שוב הם החריבו את המקום המקודש ביותר לעם היהודי! לקחו מכאן את כולם לגלות. ורק אני נשארתי כאן, בודדה ועזובה במשך שנים ארוכות, עומדת ומסתכלת על השממה שנשארה כאן. הגיעו לכאן לא מזמן שני יהודים, אחד מהם אמר ששמע מר’ יהודה הלוי שירושלים לא תיבנה עד שלא ישתוקקו אליה כמו שצריך, עד שלא יכאב ליהודים על חורבנה. הוא אפילו כתב קינה גדולה וידועה על ירושלים (ציון הלא תשאלי).

מאז בודדים בודדים הגיעו לכאן, אתם בטח שמעתם על כמה אנשים שעלו לירושלים בשנות הגלות (הרמב”ן, הרמב”ם, ר’ יהודה הלוי, ר’ יהודה החסיד, תלמידי הגר”א,). שוממה ועזובה העיר הזו כאן, וכל העם מפוזר בגלות ומשתוקק לעלות לארץ ולבנות את העיר החרבה. ואז הן התחילו להגיע! אוניות מלאות מעפילים, סיפרו שהם ברחו מהשואה, רק כמה אלפים הגיעו, ושם רצחו איזה 6 מליון מהם. בכל הארץ יש רק איזה 600,00 יהודים. אתם תופסים מה זה?  מדברים על זה שעוד מעט הבריטים יעזבו ויתנו לנו להקים מדינה. אבל הערבים פה באזור לא מוכנים לשמוע על זה. הם בערך פי 4 ממנו. ויש להם פי 10 יותר נשק תחמושת וחילים מאומנים.  

היי! מה זה הקולות האלה? היי, אתה! בוא רגע. מה זה היריות האלה? באמת??! איזה טוב ה’! הכריזו על הקמת המדינה! אבל איי! הכדורים עפים פה לכל עבר, מה קרה? מלחמה??

 

---

 

 

 

חידון א’-ב’ על ירושלים:

א. השער דרכו נפרצה הדרך לעיר העתיקה? (אריות)

ב. המרכז הרוחני של עם ישראל? (בית המקדש)

ג. השכונה בה שוכנים הכנסת ומוזיאון ישראל?  (גבעת רם) משבטי התנועה (גלעד)

ד. המלך על שמו נקראת חלק מהעיר? (דוד) משבטי התנועה (דביר)

ה. המלך ששיפץ את בית המקדש השני? (הורדוס) משבטי התנועה (הראל)

 

ה. אחד האיזורים המקודשים ליהדות בעיר העתיקה? (הכותל)

ו. קשת עתיקה בסמוך לכותל? (קשת וילסון)

ז. הר ממזרח לעיר העתיקה בו שוכן בית קברות יהודי גדול? (זיתים)

ח. בית כנסת ידוע הנמצא בכיכר המרכזית ברובע? (החורבה)

ט. מחריבו של בית המקדש השני? (טיטוס)

י. המוזיאון הלאומי להנצחת השואה? (יד ושם)

ל. איזור בכביש תל אביב- ירושלים בו התנהלו קרבות קשים? (לטרון)

מ. הישיבה שהקים הרב קוק בירושלים? (מרכז הרב) משבטי התנועה (מעוז, מלאכי)

נ. אחד מסניפי אריאל בירושלים? (נחלאות) אחד משבטי התנועה (נחלה, נווה)

ס. המלך שהגיע עם 180,000 חיילים וחזר חזרה? (סנחריב)

ע. אחד ממתחמי בית המקדש? (העזרה)

פ. שער בצפון העיר העתיקה? (פרחים)

צ. אחד מהרי ירושלים עם בית חולים? (צופים)

ק. כינוי ירושלים בשיר של יום שני? (קריית מלך רב)

ר. קיבוץ בתחומי ירושלים? (רמת רחל)

ש. המלחמה בה שוחררו כל תחומי ירושלים? (ששת הימים)

ת. שכונה ידועה בפקקים בדרום ירושלים? / אזור תעשיה בדרום ירושלים (תלפיות)

 

(מכאן ואילך חידות ברמה יותר גבוהה)

א. מבצר שהקים הורדוס מצפון להר הבית? (אנטוניה)

ב. בית חולים ידוע הפועל עד היום שבעבר היה בעיר העתיקה? (ביקור חולים)

ג. שמו של עמק בעיר ליד העיר העתיקה? (גיא בן הינום)

ד. אחד משבטי התנועה? (דביר)

ה. בית קברות ממלכתי בעיר? ( הר הרצל)

ו. הבקשה בתפילת עמידה על ירושלים? (ותחזינה עיננו)

ז. מושל ירושלים שהשלים את בניין בית המקדש השני? (זרובבל בן שאלתיאל)

ח. כינוי השערים בדרום הר הבית? (שערי חולדה)

ט. בית יתומים לבנות ששרידיו מצויים עד היום במרכז העיר? (טליתא קומי)

י. העם שממנו נקנתה ירושלים? (יבוסי)

כ. שכונת יוקרה בסמוך לשכונת ימין משה? (כפר דוד)

ל. עמק במערב ירושלים שבו שכן כפר ערבי? ( ליפתא)

מ. השכונה הראשונה מחוץ לחומות? ( משכנות שאננים)

נ. שכונה ישנה מחוץ לחומות, אחת הציוריות שבירושלים? ( נחלת שבעה)

ס. אירוע דתי המתקיים בכל ראש חודש? ( סיבוב שערים)

ע. גן המקורב לקונסוליה האמריקאית ? ( גן העצמאות)

פ. שכונה גדולה בצפון ירושלים שהוקמה לפני כעשרים שנה? (פסגת זאב)

צ. החטיבה שפרצה אל העיר העתיקה כשהוחזרה לידינו? (צנחנים)

ק. נחל הסמוך לעיר העתיקה? (קדרון)

ר. השכונה בה ממוקם משכן הנשיא? (רחביה)

ש. הנקודה בה התבצע המעבר לירושלים הכבושה עד לשחרורה ? (שער מנדלבאום)

ת. בית כנסת מרכזי בעיר העתיקה שפוצץ על ידי הירדנים? (תפארת ישראל)

 

---

 

 

יום בישול 

יום בישול הוא הזדמנות מדהימה לגבש את כל החניכים, לתת לכולם תפקידים ולהעצים חניכים שבדר”כ בשוליים. 

כדאי לחלק עוד לפני היום מה כל חניך מביא. 

כדאי שתביאו איתכם עצים וקרשים (תלוי בהסכמת הנהג) – ולדאוג למספיק אמגזיות עם גז.

והכי חשוב למנוע מריבות על האוכל ולוודא שלכל החניכים יש מספיק אוכל – ושאין לנו שום חניך שיצא רעב.

 

הוראות בטיחות:

לפני בכלל שניגשים להכנת אוכל – בבקשה שימו דגש על בטיחות החניכים. תקפידו על קריאה של ההוראות האלו, תעברו עליהים עם החניכים ותוודאו עמידה בהם.

 

הדלקת מדורה:

• הבערת המדורה תעשה על ידי האחראי בלבד. 
• חל איסור מוחלט להבעיר אש באמצעות חומרים דליקים כגון בנזין, נפט וכדומה ואין להחזיק חומרים אלו בקרבת המדורה. 
• חל איסור להשליך מכלים ריקים מכל סוג, נפצים וכדו’
• הוספת עצים וקרשים לליבוי המדורה תיעשה על ידי האחראי בלבד תוך שמירה על כללי הבטיחות. 
• יש להחזיק בקרבת המדורה אמצעי כיבוי כמו מים, חול למקרה של  התפשטות שריפה.
• יש להיזהר לא להתקרב לאש מפני סכנת התלקחות בגדים ושערות.
• הטווח המינימלי מאזור פחמים/גחלים יהיה לא פחות משני מטרים.
• אסור לאפשר משחקים עם אש על ידי החניכים – להכניס קצה של מקל למדורה, או לדלג מעל מדורות/גחלים. 
• בסיום האירוע, יש לוודא כיבוי מוחלט של המדורה, בעזרת חול או מים. 

 

כללי בטיחות בעת שימוש במנגל:

הבערת האש: שימו לב היכן אתם ממקמים את מתקן המנגל שלכם והרחיקו אותו מעצים וצמחיה. בנוסף, וודאו כי הגחלים כבויות כאשר אתם שופכים אותן אל מתקני איסוף גחלים.

יש להרחיק ילדים ממקורות אש כמו גחלים בוערות, חומרי בערה נוזלים או מוצקים ושמן טיגון.

 

כללי בטיחות לשימוש באמגזית:

• המפגש בין אש לגז, עלול להיות קטלני אם לא שומרים על כללי זהירות ובטיחות. במיוחד כשנמצאים במקום פתוח ובו ישנם תנאים משתנים של מזג אוויר כמו רוח חזקה. תנאים אלו עלולים להגביר את הלהבה של הגזייה שעליה אנחנו מבשלים או מחממים מים לקפה.
• חובה לוודא שכל חלקי הראש של הגזייה קיימים ונמצאים ומונחים במקומם.
• אסור להשתמש במיכל חלוד, מעוך או מעוות.
• בכל עת שמפעילים גזייה, עליה להיות במרחק של מספר מטרים מחומרים דליקים אחרים.
• אסור להפעיל גזייה בתוך מתחם סגור.
• לפני כל הפעלה של גזייה, חובה לוודא את הימצאותו ותקינותו של אטם הגומי בראש המבצע.
• אין לסובב את ברז הגז לפני שמדליקים את הגפרור/מצת. אסור בשום תנאי לפתוח את ברז הגז לפני שמדליקים את הגפרור.
• אסור לנתק מיכל חד פעמי ללא שסתום לפני שהוא יתרוקן או רוקן לגמרי.
• במיכל חד פעמי עם שסתום חובה לוודא את שלמות השסתום ואת ניקיונו. אסור להשתמש במיכל עם שסתום עקום.

זכרו! האחריות לשלומם של חניכינו מוטלת עלינו.

יהי רצון שנהיה ראויים למשא כב(ו)ד זה.

 

חשוב מאוד:

לפני שקונים אוכל לטיול כדאי לבדוק שההכשר מתאים לכל החניכים, חניך שלא יוכל לאכול זה באסה לכל היום… 

 

הצעות ומתכונים לארוחת צהרים:

 

פיתה צ’יפס:

מצרכים: 

פיתות (לפי כרסם של החניכים)

שמן זית

זעתר או תבלינים אחרים

מחבת

אמגזית

אופן ההכנה:

חותכים את הפיתות לרבעים דקים או לרצועות. מערבבים שמן עם זעתר או עם שאר התבלינים וטובלים את הפיתות בשמן ומטגנים במחבת עד להשחמה.

 

פיתות על הסאג’:

חומרים:

1 ק”ג קמח מנופה

1/2 כפית מלח

2 כפות שמן

1/2 2 כוסות מים.

(לפיתות מתוקות מעט ניתן להוסיף מעט סוכר)

אופן ההכנה:

לשים את כל החומרים היטב במשך 10 דקות, עד שהבצק הופך להיות אחיד ולא דביק.

אם הבצק דביק יש להוסיף קמח, אם הקמח לא נדבק- יש להוסיף מעט מים/שמן.

מכדררים כדורים קטנים, שוטחים כל כדור בעזרת הידיים או בעזרת מערוך, מניחים על הסאג’ מספר דקות מכל צד עד שמשחים. הופכים בעזרת כלי ולא בידיים!

ניתן למרוח על הפיתות המוכנות שמן זית עם זעתר או ממרח שוקולד.

 

סנדוויץ’ מושקע:

מצרכים:

לחמניות

טונה (חב’ טונה לשלוש לחמניות בערך)

ממרחים (חומוס, מטבוחה, קטשופ, גבינה וכו’)

ירקות (מלפפון, עגבניה, חסה, זיתים וכו’)

אופן ההכנה:

מעשנים את הטונות (פותחים אותם ומשאירים את המכסה מחובר קצת, שמים כמה ריבועים של נייר טואלט בפנים ומניחים להם לספוג את השמן ומדליקים. מכבים כאשר רוב השמן כבר נשרף). לחתוך את הירקות דק ולמרוח בלחמניות ממרחים. מכניסים טונה ללחמניות ומתפנקים.

 

פלאפל

בחנויות נמכרת אבקה של כדורי פלאפל – ניתן לקנות אותו ולתגן לחניכים בתוך שמן.

ניתן להכין ציפס ליד.

 

פונדו שוקולד:

חומרים:

200 גרם שוקולד מריר

1 מיכל שמנת מתוקה, פרווה!!

2 כפות סוכר

1/2 כפית תמצית וניל או 1 כף ליקר

מה לטבול?

פירות: תותים, אננס, בננות, וכו’

עוגיות, ופלים, גליליות

מרשמלו

וכל מה שעולה בדעתכם…

אופן ההכנה:

מבשלים בסיר את השוקולד, השמנת, הסוכר ותמצית הווניל/ הברנדי על אש בינונית עד שהשוקולד נמס, מכבים לפני שהתערובת מגיעה לרתיחה.

חותכים את המאכלים שברצוננו לטבול בשוקולד לחתיכות קטנות, נועצים על קיסמים או שיפודים, טובלים בשוקולד ומקררים מעט לפני האכילה.

 

סלט נקניק:

מצרכים:

נקניק פסטרמה או סלמי 

עגבניות

בצל

מיונז

אופן ההכנה:

חותכים את הירקות לקוביות, ואת הנקניקים לרצועות. מערבבים עם מיונז ואוכלים עם לחמניה או קרקרים.

 

פויקע עוף:

חומרים:

כרעיים עוף עפ”י מספר הסועדים

ירקות לפי הטעם: תפו”א, בטטות, גזרים, בצלים, פלפלים, קישואים, פטריות, שורש פטרוזיליה.

שיני שום

כוס אורז (בשקית קוקי מחוררת)

ניתן להוסיף פירות יבשים ואגוזים.

תיבול: מלח, פלפל שחור, פפריקה מתוקה, כוסברה, מעט סוכר.

אופן הכנה: 

מקלפים את הירקות וחותכים אותם לקוביות גדולות.

מכינים בצד המדורה ערימת גחלים ועליהם מניחים את סיר הפויקה עם מעט שמן. (שימו לב, את הפויקה מניחים על גחלים בלבד ולא בתוך המדורה!). מטגנים את הבצל, מוסיפים את הכרעיים ומשחימים אותם מעט בשמן.

מוסיפים את הירקות (חוץ מהקישואים, הפטריות והפירות היבשים), מכסים את התבשיל במים, רצוי רותחים, ומתבלים. 

כאשר המים רותחים מוסיפים את האורז בשקית הקוקי וסוגרים את הסיר. מניחים לסיר להתבשל כחצי שעה, מוסיפים את הקישואים, הפטריות והפירות היבשים וסוגרים שוב.

כאשר העוף והירקות התרככו – התבשיל מוכן! 

ניתן גם להכין פויקה עם חתיכות בשר בקר (רצוי פילה, אנטריקוט או סינטה).

 

מטפונס (עוף ממולא על גחלים):

חומרים:

עוף שלם גדול

ירקות לפי הטעם: בטטות, פלפל אדום, דלעת/ דלורית, גזר, תפו”א, בצל, שום.

תיבול: מלח, פלפל שחור, פפריקה, מעט כמון,ענפי רוזמרין, שמן זית.

אופן ההכנה:

מקלפים את הירקות וחותכים לקוביות קטנות, מניחים בקערה, מתבלים בחומרי התיבול ומערבבים.

ניתן להוסיף גם כוס אורז מבושל.

מנקים ושוטפים את העוף, מכניסים את הירקות לתוך החלל שבבטן העוף דרך החלק האחורי עד שהעוף מתמלא.

מורחים על העוף מבחוץ תבלינים ושמן זית ועוטפים ב-3 שכבות של נייר כסף.

מוציאים גחלים מהמדורה וטומנים בתוכם את העוף היטב כך שיהיה מכוסה מכל הצדדים. מבשלים שעתיים.

הצעה: להטמנה טובה של העוף כדאי לחפור בור, להניח בתוכו גחלים, מעליהם להניח את העוף ולכסות בגחלים. 

 

---

 

 

הלכה

בל תשחית – אסור לאבד אוכל סתם, לכן כדאי לחשב במדויק כמה אוכל צריך מראש ולא לקנות יותר מידי. בכל מקרה אוכל שנשאר לא לנהוג בו בצורה שמבזה אותו. דברים סגורים לשמור ודברים שנפתחו לזרוק לפח. 

נטילת ידיים – נטילה ידיים  היא אחת משבע המצוות שתקנו חכמים, שהואיל והידיים מתעסקות בכל ענייני המעשה והחומר, הן מתלכלות יותר משאר הגוף, ועלולות ליגוע בלא משים בדברים טמאים. על כן קבעו חכמים שסתם ידיים נחשבות טמאות, ודרך טהרתן היא על ידי רחיצתם במים.

נוטלים ידים מכלי שלם שמכיל לפחות 86 סמ”ק (בערך כוס חד פעמי)

בדיעבד  אם אין כלי ניתן לפתוח ולסגור את הברז ג’ פעמים על כל יד. ניתן לערות מים מג’רקן על הידים ובלבד שיגיע לידים רביעית.

יש להיזהר שלא לנגב את הידים בבגדים לאחר נטילת ידים.

צריך להיזהר שלא יהיה לכלוך גס על הידים שמהווה חציצה בנטילה. 

ברכות – ראוי להקפיד לברך בקול רם. ברכת המזון לברך כולם ביחד, להגיד דבר תורה לפני כן (רצוי לתת לאחד החניכים להגיד) ולעשות זימון. 

לכתחילה עדיף לאכול ולברך באותו המקום. מי שהתחיל לאכול במקום אחד, ועקר ממקומו והמשיך סעודתו במקום אחר, אין צריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך שם ברכת המזון, אלא יכול לברך ברכת המזון במקום שסיים סעודתו. והדין כן אפילו במזיד, אחר שהמשיך באכילות במקום השני. אבל אם אכל במקום אחד, ורוצה לברך במקום אחר, ולא אכל שם כלל, אם הוא במזיד חייב לחזור ולמקומו ולברך, ואם הוא בשוגג אין מחייבים אותו לחזור למקומו ולברך. והמחמיר לחזור למקומו גם בשוגג, תבוא עליו ברכה. 

ברכת המזון יש לברך במיושב.

אם מסופק אם בירך ברכת המזון יברך את 3 הברכות הראשונות בלבד. 

כשרויות – עוד לפני שהולכים לקניות צריך לברר עם כל החניכים אילו כשרויות הם אוכלים ולקנות לפי המחמיר ביותר. בבשר – הספרדים מקפידים על בשר חלק לפי שיטת הבית יוסף. 

תרומות ומעשרות – צריך לבדוק שכל הפרות והירקות הבצלים ותפוחי האדמה נקנו ממקומות שמפרישים בהם תרומות ומעשרות. במידה שאתם לא יודעים אם הופרשו תרומות ומעשרות תקחו חתיכה מכל סוג של הפירות והירקות תשימו בתוף שתי שקיות נילון ותגידו שאתם מפרישים תרומות ומעשרות מספק. בכל מקרה, לעשות זאת בצורה שלא תעליב את קונה / מביא האוכל.

 

---

 

 

פעולה קצרה

לנוע! לנוע אל השער!

 

מטרת הפעולה: החניכים יבינו שגבורה  מגיעה מתודעה, אם יש לנו חזון שאנו חיים לאורו אנו מוצאים כוחות עצומים כדי להגיע אליו.

משחק: התגנבות. 

מגדירים שטח שהוא היעד המבוצר. קבוצה א’ צריכה להכניס אל תוך השטח כמה שיותר אצטרובלים כאשר קבוצה ב’ צריכה למנוע מהם. מי שנתפס ע”י קבוצה ב’ עליו לתת לתופס את האצטרובלים שעליו והם נלקחים בשבי ע”י קבוצה ב’ ונשמרים אצל ‘שומר האצטרובלים’ של הקבוצה. על התפוס ללכת לחפש אצטרובלים חדשים ולנסות להתגנב שוב. בסופו של זמן מוגדר נעצור את המשחק ונעשה ספירת אצטרובלים לטובת כל קבוצה. הקבוצה המנצחת היא בעלת הכמות הגדולה ביותר.

נסביר את הכללים לכל אחת מהקבוצות בנפרד ונחזור עליהם בשיא הראבק. המטרה היא להרעיל אותם על המשימה, לחזור שוב ושוב על המשימה שלהם ולהרעיל עליה.

קטע הקראה:

נקריא את פקודת היום של מוטה גור רגע לפני הפריצה לעיר העתיקה:

(מדריכים משקיענים שיכולים להוריד את הקטע מהאינטרנט, ולהשמיע לחניכים)

“אל מפקדי הגדודים, אנחנו יושבים על הרכס שיושב על העיר העתיקה ועוד מעט אנחנו עומדים להיכנס אליה. העיר העתיקה של ירושלים שמאז כל הדורות חולמים עליה ושואפים עליה, אנחנו נהיה הראשונים להיכנס אליה. הטנקים של איתן מתקדמים משמאל ויכנסו לשער האריות, לנוע לנוע אל השער, מסדר סיום יהיה על הרחבה למעלה. עד כאן עבור”.

 

נקריא את דברי הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה”ל, על כיבוש העיר העתיקה והר הבית:

“והנה מצאתי את עצמי בשערי הר הבית. בדרך התחלתי לשאת תפילה תוך תקיעה בשופר, וצעקתי לחיילים: “בשם ה’ תעשו ותצליחו. בשם ה’ תשחררו את ירושלים, תעלו ותצליחו.” צעקתי לאורך כל הדרך, עד שהגענו ממש לתוך הר הבית, שם מצאתי את מוטה גור עומד מוקף בחיילים שלו. הכנתי את המינשר שלי וקראתי אותו בתוך הר הבית: 

” לקראת שחרור העיר העתיקה, הכותל המערבי והר הבית מידי ליגיונות האויב, ביום כ”ח באייר תשכ”ז, מ”ג למניין בני ישראל. 

חיילי ישראל אהובי העם, עטורי הגבורה והנצחון, ה’ עמכם גיבורי החייל. מדבר אנוכי אליכם מרחבת הכותל המערבי שריד בית מקדשנו. נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם, זה היום קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. חזון כל הדורות נתגשם לעיננו. עיר האלוקים, מקום המקדש, הר הבית והכותל המערבי, סמל הגאולה המשיחית של העם, נגאלו היום על ידכם גיבורי צבא הגנה לישראל. קיימתם היום הזה את שבועת הדורות – ‘אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני’. ואכן לא שכחנו אותך ירושלים עיר קודשינו בית תפארתנו, וימינכם ימין ה’ עשתה את הגאולה ההיסטורית הזאת. לב מי לא ירנן ולא יצהל לשמע בשורת גאולה זו. ועתה פתוחים שערי ציון וירושלים העתיקה ודרכי הכותל המערבי בתפילת בניה, בוניה, ומשחרריה בארץ וליהודי כל התפוצות שיעלו ויבואו להפיל תחינה לאל בורא עולם.

השכינה שלא זזה מעולם מהכותל המערבי הולכת כעת לפני צבאות ישראל כעמוד אש להאיר לנו את דרך הניצחון, ומקיפה אותנו בענני כבוד קבל עם ועולם. אשרינו שזכינו לשעה עילאית זו ונשגבה ביותר בתולדות העם. ולבני אומות העולם אנו מצהירים – נשמור ברגשי כבוד על כל המקומות המקודשים לבני כל האומות שוחרות שלום ואמונה, שעריהם יהיו פתוחים לבני כל הדתות. 

חיילים ובנים יקרים! על ידכם נתגלגלה הזכות הגדולה ביותר של העם, מתגשמת תפילת הדורות וחזון הנביאים – ‘כי אתה ה’ באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה, כאמור ואני אהיה לה נאום ה’ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה ה’ מנחם ציון ובונה ירושלים’. ולציון ולשריד בית מקדשנו אנו מבשרים: שבו בנים לגבולם, עומדות כעת רגלינו בשערייך ירושלים, עיר שחוברה לה יחדיו עם ירושלים היהודית החדשה…” 

(בעוז ובתעצומות, הרב גורן)

 

הסבר לחניכים על הפעילות:

מוטה גור וכן הרב גורן מבינים את גודל המעמד ואת חשיבותו של רגע היסטורי זה של פריצה אל ירושלים ושחרורה לאחר אלפי שנים בהם היא שוממת. והם מבינים את החשיבות הגדולה להיות מודעים ברגעים אלה לגודל המשימה, לכן הם מפיחים בלוחמים תודעה של שליחות, הבנה שהם מגשימים כרגע את תקוותו של העם היהודי בכל הדורות.

כאשר הסברנו את הכללים של המשחק דאגנו שיהיה ברור להם טוב טוב מה הם עושים, מה המשימה ולאן הם שואפים, והם נכנסו לעניין ומצאו בעצמם כוחות ויצירתיות איך לחדור אל האויב ולנצח. כך בכל דבר בחיינו- כאשר המטרה ברורה, כאשר יש חזון שלאורו אנחנו הולכים, אנו מוצאים בעצמינו כוחות שהקב”ה מעניק לנו מעבר לרגיל.

הקרבות על ירושלים היו בחלקם קשים מאוד ונראים כמעט בלתי מנוצחים, “זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה” כך נאמר בשיר של גבעת התחמושת, “שלחתי את איתן, איתן לא היסס לרגע” חיילנו היו חדורי תודעת שליחות ונלחמו בגבורה גדולה מתוך תודעה זו.

 

---

 

 

סיפור | פרק ג’ 

“שימו לב חברים! אנחנו עומדים להיכנס אל תוך העיר עכשיו, מחכות לנו 3 גדרות שצריך לחתוך, תתכוננו לחיתוך תוך כדי קרב, זה הולך להיות קשה, אבל נצליח!, ככה אמרתי לחיילים שלי רגע לפני הפריצה. אה, סליחה! שכחתי להציג את עצמי- אני דודיק המ”פ של פלוגה ב’ בחטיבת הצנחנים. האמת שבמלחמה הזאת אנחנו בכלל היינו צריכים להיות בדרום בקרב עם המצרים, אבל בגלל הניצחון של חיל האוויר יחד עם כוחות השריון שם, העלו אותנו לירושלים. זאת זכות גדולה! כשהגענו לגבול התברר שהכינו לנו הפתעה- במקום 3 גדרות היו 4! אתם יודעים מה זה אומר? זה אומר לחתוך עוד הרבה ברזל תחת אש. אחרי שפרצנו את הגדר רצנו אל המתחם לכיוון בית הספר לשוטרים, בתחום הגבעה היו תעלות שבנויות בצורת ש’ הפוכה, 3 תעלות ובינהם תעלה ארוכה מקשרת. הפקודה הייתה שכל פלוגה תכנס לתעלה אחרת ותטהר אותה מירדנים. הבעיה הייתה שבטעות נכנסנו רק ל 2 תעלות והתעלה הקשה יותר נשארה בלי טיפול. תחשבו מה זה, קרב פנים אל פנים בין תעלות, אתם יכולים ללכת אל תוך התעלות ולנסות להרגיש את המתח כשהכל מסביבך כדורים ואנשים נהרגים אבל חייבים להתקדם. בינתיים פלוגה א’ כבשה את בית הספר לשוטרים. כסיימנו את התעלה שלנו ראיתי שרוב החיילים נהרגו או נפצעו ואין לנו יכולת לכבוש את הגבעה. האמת שרוב הצוות הבכיר, המפקדים, נהרגו או נפצעו, ומי שלקח את הפיקוד היו החיילים הזוטרים שהפגינו יכולת מנהיגות ואומץ רב! דדי יעקובי, המפקד של פלוגה ג’, לקח על עצמו לכבוש את הגבעה ולפוצץ את הבונקר בתעלה האחרונה. רק אחרי קרב קשה הצליחו לפוצץ את הבונקר שלהם, היה צריך 16 קילו של חומר נפץ כדי לחסל את הבונקר!! אני יכול לומר לכם שבעצם ברגע שהם הצליחו לפוצץ את הבונקר הזה כבשנו את הגבעה, איזה תעוזה! יאללה, אין זמן עכשיו, חייבים להמשיך לפרוץ לכיוון העיר העתיקה, אז נדבר כבר.. רוני! תאסוף את החבר’ה אנחנו זזים לכיוון וואדי ג’וז..”

 

---

 

 

רעיון להצגת מדריכים:

דמויות:

דמות א’- אלנקמיוס. חייל בצבא יואב בן צריוה שהתגלגל בטעות לקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים.

דמות ב’- עוזי. חייל צנחנים חסר ביטחון עצמי.

מהלך ההצגה:

אלנקמיוס מתגלגל לקרב ופוגש את עוזי, עוזי מבולבל ומחליט לקחת איתו את אלנקמיוס לקרב. הם עוברים יחד בקרבות השונים (גבעת התחמושת, פריצה לעיר העתיקה, אפשר גם לטרון, קאסטל, שער הגיא). במשך הקרבות מתגלים פערים בין שניהם- אלנקמיוס מלא ביטחון עצמי וראבק לנצח את האויב (הייבוסים) ולעומתו עוזי מפחד מאוד. אלנקמיוס נלחם עם חרב וחיצים ועוזי נלחם עם עוזי. בתוך ההצגה ניתן להכניס הרבה מהחומר בחוברת ולהעביר את סיפור הגבורה בקרבות על ירושלים בצורה חוויתית ומצחיקה. ניתן להוסיף דמויות משנה נוספות שהם פוגשים (מפקדים, רועה צאן ערבי, הרב גורן, מוטה גור) מכאן המקום ליצירתיות שלכם… בהצלחה!

 

---

 

 

נספחים וחומרים להעמקה:

 

• עדותו של אלי לנדאו, נכנס עם הכוחות לעיר העתיקה:

בשעה 10:30 בערך ניתנה ההוראה לכבוש את העיר העתיקה ואת הר הבית. רבע שעה אחרי כן מצאתי את עצמי עובר דרך שער האריות כשנהג הזח”ל חולף במרוצו על פני מכונית בוערת.

כאשר עברו החיילים את השער, החלו רצים כולם בכיוון אחד. הפיקוד עבר מידי מפקדיהם לידי כוח אחר, פנימי, שבמעמקי הלב. כולם רצו להיות ראשונים ליד הכותל המערבי. כולם רצו לזכות בחוויה הגדולה ולהיות מאלה המגישים לעם היהודי ולישראל את ההר הקדוש.

השעה הוכשרה והמשימה בוצעה.

אחרי שפרץ כוח החוד ונכנס דרך שער האריות לירושלים העתיקה, פתחו החיילים במרוצה אל הכותל, בלי לדעת בדיוק איך מגיעים אליו. שום יעד אחר לא עמד ברגע ההוא לנגד עיניהם.

בתוך סבך הסימטאות והמבואות התקשו למצוא את דרכם, ואחד מתושבי ירושלים העתיקה שימש להם ולי כמורה דרך.

לפתע שמעתי קריאה, חייל שראה ראשון את הכותל, השמיע צעקה פרעית: “אני רואה את הכותל המערבי”.

כולנו פרצנו אחריו דרך פשפש, ומיששנו את האבנים באהבה גדולה שנתלהטה פתאום בכל לב.

חיילים נצמדו אל הכותל והחלו למרר בבכי.

אינני זוכר במשך שלושת ימי הקרב על ירושלים העתיקה חיילים בוכים, למרות העובדה שראו את טובי רעיהם נפגעים.

ואילו עתה כרעו ליד הכותל ומררו בבכי כילדים קטנים. חיילים שפניהם מכוסים זיפי זקן ועיניהם אדומות מעייפות של קרב, התחבקו והתנשקו כשהם צועקים: “ירושלים שלנו”.

סגן מפקד היחידה העלה כיתת משמר אל קיר הכותל המערבי. דגלן, קצין חבוש כיפה, עמד במרומי הכותל והניף על תורן מאולתר את דגל ישראל. יחידת צה”ל ירתה מטחי כבוד וכולנו התחבקנו שוב ושוב כילדים.

 

• דו שיח בין יצחק רבין לדוד המלך/ חיים חפר

בחודש אייר בשנת תשכ”ז, היה הדבר 

ויבואו הרמטכ”ל ופמליתו אל קבר דוד על ההר 

ויעמדו לפניו בבגדים מעופר עפר 

וימחו ממצחם את נחל הזעה הניגר. 

וינשמו עמוקות ויצדיע הרמטכ”ל ויאמר 

אדוני המלך, הר הבית שוחרר. 

ותקם דממה גדולה וחזקה, 

דממה השואגת יותר מן הצעקה, 

דממה אלוהית, דממה דקה. 

ויאמר המלך וקולו נחנק: 

דבר, דבר אלי יצחק.

ויקרב הרמטכ”ל אל המלך ויאמר: 

לא אנחנו לבדנו שחררנו את ההר,

לא אנחנו לבדנו עשינו את הנס,

ולא רק בזכותנו הדגל מתנוסס.

ואף כי לוחמינו הסתערו כאריות, 

לא הם בלבד פרצו את שער האריות,

לא הם בלבד לחמו ברימונים וסכינים, 

מלחמת בית-לבית,

וקרב פנים אל פנים.

ולא רק דמם נשפך בסמטאות האבנים.

לא, אדוני המלך, כי אתם צעדה,

חטיבה שלמה של לוחמי מצדה,

ואנשי בר-כוכבא הגיבורים והאמיצים,

נלחמו לצידם בקשתות ובחיצים.

וליד אלה שמענו היטב את הצעדים,

של כל הנרצחים והטבוחים והשדודים. 

של כל אלה שמתו מכיון שהם יהודים. 

ולידם צעדו כהולכים בסך, 

כל עולי הגרדום ולוחמי תש”ח,

כל חללי הלח”י והאצ”ל והפלמ”ח. 

“ויבנה בית-המקדש במהרה בימינו” 

ונפרוץ את החומה ולא פסקנו מלכת, 

כי השיר הזה בלבנו כמו אש מלחכת.

ויאמר דוד אל הרמטכ”ל: 

זה נכון: אך עליך הטיל הגורל, 

להיות שליחם של כל החלומות והתפילות 

של כל הבקשות הכי נעלות.

ואתה עשית זאת עם הטוב שבחילות, 

ב”מלחמת בני אור” כמו שכתוב במגילות.

ויקם דוד המלך ויטול את הכינור, 

ויבט ברמטכ”ל ועל פניו האור. 

וישיר את השיר הזה לאמור: 

למנצח ליצחק מזמור.

 

• קטע היסטורי לפריצתה של מלחמת ששת הימים:

הרקע לפריצת מלחמת ששת הימים הוא כניסת צבא מצרים למצרי טירן וסגירתם למעבר של כלי שיט ישראלים. מלחמת ששת הימים נפתחה ב –כ”ו באייר תשכ”ז, 5 ביוני 1967 בשעה: 7:45. בשעות הראשונות של המלחמה תקפו כ – 180 מטוסי חייל האוויר הישראלי , בפיקודו של מרדכי הוד , בסיסים צבאיים ושדות תעופה במצריים , סוריה , ירדן ועיראק, במבצע שנקרא: “מבצע מוקד”. תקיפות אלה היו הפתעה מוחלטת , חיל האוויר תקף את כל חילות האוויר של מדינות ערב. חיל האוויר הישראלי הנחית מכה אווירית, בו זמנית כמעט, על כל שדות התעופה המצרים. שדות התעופה הותקפו פעמים אחדות באותו יום וחיל האוויר המצרי שותק כמעט לגמרי למשך שארית המלחמה. מיד לאחר המכה הראשונה, הותקפו גם שדות התעופה שממזרח למדינה והונחתה מכה קשה לשדות התעופה של חיל האוויר הסורי וחיל האוויר הירדני והופצץ גם שדה התעופה העיראקי המערבי ביותר. בניגוד למתקפה היבשתית שכוונה תחילה רק נגד החזית המצרית, ההתקפה האווירית כוונה להשגת עליונות אווירית במשך כל ימי הלחימה. כ-350 מטוסים הושמדו ביום הראשון למלחמה מתוך כ-600 המטוסים שהיו למדינות הערביות הלוחמות.

המלחמה ארכה שישה ימים ובה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים , ובין היתר כבשה את: סיני , רצועת עזה , רמת הגולן , הגדה המערבית ומזרח ירושלים והעיר העתיקה. המלחמה התרחבה אל ירושלים ושטחי הגדה המערבית בעקבות החלטת ירדן להתערב במלחמה שהתחילה בגבול המצרי מול מצרים. לאחר כניסת הירדנים למערכה נפתחה חזית שלישית בצפון כנגד הסורים, הקרב בצפון הוביל לכיבוש רמת הגולן. בירושלים התנהלו קרבות קשים בכניסות השונות אליה- שער הגיא, הקאסטל, לטרון, גבעת התחמושת, ולאחר מכן פנימה אל העיר העתיקה, ומבצר הפעמון (אזור ארמון הנציב). במלחמה כבש צה”ל את לב ליבה של האומה- הר הבית והכותל המערבי.

שטחים אלה הגדילו את שטחה של מדינת ישראל פי שלושה משטחה של ישראל קודם למלחמה.

כמבצע צבאי, מלחמת ששת הימים מהווה את אחת ההצלחות הגדולות ביותר בתולדות המלחמה בעידן המודרני.

במלחמת ששת הימים נהרגו: 779 איש , נפצעו: 2,593 איש , שבויים: 15 איש בישראל.

לעומת זאת בירדן , סוריה , מצרים ועיראק נהרגו: 21,500 איש , נפצעו: 45,000 איש , שבויים: 6,000 איש.

המלחמה הסתיימה ב –ב’ סיוון, 10 ביוני. בניצחון לישראל. 

 

---

 

 

משירי ירושלים 

 

(מומלץ להביא איזה כלי נגינה וללמד את החניכים):

 

ירושלים של זהב

שיר ולחן: נעמי שמר 

אֲוִיר-הָרִים צָלוּל כַּיַּיִן

וְרֵיחַ אֳרָנִים

נִשָּׂא בְּרוּחַ הָעַרְבַּיִם 

עִם קוֹל פַּעֲמוֹנִים

וּבְתַרְדֵּמַת אִילָן וָאֶבֶן

שְׁבוּיָה בַּחֲלוֹמָהּ

הָעִיר אֲשֶׁר בָּדָד יוֹשֶׁבֶת

וּבְלִבָּה חוֹמָה

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב וְשֶׁל נְחֹשֶׁת וְשֶׁל אוֹר

הַלֹּא לְכָל שִׁירַיִךְ אֲנִי כִּנּוֹר

אֵיכָה יָבְשׁוּ בּוֹרוֹת הַמַּיִם

כִּכַּר-הַשּׁוּק רֵיקָה

וְאֵין פּוֹקֵד אֶת הַר-הַבַּיִת

בָּעִיר הָעַתִּיקָה

וּבַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּסֶּלַע

מְיַלְּלוֹת רוּחוֹת

וְאֵין יוֹרֵד אֶל יַם-הַמֶּלַח

בְּדֶרֶךְ יְרִיחו…

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב וְשֶׁל נְחֹשֶׁת וְשֶׁל אוֹר 

הַלֹּא לְכָל שִׁירַיִךְ אֲנִי כִּנּוֹר

אַךְ בְּבוֹאִי הַיּוֹם לָשִׁיר לָךְ

וְלָךְ לִקְשֹׁר כְּתָרִים

קָטֹנְתִּי מִצְּעִיר בָּנַיִךְ 

וּמֵאַחֲרוֹן הַמְּשׁוֹרְרִים

כִּי שְׁמֵךְ צוֹרֵב אֶת הַשְּׂפָתַיִם

כִּנְשִׁיקַת-שָׂרַף

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם

אֲשֶׁר כֻּלָּהּ זָהָב… 

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב וְשֶׁל נְחֹשֶׁת וְשֶׁל אוֹר

הַלֹּא לְכָל שִׁירַיִךְ אֲנִי כִּנּוֹר

חָזַרְנוּ אֶל בּוֹרוֹת-הַמַּיִם

לַשּׁוּק וְלַכִּכָּר

שׁוֹפָר קוֹרֵא בְּהַר-הַבַּיִת

בָּעִיר הָעַתִּיקָה

וּבַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּסֶּלַע

אַלְפֵי שְׁמָשׁוֹת זוֹרְחוֹת-

נָשׁוּב נֵרֵד אֶל יַם-הַמֶּלַח

בְּדֶרֶךְ יְרִיחו…!

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב וְשֶׁל נְחֹשֶׁת וְשֶׁל אוֹר

הַלֹּא לְכָל שִׁירַיִךְ אֲנִי כִּנּוֹר

 

אור וירושלים

מילים ולחן: יוסף שריג 

הַשֶּׁקֶט שׁוּב צוֹנֵחַ כָּאן מִשְּׁמֵי הָעֵרֶב

כִּדְאִיַּת דַּיָּה מֵעַל הַתְּהוֹמוֹת

וְקֶרֶן אֲדֻמָּה נוֹשֶׁקֶת לַהַט חֶרֶב

אֶת הַפְּסָגוֹת הַמִּגְדָּלִים וְהַחוֹמוֹת

רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר

וְהִיא עוֹלָה בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת

וְהִיא נוֹגֶנֶת בִּי כְּנֵבֶל הֶעָשׂוֹר

רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר

הִנֵּה זוֹחֵל הַצֵּל מִבֵּין גִּבְעוֹת הָאֹרֶן

קָרֵב בַּסֵּתֶר כְּאוֹהֵב אֶל הַשְּׁכוּנוֹת

וּמוּל פָּנָיו קְרִיצוֹת רִבּוֹא עֵינֵי הָאוֹר הֵן

לְפֶתַע נִפְקְחוּ אֵלָיו כְּנִפְעָמוֹת

רָאִיתִי עִיר… 

בְּדוּמִיַּת אַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה נוֹשֶׁמֶת

וּבִקְטִיפַת שְׁחָקִים רְסִיס אַחֲרוֹן מַחְוִיר

אַךְ שַׁחַר כְּבָר כִּפַּת זָהָב שֶׁלָּהּ אוֹדֶמֶת

לְמַגָּעוֹ הַחַם הָרַךְ שֶׁל אוֹר צָעִיר

רָאִיתִי עִיר… 

 

לך ירושלים

מילים: עמוס אטינגר, 

לחן: אלי רובינשטיין 

לָךְ יְרוּשָׁלַיִם

-בֵּין חוֹמוֹת הָעִיר

לָךְ יְרוּשָׁלַיִם

אוֹר חָדָשׁ יָאִיר

בְּלִבֵּנוּ, בְּלִבֵּנוּ

רַק שִׁיר אֶחָד קַיָּם

לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם

בֵּין יַרְדֵּן וַיָּם

לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם

-נוֹף קְדוּמִים וְהוֹד

לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם

לָךְ רָזִים וְסוֹד

בְּלִבֵּנוּ… 

לָךְ יְרוּשָׁלַיִם

-שִׁיר נִשָּׂא תָּמִיד

לָךְ, יְרוּשָׁלַיִם

עִיר מִגְדַּל דָּוִד

בְּלִבֵּנוּ…

 

---

 

 

משחקים לאוטובוס ולרביצה ממושכת:

 

• לא נפסיק לשיר:

תחרות שירים בין 2 קבוצות לפי אותיות. קובעים אות ואז קבוצה ראשונה אומרת שיר שמתחיל באות הזו, והקבוצה השניה אומרת אחריה, עד שאחת הקבוצות נתקעת. אפשר גם לשחק עם מילה מסוימת.

• היעד הבא: 

אחד המשתתפים בוחר חוקיות מסוימת (לדוג’- מילים לפי הא’ ב’), ואומר שני יעדים שמתאימים לחוקיות הזו ( לדוג’- היעד הבא אבטיח, היעד הבא בלון) וצריכים לנחש מהי החוקיות ע”י ניחוש יעדים נוספים שעליהם הוא אומר כן או לא (לדוג’- היעד הבא מטוס? לא. היעד הבא גרון? כן.).

• כוכב נולד: 

לוקחים פלאפון או נגן עם שירים והחניכים צריכים לזהות שירים ע”פ הפתיח שלהם.

• מאפיה:

שוטר, רוצחים, אזרחים וכו’.

• שיר ומשפטים:

שולחים את אחד החניכים הצידה וקובעים שיר מסוים. מחלקים את מילות השיר לכל החניכים וכל אחד מקבל מילה. מחזירים את החניך ההוא והוא מתחיל לשאול כל אחד שאלה ומי ששאלו אותו צריך לענות תשובה במשפט (אחד!) שבו נמצאת המילה שלו. מטרת החניך השואל לגלות באיזה שיר מדובר ע”י צירוף המילים מהתשובות שקיבל.

משחק הכתרים: מכינים כתרים עם מילים, וכל חניך מקבל כתר ועליו לגלות איזו מילה זו ע”י שאלות עם תשובות כן ולא. 

משחקים לשטח פתוח:

• כיבוש הדגל: 
• 3 מקלות
• כדאי להביא איזה כדור טניס בשביל משחקים כמו כדור הקפה, חיי שרה וכו’.
• חבוש
• מעגל כח
• פינוקיו
• תופסת זוגות
• פלונטר

רעיונות למשימות:

• בניית דגם של אחד מאתרי ירושלים מענפים
• לכתוב באנשים כמה שיותר שמות של ירושלים
• למצוא שם של נופל מסוים באנדרטת השמות (תחרות)
• תחרות ניווט לנקודה מסוימת באתר 
• מרוץ שליחים בסחיבת פצוע

רעיונות לחידות בציורים על ירושלים:

• מגדל דוד – ציור של מגדל ומגן דוד + לכתוב את המילה מגן ולעשות עליה איקס
• הכותל המערבי – ציור של יד כותבת + ציור של מצפן עם חץ לכיוון מערב
• גשר המיתרים – ציור של גשר + ציור של נבל עם חץ למיתרים
• שער האריות – ציור של שער + אריה
• נחלת שבעה (לצייר נחל + האות ת + לרשום את המס’ 7 + האות ה)
• בית הכרם (לצייר בית + כרם ענבים)
• פסגת זאב (לצייר הר ולהקיף את הפסגה + זאב)
• הר חומה (לצייר הר + חומה)
• הר נוף (לצייר הר + מנוף ולעשות איקס על האות מ’)
• מלחה (לצייר מלחיה + ה , ולעשות איקס על האות י’)
• קטמון (לרשום את המילה קטן ולעשות איקס על האות נ + לצייר רימון ולעשות איקס על האותיות ‘רי’ )
• בית הכרם (לצייר בית + כרם ענבים)
• פסגת זאב (לצייר הר ולהקיף את הפסגה + זאב)
• הר חומה (לצייר הר + חומה)
• הר נוף (לצייר הר + מנוף ולעשות איקס על האות מ’)
• מלחה (לצייר מלחיה + ה , ולעשות איקס על האות י’)
• קטמון (לרשום את המילה קטן ולעשות איקס על האות נ + לצייר רימון ולעשות איקס על האותיות ‘רי’ )
• נחלת שבעה (לצייר נחל + האות ת + לרשום את המס’ 7 + האות ה)

נא להשלים:

• ירושלים הבנויה כעיר ש—– לה יחדו (חוברה)
• ויצא חוטר מגזע — — ונצר משרשיו יפרה (ישי)
• עתידה י”ם להתרחב ולהיות מגעת עד כסא הכבוד, עד שתאמר: —–לי המקום (צר)
• עשרה —– של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה י”ם (קבין)
• על הר גבוה עלי לך —– ציון (מבשרת)
• י”ם —– העולם (טבור)
• ה—– אינו חרב לעולם (כותל)
• מעל פסגת הר הצופים אשתחווה לך (אפיים)
• והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו לבנות כסא ל—– שיבוא (אליהו)
• ויבן —– מגדלים בירושלים ויחזקם (עוזיהו)
• ואני הולך, עובר כאן חרש חרש ואני זוכר אותם (אחד אחד)
• מִי שֶׁהָלַךְ רִאשׁוֹן—– צָרִיךְ הָיָה הַרְבֵּה מַזָּל עַל גִּבְעַת הַתַּחְמֹשֶׁת (נפל)
• יש אנשים המוכנים להישבע שלפעמים בלילה כשהחושך בסביבה ראו את —– על יד המרכבה (מוניפיורי) 
• כיון שהגיעו להר ה—– קרעו בגדיהם… אמרו לו —– נחמתנו —– נחמתנו. (הצופים, עקביא)

גבעת התחמושת 

להקת פיקוד מרכז / מילים: יורם טהרלב / לחן: יאיר רוזנבלום

היה אז בוקר היום השני למלחמה בירושלים. 

האופק החוויר במזרח, היינו בעיצומו של הקרב על גבעת התחמושת. 

לחמנו שם מזה שלוש שעות. 

התנהל קרב עקשני, קטלני, הירדנים נלחמו בעקשנות. 

זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה. 

בשלב מסוים של הלחימה נשארו לידי ארבעה חיילים בלבד. 

עלינו משם בכח של שתי פלוגות. 

לא ידעתי היכן האחרים, כיוון שהקשר עם דודיק המ”פ ניתק עוד בתחילת הקרב. 

באותו רגע חשבתי שכולם נהרגו. 

בשתיים, שתיים ושלושים 

נכנסו דרך הטרשים 

לשדה האש והמוקשים 

של גבעת התחמושת. 

מול בונקרים מבוצרים 

ומרגמות מאה עשרים 

מאה וכמה בחורים 

על גבעת התחמושת. 

עמוד השחר עוד לא קם 

חצי פלוגה שכבה בדם 

אך אנו כבר היינו שם 

בגבעת התחמושת. 

בין הגדרות והמוקשים 

השארנו רק את החובשים 

ורצנו אבודי חושים 

אל גבעת התחמושת.

באותו רגע נזרק רימון מבחוץ.בנס לא נפגענו. 

חששתי שהירדנים יזרקו רימונים נוספים. 

מישהו היה צריך לעלות למעלה ולהשגיח. 

לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן. 

איתן לא היסס לרגע, עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון. 

לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שיישאר בקו שלי. 

ככה עברנו איזה שלושים מטר. 

איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים, 

עד שנפגע בראשו ונפל פנימה. 

ירדנו אל התעלות 

אל הכוכים והמסילות 

ואל המוות במחילות 

של גבעת התחמושת. 

ואיש אי אנה לא שאל 

מי שהלך ראשון נפל 

צריך היה הרבה מזל 

על גבעת התחמושת. 

מי שנפל נסחב אחור 

שלא יפריע לעבור 

עד שנפל הבא בתור 

על גבעת התחמושת. 

אולי היינו אריות 

אך מי שעוד רצה לחיות 

אסור היה לו להיות 

על גבעת התחמושת. 

החלטנו לנסות לפוצץ את הבונקר שלהם בבזוקה. 

הבזוקה עשתה כמה שריטות לבטון. 

החלטנו לנסות בחומר נפץ. חיכיתי מעליהם עד שחזר הבחור עם חומר הנפץ. 

הוא היה זורק לי חבילות חבילות, ואני הייתי מניח את החבילות אחת אחת בפתח 

הבונקר שלהם. 

להם היתה שיטה: קודם זרקו רימון, אחר כך ירו צרור, אחר כך נחו. 

אז בין צרור לרימון, הייתי ניגש לפתח הבונקר שלהם ושם שם את חומר הנפץ. 

הפעלתי את חומר הנפץ והתרחקתי כמה שיכולתי. 

היו לי ארבעה מטר לתמרן, כי גם מאחורי היו לגיונרים. 

אני לא יודע למה קיבלתי צל”ש, בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום.

בשבע, שבע ועשרים 

אל בית הספר לשוטרים 

אספו את כל הנשארים 

מגבעת התחמושת. 

עשן עלה מן הגבעה 

השמש במזרח גבהה 

חזרנו אל העיר שבעה 

מגבעת התחמושת. 

חזרנו אל העיר שבעה 

עשן עלה מן הגבעה 

השמש במזרח גבהה 

על גבעת התחמושת. 

על בונקרים מבוצרים 

ועל אחינו הגברים 

שנשארו שם בני עשרים 

על גבעת התחמושת.