א. (אברהם מלמד ערוץ 7): הצעדה שהתחילה מנתיבות הגיעה לכפר מימון, כפר האמונה,
כדי להרים את דגל ההשקפה הדתית לאומית, את דגל הציונות הדתית.
אמנם מדינת ישראל הטילה מצור על רוח זו, על רוח ההשקפה התורנית הגואלת מבית מדרשו של הרב קוק זצ”ל.
אבל אל דאגה, רוח גדולה זו שבערה ויקדה בקרב רבבות היהודים המאמינים שהיו בכפר מימון,
תמשיך להאיר ולהתחזק עד שתפרוץ החוצה,ושום דבר לא יעצור אותה.
רוח זו תלך ותגדל ותפרוץ עד שתחולל מהפכה רוחנית אמתית בעם ישראל,מהפכה של גאולה.
.
ב. (שלומית ברגר מוואלה): כפר מימון, “עם ישראל בתפארתו”.
כפר מימון מליאה אנשים. ואנשי כפר מימון? מק-סי-מי-ם!!! ביתם פתוח לכולם. פשוט לא ייאמן.
בכל בית אליו תיכנס תראה אנשים שרועים על הספות והרצפה,
החדרים מלאים עד אפס מקום והתור לשירותים לא נגמר. ובעלי הבית? מתרוצצים,
מחייכים ומקבלים את כולם בסבר פנים יפות. “מי רוצה לשתות משהו חם או קר?”
שואלת בעלת הבית תוך כדי בישול ארוחות לאורחים שלא מפסיקים להתחלף ובלי להתבלבל היא מתנצלת שאין לה מספיק ונגמר.
השעה שתים עשרה בלילה. הוריי ואחד מאחיי יחד עם חמשת ילדיו,
כבר נמצאים בכפר מאז היום הראשון של הצעדה.
עכשיו התקשר אח נוסף שלי ואמר שהוא הגיע לכפר מימון עם אשתו, חמשת ילדיהם ואימא של אשתו.
הלכתי לעזור להם להיכנס לכפר ולהקים את האוהל. פתאום קפצו משום מקום נערים ושאלו אם צריך עזרה.
מדהים! עזבתי את אחי והמשכתי לטייל.
הרגשתי מותשת ולא רציתי לישון. רציתי לנשום עוד מהטוב ומהיופי ששרר באוויר.
פגשתי קבוצה של חב”דניקים שהחליטה להעיר את כולם לצאת לדרך. כעסתי עליהם שהם מעירים את כולם.
אדם מבוגר התווכח אתי ואמר שהם לא באו לישון אלא לצעוד.
הסברתי לו שאני באתי מגוש קטיף לקבל כוחות,
ואין לו מושג כמה כוח אני מקבלת אפילו מהישיבה שלו כאן בכפר שמבטאת נחישות.
גם אם עוד לא צועדים, צריך להיאזר בסבלנות עד שיגידו.
