הפעולה מיועדת יותר לשבט שפועל כמה זמן עם אותו מדריך.
.png?w=800)
מטרות הפעולה:
-
אתם תכירו יותר את החניכים שלכם, והחניכים שלכם יהנו מזה.
-
החניכים יכירו וילמדו יותר דברים על חבריהם בשבט.
.png?w=800)
עזרים:
-
מטפחת
שלב א’:.png?w=800)
קשרו לעצמכם מטפחת על העיניים.
אמרו לחניכים לשבת בשורה ושכל אחד בתורו יגיד לכם משפט, ואתם תצטרכו לזהות מי זה.
* מומלץ לעשות כשיש עוד מדריך שמפקח על הסדר.
* אמרו לחניכים לא למרוח את תורם.
* אם זיהיתם חניך שצריך שיפרגנו לו בכללי – “תטעו” בזיהוי שלו, והוא יהיה מבסוט..
.png?w=800)
שלב ב’:
תשתחררו: שחקו את המשחק “הפריץ והיהודון”.
הוראות: אחד מן הנוכחים יהיה “הפריץ” (התופס). כל השאר הם “יהודונים”. קבעו שטח שיהיה בית הכלא. כל מי שנתפס על ידי הפריץ נכנס לבית הכלא מהר עד שיתנו לו כיף וישחררו אותו. הפריץ אינו יכול לתפוס יהודונים שמחזיקים ידיים (לא משנה כמה), אך כאשר היהודונים משלבים ידיים הם אינם יכולים לזוז.
* אם הפריץ הוא חניך – מומלץ שיהיו 2 פריצים.
* זה משחק נחמד גם לפעולה על אחדות..
.png?w=800)
שלב ג’
שבו במעגל, עייפים אך מרוצים, ושחקו את “לאמת יש רגליים”:
הוראות: כל אחד בתורו אומר משפט אחד נכון על עצמו, ומשפט אחד לא נכון על עצמו.
שאר החניכים צריכים להגיד איזה משפט נכון ואיזה הלא-נכון.
אחרי שכל חניך אומר את שני המשפטים – המדריך ישאל “מי שחושב שמשפט א’ הוא הנכון – שירים יד”, ואז “מי שחושב שמשפט ב’ הוא הנכון – שירים יד…
.png?w=800)
לסיכום:
הצלחתם להכיר יותר אחד את השני, אפילו אם אתם חשבתם שהכרתם את החניכים טוב (או במקרה שלהם – את החברים בשבט)…
תמיד יש עוד דברים להכיר אצל השני וללמוד עליו. ככל שמכירים יותר, הקשר שנוצר עמוק יותר, ומאפשר קירבה גדולה. כשמרגישים קרובים למישהו, בד”כ הרבה יותר קל לבקש ממנו עזרה (גם בדברים קטנים/אישיים). כך תוכלו להיות משמעותיים יותר לחניכים שלכם, וגם הם אחד כלפי השני.
