היה היה פעם מרוץ של צפרדעים.
המטרה הייתה להגיע לקצה העליון של מגדל גבוה
המרוץ התחיל
הרבה אנשים התכנסו כדי לראות אותן ולתמוך בהן
למעשה, האנשים לא האמינו שהצפרדעים מסוגלות להגיע עד למעלה.
כל המשפטים שנשמעו היו מסוג:
"אין טעם!!!
הן לא יצליחו אף פעם!"
הצפרדעים התחילו לאט לאט להתייאש, חוץ מאחת שהמשיכה לטפס.
האנשים המשיכו:
"…באמת חבל על הזמן!!! הן לא יצליחו לעולם! … "
הצפרדעים הרימו ידיים, חוץ מאחת שהמשיכה למרות הכל…
לבסוף, כולן נטשו את המרוץ חוץ מהצפרדע הזאת שלבד, במחיר של מאמץ עצום,
הגיעה למעלה.
האחרות, נדהמות, רצו לדעת איך היא עשתה זאת.
אחת מהן התקרבה כדי לשאול אותה איך היא עשתה כדי
לסיים את המרוץ.
וגילתה שהצפרדע הייתה…
חירשת! …
להקה של צפרדעים טיילו להם ביער, לפתע, נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד.
כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור. כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו לצפרדעים שנפלו:
"חבר'ה, אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים… אתם נחשבים כבר למתים… חבל לכם בכלל להתאמץ!"
לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות.
התעלמו שני הצפרדעים מקריאות חבריהם וניסו לטפס ולקפוץ החוצה בכל כוחם,
בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידיים שאין להם סיכוי…
אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים, אפסו כוחותיו, הוא נכנע, ומיד נפל ומת בקרקעית הבור.
הצפרדע השני, לא ויתר, הוא המשיך לנסות בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור:
"חבל על המאמץ… אין לך שום סיכוי בעולם…", "הפסק את המאמץ והסבל שלך, ופשוט תמות".
בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות ואף הגביר את מאמציו לנוכח קריאות חבריו…
ובסופו של דבר, בשארית כוחותיו הצליח לצאת מן הבור עייף ותשוש.
לאחר שנח מעט, שאלו אותו חבריו הצפרדעים:
"איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק וסיכוייך להינצל היו אפסיים?…"
בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש…
הוא לא שמע מה אומרים לו, ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד…
