“שלא יתבייש בפני המלעיגים עליו”(פעולה)

זוהי פעולה שלישית מתוך מערך הפעולות לשבט זרעים בחודש ארגון תשע”ג.

לפעולה הראשונה

לפעולה השניה

פתיחה:

במערך הפעילות הכולל אנו עסוקים בעניין קידוש שם ה’ בעולם , וכיצד אנו יכולים לממש את הצורך והרצון לקדש את שם ה’ בעולם. האדם הוא יצור חברתי שזקוק לחברת בני אדם אחרים, וכוון שכך הוא מושפע מהם בכל מהלך חייו. כבר חז”ל הזהירו להתרחק משכן רע, ומצד שני להדבק בתלמידי חכמים. כיצד נוכל למרות הנטייה החברתית שלנו לקדש את שם ה’ ולעמוד על עקרונותינו הדתיים? במהלך הפעולה הזו נבחן את היחס בין הנטיה לדעת הקהל לבין הצורך לקדש את שם ה’ בעולם, ע”י קיום התורה והמצוות.

 מטרות הפעולה:

החניכים יבינו כי אחד האופנים לקדש שם שמיים הוא לנהוג עפ”י הדרכת התורה גם כשזה בניגוד לדעת החברה.

 

שלב א’- משחק הפרצופים

הערה למדריך: משחק הפרצופים הוא משחק שלא נדרשים בו חפצי עזר, מה שכן יש צורך בו הוא שמירה על הסדר

ותשומת לב שהמשחק אינו מאבד את טעמו והופך לליצנות לשמה.

המשחק אמנם מצחיק , אך בד בבד משקף קושי של אי נעימות ופחד מפני דעת הקהל, “מה יחשבו עלינו”, “מה יאמרו עלי”,

חשש שמצוי אצל כולנו.

מהלך המשחק:

בתחילה נושיב את החניכים במעגל, כשגם אנו מצטרפים. נסביר לחניכים כי כל אחד מהחניכים בתורו עושה פרצוף מוזר,

ולאחר מכן הוא מסובב את ראשו משמאל לימין ו”מעביר” את הפרצוף ליושב לימינו.

החניך ש”קיבל את הפרצוף”, מחקה את הפרצוף ולאחר מכן מתחיל פרצוף חדש משל עצמו, אותו הוא “מעביר” הלאה.

כך כל חניך וחניך עושה גם את הפרצוף שעשה היושב לשמאלו וגם פרצוף חדש משל עצמו.

 

לאחר סבב אחד או שניים נוסיף שלב חדש למשחק:

עכשיו כל אחד בתורו יצטרך לצרף לפרצוף המוזר גם קריאה או קול מוזרים. כל חניך בתורו יחקה את הפרצוף

ואת הקול של היושב לשמאלו וימציא פרצוף וקול חדש משל עצמו. המשחק מסתיים לאחר הסבב הזה של הפרצוף והקול.

סביר להניח שיהיו חניכים שיתביישו לשתף פעולה ולהשתטות מול חבריהם.

אין צרך ללחוץ עליהם, זה בדיוק הקושי אותו אנו רוצים להעלות.

 

לאחר המשחק נשאל את החניכים:

• מה היה הקושי במשחק הזה?
• לו הייתם נמצאים לבד , האם היה לכם קל יותר לעשות פרצוף מוזר ולצרף אליו קריאה מוזרה?
• למה כ”כ קשה לנו להשתטות מול אנשים?
• האם אנחנו נבוכים/מתביישים גם בדברים רציניים? תנו דוגמאות…

נסכם: לא קל לעשות שטויות מול כולם. אנו מתביישים להתנהג בצורה משונה בציבור, זה לא נעים ומבייש.

אנו רוצים שיעריכו אותנו ולכן קשה לנו להראות מגוחכים בחברה.

זה בסדר גמור כשמתביישים אבל לפעמים הבושה ממה שיחשבו עלינו עלולה לגרום לנו גם לא לנהוג עפ”י רצון ה’.

לכן כאשר החברה כולה מתנהגת באופן שאינו נכון, קשה לנו לעמוד מול כולם ולנהוג אחרת.

 

שלב ב’- סיפורו של מיכיהו

(מעובד עפ”י ספר מלכים א פרק כ”ב)

 

שני מלכים, כל אחד מהם לבוש בבגדי מלכות, ישבו זה ליד זה בשער העיר שומרון.

למולם התקיים פסטיבל של ארבע מאות נביאים. כמו במקהלה חזרו הנביאים ואמרו בקצב ובמנגינה:

עלה והצלח

עלה רמות גלעד ונצח

עלה ולחם

כי ה’ נותן בידך את ארם.

מעל מקהלת הנביאים עמד כמנצח צדקיה בן כנענה, וקרני ברזל גדולות מעטרות את ראשו.

בנותנו אות, היו הנביאים משתתקים והוא היה מניף את ידיו ומראה את בהן את קרני הברזל, ותוך כדי כך מכריז ואומר :

כה אמר השם, באלה תנגח את ארם עד כלותם.”

אחאב מלך ישראל, הביט במחזה ורוחו הייתה טובה עליו. עתה הוא היה בטוח בעצמו יותר. אכן, לבטח הוא יצליח לנצח את ארם

ולהשיב את רמות גלעד לישראל. לא רק זאת, אלא שגם יהושפט מלך יהודה יאות עתה להצטרף למלחמה עם סוסיו ומרכבותיו.

בהצטרף שני הצבאות זה לזה יהיה הנצחון על ארם מובטח.

אחאב הפנה מבטו אל מלך יהודה, האם עכשיו תנוח דעתו של המחותן שלו (בתו של אחאב עתליה נשאה לבנו של יהושפט- יהורם)

ולא יהסס עוד להצטרף אליו? מנהגים מוזרים לו למלך יהודה, אין הוא יוצא למלחמה לפני שדורש הוא בדבר השם.

כנראה שביהודה, רבים הם נביאי השם, אך כאן בממלכתי, יהא עליו להסתפק בנביאי הבעל. כך הם מנהגי המקום.

הוא לכשעצמו לא נזקק לא לאלו ולא לאלו. מלחמה לטעמו היא עניין למלכים ולא לנביאים. בכל זאת עכשיו הוא בטוח בעצמו יותר,

הן כל הנביאים מנבאים את נצחונו במלחמה.

יהושפט, עדיין נראה היה מוטרד. – האין פה נביא לה’? שאל את אחאב, ‘בטרם צאתנו למלחמה בארם רוצה הייתי לקבל את ברכת נביא השם’.

אחאב לא ירד לסוף דעתו, לא לגמרי הבין מה רע בארבע מאות הנביאים שקבץ, אך משום כבודו של מלך יהודה ענה:

“ישנו פה בשומרון גם נביא לה’, אך אני שונא אותו, משום שתמיד הוא מנבא עלי רע. מיכיהו בן ימלה – זה שמו.”

יהושפט נע באי-נוחות, הוא היה ירא שמיים ולא אהב לשמוע את הדברים. הוא הבין שאין זה הזמן המתאים ללמד את אחאב

כי נביאי ה’ אינם מתנבאים מליבם, אלא מוסרים את דבר ה’ בלבד, ולכן רק אמר בקצרה: אל יאמר המלך כן.

אחאב הבין כי אם אינו רוצה שיהושפט יסרב להצטרף למלחמה בארם, מוכרח הוא להפיס את דעתו.

על כן פנה לאחד ממשרתיו והורה לו: “הבא לכאן במהירות את מיכיהו בן ימלה.” המשרת הנאמן מיהר לבצע את השליחות. –

“המלך קורא לך”, אמר למיכיהו, “בוא עימי לשער העיר”. בדרך חש המשרת כי עליו לייעץ דבר מה למיכיהו –

“שמע, אמר לו כל הנביאים מנבאים טוב על המלך, אל תקלקל, דבר גם אתה דברים טובים על המלך.”

מיכיהו כבר הכיר את הרוח השלטת כאן בממלכת ישראל. המשרת שקרא לו כמו המלך ששלח אותו, וכמו מרבית הציבור,

אינם מבינים שלא כנביאי הבעל נביאי ה’. בעוד נביאי הבעל יודעים לכוון לליבו של השואל ולהגיד לו את מה שהוא רוצה לשמוע,

נביאי ה’ אינם מתעניינים ברצון השומעים, אלא מחויבים לומר את דבר ה’ שהושם בפניהם. –

“את אשר יאמר ה’ אלי אותו אדבר”, השיב בקצרה.

משהגיעו לשער העיר שמע גם מיכיהו את מקהלת הנביאים : עלה והצלח, עלה ונצח. – “אמור לי מיכיהו”,

פנה אליו אחאב: הנלך למלחמה על רמות גלעד? האם ננצח? פסטיבל הנביאים השתתק לרגע

ומיכיהו חיקה את נעימת קולם: עלה והצלח, עלה ונצח! הדבר חרה לאחאב, הוא הבין היטב כי מיכיהו מהתל בו. –

“הרי בקשתי ממך לדבר אלי רק בשם ה'” גער במיכיהו. -“אה, את דבר ה’ רוצה אתה לשמוע”, הנהן מיכיהו,

“אם כך שמע נא מה ראיתי במראה הנבואה: ראיתי את כל ישראל נפוצים על ההרים כצאן אשר אין להם רועה,

ויאמר ה’: לא אדונים לאלה, ישובו איש לביתו בשלום.”

אחאב התאדם, היטב הבין את דברי הנביא – מבשר הוא לו, כי הוא המלך אחאב ימות במלחמה, בעוד שאר הלוחמים

ישובו לבסוף לביתם בשלום. – “רואה אתה”, פנה למלך יהושפט, “תמיד אומר עלי האיש הזה דברים רעים.”

מיכיהו לא יכול היה לשתוק, “אם כך שמע את דבר ה'” אמר בתקיפות לאחאב, “ראיתי את ה’ יושב על כסאו למשפט,

וכל המלאכים עומדים סביבו. ואשמע את ה’ פונה לכל מלאכיו וישאלם: ‘מי יפתה את אחאב ללכת ולהילחם בארם?

מי יפתה את אחאב לצאת למלחמה בה יפול וימות?’ או אז יצא הרוח והציע את עצמו – ‘אצא אני!’ התנדב הרוח.

‘ואהיה לרוח שקר בפי כל נביאיו, משישמע אחאב את כל נביאיו מעודדים אותו להילחם בארם, וודאי יתפתה ויצא למלחמה,

בה ימצא את מותו. הנה, אדוני המלך, רוח שקר בפי כל נביאך, כולם כאחד דוחקים בך לצאת למלחמה

בה תמצא אותך הרעה שהכין עבורך ה’. צדקיה בן כנענה, מנהיג הנביאים, בעל קרני הברזל, לא יכול היה שלא להתערב.

מיד ירד מהבמה ונגש אל מיכיהו. הוא הניף את ידו וסתר על לחיו של מיכיהו, “כיצד זה עברה רוח ה’ ממני לדבר אליך?

שאל בלגלוג את מיכהו. אף אחד מבין כל הנוכחים לא בא לעזרת נביא ה’.

אפילו יהושפט מלך יהודה הביט במחזה ולא התערב. למרות הביזיון שספג, לא נרתע מיכיהו והשיב בתקיפות לצדקיה:

“עוד מעט יגיע יום המלחמה ואתה תחפש לך מקום להחביא את עצמך. מרוב בושה לא תעז להראות את פניך.”

אחאב החליט להתערב בדיון. הוא פנה למשרתו והורה לו: “קח את מכיהו והביאהו אל אמון שר העיר ואל יואש בן המלך,

אמור להם כי ציוותי לאסור אתו בבית הכלא עד בואי מהמלחמה בשלום!” מיכיהו, עדיין לא נרתע, למרות הידיעה על מאסרו הקרוב

הפנה מבטו אל אחאב ואמר: “אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה’ בי” הוא הפנה מבטו גם אל יהושפט והוסיף ואמר:

“שמעו דבר ה’ השבטים כולם”! בעוד מיכיהו מובא אל בור כלאו, התכוננו שני המלכים לצאת למלחמה.

יהושפט החליט ללכת אחרי דברי רוב הנביאים ולהצטרף לאחאב.

זכות אבותיו וזכות תפילתו אל ה’ עמדה לו ליהושפט על אף שלא נשמע לדברי נביא ה’ . יהושפט יצא מהמלחמה בארם בשלום.

אך אחאב, אכן מצא בה את מותו. כדברי הנביא מיכיהו כך היה, אחאב מת במלחמה בעוד חיילי ישראל כולם שבו לביתם בשלום.

 

 לאחר הסיפור נשאל את החניכים:

• האם קל היה למיכיהו הנביא לבצע את שליחותו?
• מה הדבר שהיה הקשה ביותר?
• מדוע יהושפט מלך יהודה לא שמע לדברי מיכיהו ולא חזר בו מרצונו להצטרף למלחמה בארם?
• האם גם לנו קשה לפעמים לעשות מה שה’ רוצה מאתנו כאשר החברה מסביב אומרת אחרת?
• המלך יהושפט והנביא מיכיהו
• מי מהם קידש את השם? מדוע זה נקרא קידוש השם?

נסכם: מיכיהו נדרש היה לעמוד מול ארבע מאות נביאים המציגים בצורה משכנעת עמדה הפוכה משלו.

מול צבור של מאות אנשים המשוכנעים שהניצחון על ארם מובטח, היה צריך מיכיהו להציג עמדה אחרת.

לא פשוט בכלל להגיד הפוך ממה שהציבור הגדול שמולך חושב ומשוכנע. ציבור השומעים שלו לא רק שלא קבל את דבריו,

אלא גם בז לו והשפיל אותו. למרות זאת, לא נסוג בו מיכיהו מדבריו והשמיע שוב ושוב את דבר ה’. בעוד שמיכיהו הלך עפ”י רצון ה’

עם כל הבזיונות שספג, יהושפט מלך יהודה על אף שהיה מלך צדיק הושפע מדברי הרוב, ולא שם ליבו לדברי נביא ה’.

נראה לומר שכשראה צבור גדול כ”כ של נביאים אומר בצורה כה משכנעת כי ינצחו במלחמה את ארם,

השתכנע מהם וקבל את דבריהם. בכך כמובן חטא. כשאנו עומדים במצב בו החברה מלגלגת על מי שעושה את רצון ה’,

זה קשה ולא פשוט להתעלם ולעשות את מה שנכון. כוון שכך, צריך לדעת שמי שאוזר עוז וגבורה ועושה את רצון ה’

גם כשהחברה מעודדת לעשות ההפך מרצון ה’, גורם לקידוש השם גדול מאוד . גם אם נראה שכולם בזים לו ואף אחד לא לומד ממנו,

הרי העמידה העיקשת על רצון ה’ נגד כולם עושה רושם.

החברה שרואה שלעובד ה’ יש כוחות ואמת שמדריכים אותו, והוא מוכן ללכת על-פי דרכו גם כשזה לא “משתלם לו”,

תרחש לו לבסוף הערכה. אנשים יאמרו: אם כך הוא עומד על האמת שלו כנגד כולם כנראה שעבודת ה’ היא דבר חשוב מאד,

כנראה שהקב”ה באמת יותר חשוב מכל החשבונות והיצרים שיש לבני האדם.

 

לסיום נוכל לבקש מהחניכים דוגמאות למצבים מחייהם היום-יומים בהם הם נדרשים לעמוד מול כולם,

לדוגמא: כל תלמידי הכיתה מעתיקים שעורי בית זה מזה. כמה קשה להגיד, זה לא ישר ואני לא מצטרף.