שמירת נגיעה (פעולה)

מטרת הפעולה:

החניך יבין מדוע חשוב לשמור נגיעה, ובכלל להתרחק מבן/בת המין השני במיוחד בגילאים שלנו…

***כל ה’סיבות’ לשמירת נגיעה וההקדמה למדריך לקוחים מתשובה באתר “חברים מקשיבים”

הקדמה למדריך-

הרבה אנשים חושבים ששמירת נגיעה היא מעין גדר שנועדה לשמור עלינו מלהיגרר לדברים חמורים יותר. זוהי פשוט טעות. מדובר באיסור העומד בפני עצמו, שמקורו מהתורה (זו דעת הרמב”ם וכך נפסק בשולחן ערוך), והוא נלמד מהפסוק “איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערווה” (ויקרא יח,ו).

התורה לא אוסרת רק גילוי ערווה ממש, אלא כל התקרבות לזה. וכמו שהאיסור לאכול טרף אינו מחשש ‘שמא נתדרדר למשהו חמור יותר’, אלא בעייתי בעצמו, כך גם כאן.

צריך להצטער מאוד על התפשטות הביטוי “שומר נגיעה”, שיוצר רושם שגוי כאילו מדובר באיזה מנהג חסידות או חומרה של צדיקים עליונים. ממש לא. מדובר בדין תורה פשוט ומחייב (ובאותה מידה היה גם אפשר לומר “אני שומר חזיר”…). יהודי שנאמן לדבר ה’ הולך אחריו גם כשזה קשה וגם כשזה לא מובן.

אחרי ההקדמה הזו ננסה להציע כמה כיווני חשיבה שיעזרו לנסות להבין מה עומד מאחורי העניין.

בסך הכול נגיעה קטנה, חיבוק, נשיקה. על מה כל הרעש?

מהלך הפעולה

נתחיל את הפעולה בשאלות כמו: “מי פה שומר שבת?”, “מי פה שומר בין בשר לחלב?”, “מי פה שומר לא לאכול חזיר?”, “מי שומר חמץ?” וכד’…

ובסוף נשאל “מי שומר נגיעה?”

כנראה שיצביעו פחות חבר’ה מהשאלות הקודמות.

ואז נשאל למה בכלל שומרים נגיעה?

([כמובן חוץ מזה שזה מה שציווה הקב”ה. אולי יותר נכון לשאול- למה הקב”ה ציווה לשמור נגיעה? מה כל כך טוב בזה?]

הבאנו כמה סיבות/הסברים ומתחת לכל סיבה מתודה הקשורה לה… [בנוסף- בסוף יש עוד הסברים לשמירת נגיעה])

סדר נכון –

התורה מלמדת אותנו שכדי לבנות קשר עמוק, מְסַפֵּק וארוך טווח חייבים ללכת לפי הסדר. להתחיל מבפנים – מחיבור עמוק ויציב של הנפש, ורק כשלב המשך יבוא המעגל החיצוני של החיבור הפיזי.

מביאים מגדל מקפלה/אבנים קצת בנוי עם בסיס עקום או סתם לא יציב (צר כזה…) ומבקשים מהם לבנות לגובה מסוים [על מנת להמשיך לבנות את המגדל הם יצטרכו לפרק את הבסיס הקיים לבנות מגדל עם בסיס יציב יותר, ורק לאחר שיש בסיס יציב אפשר להמשיך ולבנות את הבניין לגובה.] 

הראשוניות-

היא דבר בעל עוצמה אדירה. מי שיבזבז אותה על קשרים לא רציניים ו’משחקי אהבה’ של ימי הנעורים, כשיגיע בבוא היום ל”דבר האמיתי”, יגלה שאיבד את הטעם הייחודי של הבלעדיות של הפעם הראשונה. מגע הקסם הוא דבר יקר שחבל לחלוק אותו עם מי שֶאַת לא בטוחה במאה אחוז שאת הולכת לחלוק איתו את החיים שלך. כשאין ראשוניות קיים גם חשש של השוואות, אפילו שלא במודע, לחוויות מן העבר, שיאפילו ויפגעו מאוד בקשר הנוכחי.

כל חניך מקבל דף לבן חלק, עליו לקמט ולקשקש עליו כמה שבא לו. אחרי שסיימו ‘להרוס’ ת’דף עליהם להחזיר את הדף למצב הראשוני שלו-הנקי והחלק. [כמובן שזה לא אפשרי, תמיד יישארו קימוטים ושאריות של לכלוך… ]

סף הרגישות – 

הדברים הנפלאים שנטע בנו הבורא זו רגישות טבעית וכוחות משיכה כלפי המין השני. אלו דברים נפלאים שנועדו לחבר ולחזק את הקשר בין בני הזוג. זלזול בשמירת נגיעה כמו גם חוויות לא צנועות אחרות (ים מעורב, סרטים לא מבוקרים וכדו’) גורמת לרגישות הטבעית שלנו להתקהות ולהישחק. כשאדם כזה יגיע לרגע האמת וירצה לחוות ולהתרגש מהקשר עם בן זוגו האמיתי, הוא יגלה שאיבד את היכולת הזו. מי שהתרגל לשים חמש כפות סוכר בקפה שלו, כבר לא יוכל ליהנות מכוס עם כף אחת. זה כבר “לא מתוק” לו יותר…

אפשר להביא ל-3 חניכים פתק עם בדיחה [אותה בדיחה לכולם] ולבקש מכל אחד לקרוא את הבדיחה בתורו. [בפעם הראשונה יצחקו בפעם השניה והשלישית כבר לא… מיצינו…] ואז להביא גם את הדוג’ של הקפה/תה והסוכר.

 לסיום

אפשר להראות סרטון/להציג 2 מקומות:

1. שוק. שם אנשים בוחנים ירקות, נוגעים בהם ממששים אותם, מסתכלים טוב, טוב וכו’

2. חנות תכשיטים. בה כל תכשיט שווה עשרות אלפי שקלים, נמצא תחת אבטחה כבידה, בתוך זכוכית כך שאפ’חד לא יוכל לגעת חוץ מהמוכר [שגם הוא שם כפפות, ונזהר מאוד…]

אז כמה בעצם אנחנו מעריכים את הגוף שלנו/הבחורה שלידנו?

האם היא בת מלך, תכשיט יקר שרק יחידי סגולה יכולים לגעת בה וגם זה רק עם כפפות ובעדינות?

או שאולי כל העולם כולו הוא סך הכל שוק אחד גדול ואנחנו בסך הכל עגבניות למכירה?!

עוד נק’ על חשיבות שמירת נגיעה: (מתוך תשובה ב”חברים מקשיבים”)

* מסנוור ומבלבל- קשר פיזי יוצר במהירות חוויות עוצמתיות ומחולל אשליה של קירבה גדולה וחיבור, למרות שלא תמיד יש לזה כיסוי נפשי. נשיקה קטנה גורמת לתחושה עזה של קירבה בעוד שייתכן שמבחינה אובייקטיבית יש פער גדול בין הצדדים ובעיות בהתאמה שלהם.

* מתרגלים לקשר חיצוני- בגיל צעיר, כאשר עדיין לא בשלים לקשרים עמוקים, קשר פיזי מרגיל את האדם לקשר חיצוני, כשעניינים כמו מראה, לבוש והתבטאות תופסים מקום מאוד מרכזי ולאו דווקא האופי והאישיות. כשמתרגלים לזה, גם כשגדלים קשה להשתחרר מהדפוס הזה.

* אין אהבה בלי אחריות- חז”ל אסרו לחיות יחד עם אישה אם נמצא פסול בכתובה. הסיבה לכך היא שכדי שקשר גופני ינבע מהמקום הנכון והוא יהיה כנה ואמיתי ולא סתם זול ונצלני, חייבת להתלוות אליו אחריות ומחויבות. אחרת, יש חשש שזו לא באמת אהבה, אלא אהבה עצמית. ממילא, בחברויות בגיל הנעורים כשאין שום מחויבות אמיתית לקשר, לא נכון לקיים קשרי גוף.

* חומר נפץ- “אין אפוטרופוס לעריות”, פירושו הוא שכשאנחנו עוסקים בכוחות וביצרים כל כך גדולים, אי אפשר לסמוך על שום דבר. אין אדם בעולם שיכול לומר על עצמו בביטחון “לי זה לא יקרה”, “אני אעשה רק את זה ולא טיפה יותר”. הרי אדם לא מכיר את עצמו בכל המצבים, ועל אחת כמה וכמה שאינו מכיר את הצד השני. אי אפשר לדעת עד להיכן הדברים יתגלגלו. להדליק שריפה ענקית די בגפרור אחד. אך לכבותה צריך מים רבים שלא תמיד מצויים.

* מדרון חלקלק- שמירת הנגיעה עכשיו אינה דילמה נקודתית אלא החלטה עקרונית. בְּמַה אני מאמין ואיך אני מנהל את החיים שלי. האם אני נאמן לדבר ה’ או לא. המרחק בין לגעת לפני הנישואין בחברה שלךָ לבין לגעת אחרי הנישואין בנשים אחרות שאינן נשואות לך, אינו כה גדול. מי שלא מבין על מה אנחנו מדברים שייצא לרחוב ויראה איך נראים היום יחסי גברים-נשים בעולם המערבי כשכל הגבולות נפרצים. מי שיזלזל בשמירה על התחום הזה, בקלות עלול גם לסגת אחורה מבחינה רוחנית בתחומים נוספים.