עבדים היינו (פעולה)

מטרות הפעולה:

1. החניכים יכירו בקשיי תקופת שיעבוד מצרים, הפיזיים והרוחניים.

2. החניכים יתוודעו לעמדות הייאוש שפעמו בעם בתקופת מצרים בשל נסיבות השעבוד; ויכירו ב’קולות’ דומים העולים מן השטח בתקופתנו.

3. החניכים יבינו את גודל האתגר הניצב אל מול מרים, היוצאת כנגד קולות הייאוש והעכשוויזם דאז ואת האתגר הניצב מולנו, היום.

 

 

עזרים:

• כרטיסי הגדרות ומדרשים
• זוג משקפיים וורודות וזוג משקפיים שחורות
• חמישה סרגלי מדד “מה המצב”

מהלך הפעולה:

נספר לחניכים כי הם עומדים לנסוע (כל-אחד ביחידות) לאי בודד,

 ועליהם להצטייד בשלושה דברים שהם קיומיים להישרדותו של אדם באופן מיטבי,

 באופן המאפשר התפתחות ועשייה. כל חניך יתבקש לחשוב במשך כמה רגעים, ולאחריהם,

 יביאו החניכים בפני השבט את הכרעותיהם.

 

מדריך, שם לב!

חניכי חב”ב בשלים לחשיבה מעמיקה, וחשוב שנשדר ציפייה מהם לרצינות בדיון הפנימי האישי ובדיון המשותף הקבוצתי.

 משימה זו מזמנת התדיינות, ועלינו לעודד את החניכים שלא יסתפקו בתשובות מוכרות,

 אשר היו מתאימות לגילאים צעירים יותר (“תנ”ך!”, “אוכל!”, “מחשב!”, “פלאפון!” וכיו”ב),

 אלא שיעמיקו ויחשבו, דרך משימה זו, מהם התנאים הבסיסיים הנצרכים לאדם לקיום שיש ממנו צמיחה והתפתחות.

 

בתום שיח משותף, נגיע עם החניכים לכך שאדם זקוק למרחב של תנאים פיזיים (אוכל, שתייה, מנוחה, ביגוד, מדור)

תנאים נפשיים (אהבה, תקשורת-חברה) ותנאים רוחניים (אמונה, סיבה לחיות – מטרה אליה האדם שואף ומייחל);

 על מנת שתהיה לו אפשרות לחיות חיים שיש בהם התקדמות וצמיחה.

 

 

נכיר מקרוב את תקופת שיעבוד מצרים.

המדריך יניח לפני החניכים כרטיסיות (נספח). על צדה האחד של כל כרטיסיה,

ייכתב מדרש העוסק בגלות מצרים, ועל צדה השני – מושג המושאל ממערכת מושגים הקשורה לשואה (יופיע גם בכותרת המדרש.).

הצד על גביו מופיע המושג, הוא הצד החשוף לחניכים.

נשאל את החניכים מהו המכנה המשותף למושגים השונים המופיעים בכרטיסיות, וליתר דיוק,

איזו תקופה מזכירות להם המילים הללו.

צפוי שהחניכים יציינו את תקופת שואת אירופה שפקדה את עם ישראל לפני כשבעים שנה.

(אם יהיו חניכים שיעשו בעצמם קשר מקדים בין המושגים לבין שיעבוד מצרים,

נבקש מהם להסביר איך הם מוצאים את הקשר ומה מבטא כל מושג).

 

כעת, רגע לפני שנעבור ללמוד על תקופת השעבוד,

נבדוק האם אנחנו מבינים את גודל הצרה שהיתה בתקופה זו. נקריא לחניכים את מילות הפתיחה

 לסיפור יציאת מצרים מתוך ההגדה של פסח: “עבדים היינו לפרעה במצרים”.

נבקש מהחניכים לתאר כפי הבנתם, מהי משמעות הדבר ‘להיות עבד במצרים’.

כשיסיימו לתאר כפי יכולתם, נהפוך את הכרטיסים ונבקש מחניכים מתנדבים להקריא את תכנם לפני השבט.

 

(בשבטים שהדבר מתאים, תוכלו להכין מכל שני צדי כרטיס – צמד כרטיסים, ולצרף את כולם ל’משחק הזכרון’,

כאשר בשלב ראשון נחשוף בפני החניכים את כל כרטיסי המושגים, ולאחר הצגת השאלות שהובאו קודם,

נצרף את כרטיסי המדרשים למשחק. נהפוך את כל הכרטיסים, כך שנסתיר את תכנם,

נזמין את החניכים לשחק במשחק הזיכרון והם ייתבקשו להתאים תוך כדי משחק בין ההגדרה למדרש השייך לה.

המשחק יחייב את החניכים לקרוא את המדרשים, ולאחריו נוכל לעבור מייד לשלב הדיון שאחרי.)

 

תוך כדי הקראת המדרשים, בזה אחר זה, (או בתום המשחק) נעלה בפני החניכים את השאלות הבאות, ונברר אותן עמם:

• האם, למרות המרחק בשנים, אנחנו מסוגלים להבין את גודל הצרה שפקדה את עם ישראל בתקופת שיעבוד מצרים (כפי שאנו מודעים לזוועה הנוראה שפקדה את יהודי אירופה במאה האחרונה)?
• האם כאשר אנו קוראים את ההגדה אנו מודעים למשמעות המלאה של המלים “עבדים היינו”?
• מה היתה הרגשתם של בני ישראל במצרים?
• כיצד התנהל סדר יומם? במה עסקו מחשבותיהם?

התשובות לשאלות אלה, אמורות לשקף את הקושי הרב, המאבק להישרדות ותחושת הייאוש שאפיינו את בני ישראל במצרים.

 

נחזור לפתיחת הפעולה, ולצרכים שהגדרנו כקיומיים להישרדות טובה, מקדמת, של אדם.

לאור המדרשים וניתוח מציאות החיים במצרים, נבין עם החניכים כי למצבם הפיזי הקשה של בני-ישראל במצרים,

 נוסף קושי מהותי, והוא – דיכוי הרוח וחיזוק הייאוש. פרעה לוקח מבני-ישראל את משאבי החיים הפיזיים,

 וגרוע מכך – הוא נוטל מהם את התקווה לאחרית טובה.

 

נחלק את השבט לשתי קבוצות. לפני הקבוצה האחת נניח משקפיים שחורות,

ולפני השנייה – משקפיים וורודות (תוכלו להכין משקפיים יצירתיות מבריסטול או מחומר קשיח-גמיש אחר.).

נבקש מהחניכים לנסות ו”להיכנס לנעלי בני-ישראל המשועבדים במצרים”,

 ולהציג את המצב דרך נקודת המבט שלהם, השחורה או הוורודה.

בתום כמה דקות מחשבה, נבקש מהקבוצות להביא בפני השבט את תמונת המצב שלהם.

 נברר עמם, לאור הדברים שיעלו, באיזו נקודת מבט קל יותר לבחון את מציאות השעבוד –

טיעוני איזו קבוצה נשמעים יותר אמינים ויותר מציאותיים.

בעקבות לימוד המדרשים, מתבקש מאד להרכיב משקפיים שחורות, כהות, על אפינו,

בבואנו לתאר את מציאות חייהם של בני-ישראל, עבדי פרעה במצרים.

 

אפשרות נוספת להתנהלות שלב זה:

כבהצעת הפעילות הקודמת, נבקש מהחניכים “להיכנס לנעלי משועבדי מצרים”,

ובסבב חניכים על פי סדר הא”ב, לתאר את מציאות החיים, את ההרגשות, התחושות,

העניינים המעסיקים את הגוף, המחשבה והרוח. (דוגמא לאופן עריכת הסבב:

חניך א’: “אין לי כוח לכלום. אני טובע בטיט.”

חניך ב’: “בני נולד היום והוטבע ביאור. אני חסר תקווה.”

חניך ג’: “גירשתי את אשתי. אני לא מוכן להגיע למצב שלך בשום אופן.” וכו’).

בסיום הסבב, נבחן את עיקרי הדברים שעלו מתוך המשפטים.

 יש להניח שאמירות רבות יותר נוכל לזהות עם תחושות חידלון, ייאוש וחוסר אונים,

מאשר עם שאיפות אופטימיות לעתיד וורוד ולתקומה. כפי שראינו קודם,

קולות החידלון והייאוש הם קולות טבעיים וצפויים בתוך מציאות החיים הקשה של בני-ישראל במצרים.

 

את האנשים מרי הנפש האלה, עבדי פרעה הנואשים, פוגש בתקופת סוף השעבוד החזון האלוקי.

בתחילת פרשת וארא, מפעים האלוקים את משה בחזון גאולה כביר.

הוא מצייר לפניו תמונה וורודה, תמונה של עתיד טוב יותר.

נחלק לחניכים תנ”כים או חומשים (חומש שמות)

 ונבקש מאחד החניכים להקריא בפני השבט את דברי הנבואה בפרק ו’, פסוקים ו’-ח’:

 

“לכן אמר לבני-ישראל אני ה’ והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים

 והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים:

ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה’ אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים:

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה’:”

 

חניך שני יתבקש להקריא את תגובת העם למשמע מלים גדולות אלה, המבשרות קוממיות בארץ ההבטחה (פס’ ט’, שם):

 

“…ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבדה קשה:”

 

נגיע עם החניכים להבנה, כי תגובת העם אל מול חזון העתיד המבטיח, הנתפסת אולי,

 ממרחק שנים כלא תאומן; מובנת, כשמעמיקים ובוחנים את מציאות חיי בני-ישראל באותה תקופה.

הנבואה פונה לאנשים מרי נפש, שמצבם מבקש פתרונות מיידיים למצוקת הרגע.

המצב מייאש, והם מסוגלים, במר ייאושם, לקבל רק תשועה שיש בה מענה לצרכי השעה הדוחקים.

ננסה יחד עם החניכים למצוא כיצד היסודות האלו של קוצר הרוח והעבודה הקשה מופיעים גם בימינו, אם כי כמובן ברובד אחר.

 

נכין חמישה סרגלי מדד “מה המצב”, לבחינת מצבם של חמישה תחומים שונים במדינת ישראל:

מצב הבריאות, המצב כלכלי, המצב החברתי, מצב החינוך והערכים, המצב הביטחוני.

על כל סרגל יצוין התחום הנמדד. בקצה אחד של כל סרגל נצייר ‘סמיילי’ מחייך, ובקצהו השני – ‘סמיילי’ עצוב.

 אפשר גם לכתוב מספרים על גבי הסרגל מ- 1 ועד 10, כאשר 10 מסמן את המצב האידיאלי,

המיטבי, ו- 1 – את המצב הגרוע ביותר.

החניכים יסמנו על גבי הסרגל (באופן אישי או קבוצתי) מה לדעתם מצב התחום במדינה.

 הם יוכלו לעשות זאת על-ידי הצבת סימן כלשהו (פיסת נייר, למשל) במקום המצביע על תמונת המצב,

לדעתם, או לעמוד בעצמם בנקודה שבחרו.

 

מדריך שים לב!

 בעת תהליך סימון ‘נקודות המצב’ כדאי לשאול שאלות שיעוררו את מודעות החניכים לכותרות ולחדשות שראו וששמעו בתקופה האחרונה,

על מנת שהסימון ייעשה מתוך תשומת לב ולא כלאחר יד. למשל:

בריאות – כמה אנשים בישראל סובלים מהשמנת יתר? מצב התפוסה בבתי החולים.

כלכלה – מהו השכר הממוצע במשק? מהו מספר המובטלים? כמה אנשים חיים מתחת לקו העוני?

חברה – כמה שרים הואשמו השנה במעשי שחיתות? מספר מעשי הרצח שפורסמו לאחרונה;

מהו הפער בין העשירון העליון לתחתון?

ערכים – כמה תלמידים מסיימים תיכון עם תעודת בגרות? מהם תכני שיעורי התנ”ך בבתי הספר?

מי מהילדים בישראל יודע היטב את מילות המנון המדינה?

 כמה תלמידים יודעים לספר על מה שאירע לעם היהודי בתשעה באב?

בטחון – כמה נפגעי טרור נוספו השנה לרשימת הנפגעים הארוכה?

מהי דעת הקהל העולמית על מדינת ישראל? האם ארגוני הטרור פועלים לקראת שלום?

 

 

 

נתבונן עם החניכים בתוצאות שנתקבלו על סרגלי המדד.

נשאל את החניכים: “איזה סוג משקפיים, וורודות או שחורות,

עשוי ישראלי ממוצע להתפתות להרכיב, לאור הנתונים הפרושים לנגד עינינו?!”

נכיר בכך שנתוני הקיום כיום לא קלים, ויש להניח שרבים יעדיפו להסתכל על המציאות דרך השקפה קודרת, מיואשת.

עלינו להבין שהתבוננות מסוג זה על מצב העניינים, ותחושות הייאוש והרפיון הם הגורמים לקוצר רוח,

 גם שלא במצב שעבוד כמו במצרים.

נבקש מהחניכים לתת דוגמאות לתמונות קוצר רוח וייאוש שהם מכירים בחברה הישראלית.

 

מדריך, שים לב!

כל תשובה הגיונית נכונה, כמובן… אך על הדיון להתמקד בנושאים אקטואליים.

שאלות מכוונות יסייעו לעניין. לדוגמא: האם האמירה “שלום עכשיו” קשורה לסוג כזה של קוצר רוח?

האם תכנית להבראה של המשק שאמורה להמשך כעשרים שנה תתקבל על לב הישראלי הממוצע?

האם ניתן לזהות נקודת מפגש בין קוצר הרוח להתנתקות?

 

מתוך הדוגמאות נוכל להכיר בכך שהייאוש מוביל לרצון לפתור בעיות “אינסטנט”, מהיר ומיידית.

 למעשה, האדם המיואש יקבל בברכה כל מענה המבטיח לו הקלה מיידית על צורך השעה,

 מפני שהוא שרוי בתחושה שממילא אין יותר מה להפסיד… הכל אבוד.

(אם החניכים יעלו גם את תכנית ההתנתקות כסוג כזה של מענה, מה טוב.

 ואם לא – נוכל אנחנו להוסיף זאת בסיכום הדוגמאות.) גם תכנית ההתנתקות, מרחיקת הלכת כפי שהתקבלה בימינו,

הצליחה לצמוח על רקע של אנשים מיואשים החשים שאין להם יותר מה להפסיד.

קוצר הרוח, העבודה הקשה והייאוש, קיים גם בדורנו.

רוחו של חלק גדול מן הציבור חלשה ועייפה ממצוקות הפרנסה, הקיום והביטחון.

 (אף כי ראוי לציין שאמנם ישנם בעלי אידיאולוגיה שמאלנית, שפועלים בשם השקפה,

אמנם מוטעית בעינינו, אך מכוונת לעתיד שונה.). הייאוש מכרסם.

בשלב זה נחזור למצרים, על מנת ללבן את הרעיונות שהועלו כאן,

 ולבחון כיצד עמדו אז, בימי השעבוד, אל מול הייאוש, ומה נוכל ללמוד מכך לדורנו.

 

 

 

בחזרה למצרים

גם במצרים יש דיון רוחני בין קול הייאוש לבין הקול האחר:

נקרא עם החניכים את המדרש (המעובד) המובא להלן.

(כדי לשמור על ערנות החניכים תוך כדי קריאה, תוכלו לחלק את הקטע לפסקאות,

כל חניך יקבל פיסקה ממוספרת, ויקרא את תכנה כשיגיע תורו).

 

“צרה נוראה נתרגשה על אבותינו במצרים. עבודת פרך על הגברים

. גזרת מוות על הבנים. גלות ארוכה וקשה שאת סופה לא ניתן לראות. במצב כה קשה,

 רבים היו אשר אחז בהם הייאוש. וכך מסופר בגמרא (סוטה יב, א):”עמרם, גדול הדור היה.

 כיון שגזר פרעה הרשע ‘כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו’ – אמר: לשווא אנו עמלין

! עמד וגירש את אשתו. עמדו כולן וגירשו את נשותיהן”.

 אמנם לא נואשו עמרם ובני דורו מכך שהגאולה בוא תבוא בסופו של דבר,

 שהרי אותה נבואה בברית בין הבתרים הודיעה הן על הגלות והן על הגאולה שאחריה;

 אולם נואשו מכך שהם ובני משפחתם יזכו להיות מן הנגאלים.

 ואולי העריכו את הסיכון שבהולדת ילדים מול הסיכוי להצילם

, וזה נראה בעיניהם קלוש עד מאד (ובמושגים של היום: לא עומד במבחני ‘עלות-תועלת’…).”

 

   

מדריך, שים לב!

כדאי בשלב זה לעצור את המדרש ולבדוק האם החניכים איתך כדי שהמסר יובן כהלכה.

לצורך כך נשאל מספר שאלות. כמו: מה גרם לפעולתו של עמרם? מה הייתה התחושה הרווחת בעם?

 

נמשיך במדרש:

 כנגד המתייאשים עמדו הנשים, ובראשם – מרים הנביאה.

 “אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים

, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות! פרעה לא גזר אלא בעולם הזה

, ואתה בעולם הזה ולעולם הבא! פרעה הרשע, ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת;

 אתה צדיק, בוודאי שגזירתך מתקיימת… עמד והחזיר את אשתו. עמדו כולן והחזירו את נשותיהן…”

 (שמות רבא, א מעובד על ידי הרב עזריאל אריאל).

 

 

כשנסיים לקרוא את המדרש, נעצור בתמיהה:

lמי זאת מרים, המדוברת במדרש?

lאיך עומדת ילדה קטנה מול כל הייאוש הזה???

נבקש מהחניכים לחשוב מה פירוש השם מרים. אילו מילים מזכיר להם שמה.

נעמוד עם החניכים על כך שהשם מרים – מצד אחד הוא לשון מרירות ומצד שני לשון מרי – מרד.

נבקש מהחניכים להסביר איך השם מרים בא לידי ביטוי במדרש.

נגיע עם החניכים להבנה שמרים עושה מרי נגד המרירות.

היא גדלה מתוך המרירות, אך לא נשאבת לתוכה. היא קמה ועומדת כנגדה.

נבקש מהחניכים לחשוב מהי פעולת המרי של מרים, כיצד היא יוצאת למרד?

נבין על פי המדרש, כי המרד של מרים נגד מציאות היאוש הוא בחיזוק רוחו של אביה.

מרים פונה לרובד העליון יותר של התודעה, הרובד הרוחני.

על-ידי חיזוק הרוח היא משפיעה בסופו של דבר על כלל ישראל במצרים –

שכן בזכות דבריה לאביה עמדו כולם והחזירו את נשותיהם ובעקבות מעשה זה גם נולד משה,

גואלם של ישראל ממצרים.

נבקש מהחניכים לחשוב ולומר מה ניתן ללמוד מהמרי של מרים על המרירות, ולהקיש מכך לגבי מצבנו כיום.

 

 

מעבר לקושי הפיזי ולסכנת ההשמדה על ידי הצורר המצרי,

הייאוש וקוצר הרוח מהווים איום לא פחות משמעותי על המשך קיומו של העם היהודי.

גם בימינו הייאוש וקוצר הרוח מובילים להחלטות הרות אסון .

מי היה יכול לייאוש הזה במצרים? מי יכול לייאוש הזה בימינו?

מרים חיזקה את הרוח במצרים ואנחנו – בעקבותיה.

לצורך כך, לצורך חיזוק הרוח שלנו ושל האומה, נלך בדרכה של מרים.

מהו עקרון הרוח המנחה את מרים ואיך היא עושה זאת?! על כך ועוד בפעולה הבאה…