צ’ופרים לתעודות

אז… מה אפשר לעשות עם התעודה??

אפשר למסגר במסגרת יפה ולתלות.

אפשר לכתוב על הצד השני רשימת קניות.

אפשר לשרוף ולשכוח מכל העניין.

אפשר לתלות אותה כדגל בראש בניין.

אפשר לעשות ממנה אוניה מקיפולי נייר או קישוט לסוכה אם אתה יותר מוכשר.

אפשר להיות שמייח ולצהול כל היום.

אפשר לבכות, ולהרגיש נורא ואיום

אבל באמת הדבר שהכי כדאי… הוא לקחת את התעודה בפרופורציות…

כן- חשוב ללמוד טוב, ולא לזלזל בלימודים!!

אך גם מאוד חשוב לזכור שיש דברים שהם מעל ומעבר לציונים!

אוהבות המונמון –

(זה היה בתור טבלה, כשבכל משבצת ציירנו משהו נחמד בצבעי עיפרון…)

 

 

 

תעודת הערכה שבט דביר!!!!

הגעה לסניף: 100!!! מגיעות לכל הפעולות!!!

מוראל: מוראלים ממש מגוונים!!!

מפקד: שרות יפה את ההימנון!!!

שיתוף פעולה: מצוין!!!! אין עליכן!!!

ציור: (על קירות הסניף) מהמם במיוחד!!!!

 

 

 

בחלוקת תעודות שהמחצית נגמרת, אני תמיד נזכר בתעודה אחרת.

כותב אותה מורה קטן, מורה השוכן בליבו של אדם.

ואותה תעודה מלאה ציונים רק מקצועות מהנושאים הבאים:

לב-טוב, שובבות, אחווה, אושר, חברות, כבוד, שמחה ויושר!

ואותם הנושאים יותר חשובים מכל שאר המקצועות הנלמדים

כי בכל המקצועות בתעודה האחרת

נבחנים רק על מה שבמחברת

אולם בעידוד, תמיכה, אהבה וצדקה

נבחנים תמיד בכל דקה ודקה……

זכרי תמיד! אדם אינו נמדד על פי ציוניו אלא על פי מעשיו!!!!

(הודבק על בריסטול בצורת תעודה…)

 

אי זקופי הקומה (מקור לא ידוע, מתוך האינטרנט)

 

היו היה אי קטן ושמו “אי זקופי הקומה”.

באי הזה, מקור הפרנסה היה בתעשייה של קטיף פירות סגולים מעצים גבוהים.

תכנית הלימודים בכל בתי הספר התמקדה כמובן בצמיחה לגובה.

כי ככל שהילד יגבה יותר, תעשיית הקטיף תהיה פורייה יותר.

ובכן, בסוף שנת הלימודים, מדדו את גובה התלמידים.

אלה שגבהו על פי הממוצע, קיבלו ציון ממוצע. אלה שגבהו מעל הממוצע, קיבלו ציון לשבח. אלה שלא גבהו מספיק, ננזפו קשות על כך שלא השקיעו מספיק, שלא התאמצו, שלא היו מונעים למטרה.

כשיצאו התלמידים לקטיף –

אלה שהגיעו לגובה העצים, עסקו בקטיף הפירות הסגולים.

אלה שלא הצליחו להגיע, התחילו להפריע, גם בגלל הדימוי העצמי שלהם שנפגע קשות.

בגלל ההפרעות, לא הספיקו לקטוף מספיק פירות.

הלכו לשאול את האיש החכם שבאי – מה לעשות?

הציע החכם:

אפשר לנטוע עצים נמוכים יותר, שאליהם יוכלו להגיע הנמוכים יותר.

אפשר לספק סולמות כדי שהנמוכים יגיעו לגובה.

שאלו אנשי האי:

כיצד ניתן ציונים?

האם ניתן לאלה שקטפו מהעצים הנמוכים כמו מהעצים הגבוהים?

האם ילד שקטף בכוחות עצמו יקבל ציון כמו הילד שנעזר בסולם?

אמר האיש החכם:

“אההה! זו שאלה חשובה. עליכם להחליט החלטה חשובה. במה אתם מעוניינים? בפירות או בציונים?”

 

---

אם את ה6 קיבלת, וברוחך נפלת הפוך את המספר חסר הישע, תתפלא!!!! לעינייך יתגלה- תשע!

(כותבים בצורה של המספר 6-9  כך שמתחילים לקרא מהלמעלה של ה6 וקוראים במעגליות, ומסיימים עם 9 מול העיניים)

 

---

איזה מתח והתרגשות בכיתה

היום אצלנו מקבלים תעודה

כל הבנות קצת חוששות

ובפניך עומדות שתי אפשרויות:

האחת –

לפתוח את התעודה, ולראות שקיבלת ג’ בשקידה.

בתנ”ך קיבלת רק שש

ואפילו בפ”ש קיבלת חמש.

אז מה נשאר לעשות??

את אחת ושתיים מתחילה לבכות:

“אני אפס בריבוע

וההורים לא ידברו איתי שבוע!!”

אבל כמובן יש אפשרות שניה:

לראות את ה4 בכימיה

“אין ציון בדינים”

“ועוד 108+ חיסורים”

ובכל זאת לצחוק בקול גדול,

כי בעצם את 10 בהכל:

10 בחברות

10 בהתיחסות

10 בנחמדות

10 בחייכנות

כי למי אכפת שלילי בתעודה,

אם כולם חושבים שאת א’ בלהיות נחמדה?!

אז עכשיו, החליטי מיד- מי מהשניים תקחי ליד

קחי טישו והתחילי לבכות

או-

קחי סוכריה ושיהיה לך מתוק!

 

---

 

 

עץ שעליו מודבקת תעודה (קטנה) ובתעודה כתובים מקצועות עם ציונים נמוכים..  ועל העץ כותבים- ציונים לא גדלים על העצים…

 

---

 

תמיד כשאני מקבל תעודה אני רץ ומחייך.

חיוך כדי שיחשבו שיש לי תעודה טובה

והריצה- כדי שלא יבקשו ממני לראות אותה!

---

אלוקי – תן בי :

 

 – את קמח החיטה שאוכל להבין מהי סולת

 – את קנה השעורה שאוכל להבחין מהי פסולת

 – קמטיו של צימוק שאוכל לקמט מצחי למחשבה ורק לטובה

 – את הצטמקות התאנה שאוכל להשליט על עצמי ענווה

 – גרעינים אדומים של רימון, שאוכל לשימם לי תמרור מאותת

 – שמנו הטהור של הזית שאוכל לטהר נשמתי החוטאת

 – מתיקותו של תמר שאוכל להחזיק מתיקות הדדית, תמידית

 – תמירותו של תמר שאוכל להזדקף בגאווה יהודית

 – קליפתו של אגוז שאוכל לפצח את ליבי העיקש

 – בשרו של משמש שאוכל במעשי תמיד לפשפש

 – ריח טוב של אתרוג שאוכל את כוונותיי הטובות לממש

 – מיצו של תפוז שאוכל מעשי תמיד להרוות

 – מרירות אשכולית שאוכל להבליג כדרך אבות

 – ליבו הפנימי של תפוח שאוכל את עצמי ללבן ביסודיות 

 – ואת פרי השקד שאוכל על אישיותי לשקוד בתמידיות.

 

ומעל הכל ריבונו של עולם –

נטע בי את הכוחות ובלי לחדול

שאוכל בעזרתם תמיד לגדול!

 

 

---

  

יש משהו סמלי מאוד בעובדה, שבט”ו בשבט,

בראש השנה לפירות האילן, מקבלות התלמידות

בכל רחבי הארץ (כמעט) את תעודותיהן.

בראש השנה לפרי האילן קוצרות גם אנו את פירותינו.

מעשינו במשך המחצית הזו, השקעתנו, מאמצנו, התמדתנו,

הם שקבעו את טיב ה”פירות” שלנו. ציונים אלו שמתנוססים

היום על גבי התעודה הם הפירות שהשגנו לנו.

 

ואין דוגמא יותר מוחשית מהתעודה הזו,

כדי להזכיר לנו שמעשינו והשקעתנו בכל שנה

הם שיקבעו גם את טיב פירות האילן שנאכל.

הם שיקבעו אם תהיה השנה גשומה או חלילה שחונה.

 

הים, בברכנו על פרי העץ, נתכוון היטב שייתן ה’ הצלחה וברכה בכל מעשה ידינו, ושלעולם תהיה הברכה שרויה על שולחננו, וגם אם כשלנו עד עתה, תהיה לנו סיעתא דשמיא להתחיל מחדש בכל השטחים, כדי לקצור פרי הילולים.

 

 

---

כמה טוב להיות עץ,

כי רק העץ יכול לטעון שהרוח

               ורק הרוח

                   היא ששברה אותו.

 

כמה טוב להיות פרח,

כי רק הפרח יכול לטעון תמיד

שלא השקו אותו

        ולכן

          ורק לכן

            הו אנבל.

 

אבל את לא פרח ולא עץ…

והדבר תלוי רק בך.

 

                   הרבה הצלחה בהמשך..

 

ציונים זה חשוב, אך ממש לא הכל בחיים!!

 

הצלחה לא מגיעה במטה קסמים.
ההצלחה מגיעה בזכות שיתוף פעולה, התמדה והרבה הרבה חום ואהבה!

אפשר לעצב בתוך כוכב ולחבר עיפרון, מרשמלו ארוך או מקל סוכריות, שייראה כמו שרביט.

 

לקבל תעודה
זה כמו לטפס על הר ולעצור:

בהתחלה כדאי להסתכל לאחור ולראות
כמה התקדמנו ואיך לא ויתרנו,
גם כשהיה לא קל, התאמצנו והשקענו!
עכשיו, נביט קדימה ונשאל את עצמנו:
מה יעזור לנו להתקדם? מה צריך
לעשות קצת אחרת?

מוכנים? נשימה עמוקה
ויאללה, מחצית אחרונה לפני החטיבה!