מצוות ביקור חולים

מצורף דף לימוד ערוך בצד העמוד.

פרשת וירא פותחת באחת המצוות החשובות – מצות ביקור חולים, שעליה אמרו חז”ל: המקיימה אוכל פירותיה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא.

לאחר שאברהם אבינו מל את עצמו על פי ציווי ה’, בא הקב”ה לבקרו, וזהו שכתוב “וירא אליו ה’ באלוני ממרא” (בראשית יח, א), אומר רש”י:

“לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה, ובא הקב”ה ושאל בשלומו”. לאחר מכן כתוב “וירא והנה שלושה אנשים נצבים עליו” (שם יח, ב). רש”י מביא את דברי המדרש, וז”ל:

“אחד לבשר את שרה, ואחד להפוך את סדום, ואחד לרפאות את אברהם. שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות”

ויש להבין, לשם מה היה צריך הקב”ה לשלוח לו את המלאך רפאל לרפאותו, והרי כשהוא בעצמו בא לבקרו, היה אומר לו “רפואה שלמה” ומרפאו. אלא בא הקב”ה ללמדנו שכדי לבקר את החולה לא צריך להיות רופא. כלומר, לא יאמר אדם כיון שאני לא רופא איני מצווה על ביקור חולים, אלא כל אדם חייב במצווה זו.

ומצוות ביקור חולים אינה רק לשאול בשלום החולה ולאחל לו שיהיה בריא, אלא העיקר הוא לדרוש בשלומו ולשאול במה אפשר לעזור ולסייע לחולה, כדי להחיות את נפשו. ויציע עזרה למשפחת החולה וישאל אולי הם צריכים לקנות איזו רפואה שאינה קיימת בבית מרקחת הקרוב וצריך ללכת לקנותה בבית מרקחת מרוחק יותר וכדו’. או אם צריך להחליף את המשפחה במשמרת ליד מיטת החולה בלילה, וכל כיוצא בזה.

הגמרא מספרת (נדרים מ’ ע”א) על ר”ע שראה כמה ימים שתלמידו לא הגיע לישיבה, והלך לבדוק מה ארע עמו ומצא אותו חולה בביתו, וביתו היה מלוכלך ביותר. ר”ע שהיה ראש הישיבה הגדולה בתולדות עם ישראל שמנתה 24000 תלמידים, והיה מטייל בפרד”ס בלי פגע, שלט בכל התורה כולה – לא ביקש לקרוא לפועל שיבוא לנקות (ואם היה עושה כן היו מיד קופצים ומתגייסים לעשות ככל היוצא מפי גדול הדור) אלא הוא בעצמו הפשיל את שרווליו, וטרח ויגע וניקה לתלמיד את ביתו והחליף את מצעיו של החולה, רחצו, והלבישו בגדים נקיים, עד שאותו חולה אמר רבי החייתני, ואילולא עשה כן מי יודע אם היה החולה חי. יצא ר”ע ודרש כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים. מכאן שמצות ביקור חולים היא בעזרה ובסיוע ולא ע”י תרופות שהרופא בלבד נותן.

כמו כן כתוב לעניין מצות סוכה “חולים ומשמשיהן פטורים מן הסוכה” (סוכה כ”ה ע”א), ולמעשה המשמשים פטורים יותר מן החולה עצמו, שהרי החולה שוכב על מטתו ולא עושה מאומה, ומאידך המשמשים כל הזמן בתנועה סביב החולה.

—————————–

והרדב”ז כתב “אם לא שאמרה רבינו הייתי אומר איפכא דביקור חולים קודם שיש בו ‘כאילו שופך דמים’. דאמר רב דימי כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה, ונחמת אבלים לית ביה חד מהני”.

—————————–

יש עוד רעיון חשוב ביהדות הנוגע לביקור חולים: כל ישראל הם כגוף אחד )”תומר דבורה” פרק א; תלמוד ירושלמי, נדרים ט:ד(.

אם נפגעת יד שמאל בגופנו, אף ידי מין חשה את הכאב. אין אנו אומרים, “אתעלם מידי השניה“. ובכן, כשם שחייבים כל איברי הגוף לפעול יחד למען בריאותם הכללית, כך חייבים כל בני העם היהודי לפעול יחד למען בריאותו הכללית של העם- הפיזית והרוחנית. אם אנשים אחרים אינם מסוגלים להגשים את ייעודם בחיים בגלל בריאות לקויה, אזי יש חסרון אף בהשלמת הייעוד שלי. ר‘ אריה לוין ביטא רעיון זה בצורה נפלאה כאשר התלווה לאשתו שפנתה לרופא לשם טיפול ברגלה. כאשר שאל הרופא מה הבעיה, אמר “דוקטור, הרגל של אשתי כואבת לנו” ) “איש צדיק היה”, ר’ שמחה רז(.

—————————–

בכל ראש חודש היה נוהג רבי אריה ללכת לבית חולים לחולי נפש ולמסור חבילה לאחד החולים.
פעם אחת נלווה אליו בנו ושאל: אבא מה הקשר המיוחד שלך לחולה זה דוקא? ענה רבי אריה: פעם באתי לבקר בבית חולים זה וראיתי את אחד החולים שהוא מוכה וחבול, שאלתי את החולים מה קרה לו והם הסבירו לי שלפעמים החולי נפש משתוללים והמטפלים שלהם נאלצים לתפוס אותם בכוח ולפעמים אף מכים אותם, אולם את מי שיש לו קרובי משפחה הם לא מכים מחשש שהמשפחה תתלונן. לחולה הזה אין קרובי משפחה ולכן הוא מכים אותו הרבה מבלי חשש. כששמעתי זאת, ניגשתי אל המטפלים ואמרתי להם שאני קרוב משפחה של אותו חולה ושיתייחסו אליו יפה. מאז אני מקפיד לבוא פעם בחודש ולמסור חבילה לחולה הזה שהוא “קרוב שלי” ואני מתפלל לשלומו, ואכן האחים החלו להתייחס אליו בכבוד.

רבי אריה קיים כאן מצוות ביקור חולים גם בעזרה רוחנית- עידוד לחולה, גם חומרית- הביא מצרכים לחולה, וגם בתפילה שהתפלל להחלמתו של החולה.

ד”ר יצחק רפאל היה סגן שר הבריאות. הוא ביקש שמכונית מהמשרד תבוא בכל יום לרבי אריה ותסיע אותו לביקורים שהיה עושה בבתי חולים (רבי אריה כבר היה זקן והיה קשה לו ללכת ובכל זאת בכל יום היה טורח והולך ברגל לבתי חולים).
רבי אריה סירב ואמר: ” זקן אני וקשה לי כבר ללמוד, המעט שנשאר לי זה מצוות ביקור חולים, מעדיף אני ללכת ברגל ולזכות בשכר של הפסיעות”.