אני מאמין (פעולה)

מטרות 

1. החניכים יבחינו בקושי הגדול של הניסיונות שעמדו בפני אברהם אבינו,

המתעצמים, בהיותם ציוויים אלוקיים ומציאות חיים הנוגדים, כביכול את הבטחותיו של הקב”ה.

2. החניכים יבינו כי הכוח המניע את אברהם בעמידתו בניסיון, היא האמונה המוחלטת בקב”ה,

מנהל העולם, המנהיג את המציאות בצורה הטובה ביותר, גם כאשר הדברים לא נראים כך לעין ההגיון האנושי.

 

– מסלול משחק

– קלפי משחק אדומים וירוקים

– חבילת סוכריות

– שני חיילי משחק

– קוביה

– כרטיסי צמדים (לשלב ג’)

         

 שלב א’- משחק מסלול

נשחק עם החניכים משחק מסלול מיוחד, אותו נכין וננהל בהתאם להוראות:

נחלק את השבט לשתי קבוצות, קבוצה א’ וקבוצה ב’.

בתחילת המשחק תקבל כל קבוצה 10 סוכריות. לוח המשחק מורכב ממסלול בן 30 משבצות.

נקודת ההתחלה היא במשבצת העשירית [כך שניתן לחזור אחורה במידת הצורך].

הקבוצה שמגיעה ראשונה לסוף המסלול (המשבצת ה-30) – מנצחת.

מתקדמים בעזרת קלפי משחק: כל קבוצה שולחת בתורה נציג ללוח המשחק.

 לקבוצה א’ מותר להרים כרטיסים ירוקים בלבד,

ואילו לקבוצה ב’ יש אפשרות לבחור בין אם להרים כרטיס ירוק או להרים כרטיס אדום.

כאשר קבוצה נדרשת לתת סוכריות לקבוצה השנייה, ואין בידיה סוכריות,

הקבוצה חוזרת אחורה צעד כנגד כל סוכרייה שהתחייבה בה.

 

חשוב לזכור! בתחילת המשחק המדריך יאמר לקבוצה ב’ כי הוא ממליץ להם להרים כרטיסים אדומים בלבד.

קבוצה א’ מתחילה

 

למדריך: על-מנת לאפשר את התנהלות המשחק על-פי התכנית ועל-פי מגמת הרעיון שאנחנו מבקשים להוביל אליו,

 יש להקפיד על עמידה מדוקדקת בכל פרטי המשחק ועל ביצועם, על ידך ועל ידי שתי הקבוצות.

 

קלפי המשחק: (יש להקפיד לסדרם על-פי המופיע כאן בטבלה בדיוק. הכרטיסים הראשונים הם בראש החבילה) –

מדריך, שים לב! מהלך המשחק אינו פשוט, עליך להכין את עצמך היטב לקראתו לפני הפעולה:

לשלוט בכללים, לצפות מראש את מהלכי המשחק.

במהלך המשחק – אם קבוצה ב’ תחליט להישמע לקול המדריך ולהרים כרטיסים אדומים אזי בהתחלה יראה כאילו הקבוצה רק מפסידה מכך! הקבוצה חוזרת אחורה ומפסידה סוכריות, בעוד הקבוצה היריבה מתקדמת במהירות לקראת הניצחון.

אלא שבסוף המשחק – הגלגל מתהפך ואכן קבוצה ב’ מנצחת, והמלצתו של המדריך מתבררת ככדאית.

אם קבוצה ב’ לא תשמע לעצת המדריך ייתכן שתנצח וייתכן כי תפסיד.

 

שלב ב’- ניתוח תהליך המשחק

 

לאחר המשחק נשאל את חניכי קבוצה ב’ כיצד הרגישו במהלך המשחק:

מה ציפיתם שיקרה במשחק, אם תרימו קלפים אדומים? (האם ציפו לקלפים ‘טובים’ באופן מיידי?)

מה הייתה התחושה כאשר נראה היה כאילו הקבוצה רק מפסידה מכך שהיא נשמעת למדריך? (האם כעסו עליו? האם האמינו בו?)

מה גרם לחניכים להמשיך/להפסיק לקחת קלפים אדומים?

אם קבוצה ב’ לא שמעה לעצת המדריך –

נסביר לחניכים את הרעיון שהנחה את מהלך המשחק ונסביר לקבוצה כי הניצחון הגדול והמהיר ביותר היה מתקבל לו הרימו כרטיסים אדומים, על-פי המלצת המדריך.

אם קבוצה ב’ החליטה להרים כרטיסים אדומים, נצפה שחבריה ינמקו את בחירתם

בכך ש “לקחנו קלפים אדומים כי האמנו למדריך…”

אם יענו כך, נצפה מהם להעמיק בתשובתם, ולחדד את עניין ההאמנה:

נוציא קובייה ונכריז כי מי שינחש נכון איזה מספר תראה הקובייה כשנזרוק אותה לפניהם – יקבל סוכרייה.

ונוסיף: “כדאי לכם להמר שהקובייה תראה דווקא 4!”

כאן תבוא השאלה המקשה:

האם גם במקרה כזה הייתם שומעים לעצת המדריך ומאמינים לדבריו?

 (ומתוך הנחה שתשובתם של החניכים לשאלה זו תהיה שלילית – )

מהו ההבדל בין שתי ההצעות שהציע המדריך – זו שבמשחק וזו שבעניין הטלת הקובייה?!

 

שאלה זו אינה פשוטה, יש לעודד את החניכים לחשוב ולנסח תשובה.

נבין עם החניכים שהידיעה כי המדריך הוא זה שהכין את המשחק והוא זה שמנהלו ויש לו שליטה עליו,

 היא שדחפה את החניכים להמשיך ולקחת קלפים אדומים למרות הכל.

זאת לעומת ההמלצה לגבי ניחוש המספר שתראה הקובייה.

 במקרה זה אין למדריך יכולת לשלוט במתרחש ולדעת נאמנה מה יקרה בו.

 

רעיון האמונה: מהמשחק – לאברהם אבינו

 

נפגוש מתוך הפסוקים בתורה את נסיבות חייו של אברהם אבינו, העומדות, כביכול, לכל אורך הדרך, כנגד הבטחותיו של הקב”ה:

נכין צמדי כרטיסים המקבילים בין ההבטחה האלוקית, לבין דבר ה’ האחר, הנוגד אותה, כביכול:

נכפיל את הכרטיסים כמספר החניכים בשבט, כך שנוכל לחלק לכל חניך כרטיס אחד –

הבטחה או דבר ה’ הבא כנגדה. החניכים יתבקשו לחפש את החניך המשלים להם, ולהסתדר בזוגות.

 כשיסתדרו, יקריא זוג אחד מכל צמד מקורות את הניגוד שבידיהם. נברר עם החניכים את משמעות הניגוד בכל אחד מהמקרים.

כעת, כשהדברים עומדים אל מול עינינו, נעלה שוב את השאלה ששאלנו בסוף הפעולה הקודמת –

כאשר מאורעות חייו של אברהם אבינו באים נגד הבטחות ברורות של הקב”ה,

השטן הקשה קושיות חמורות. מה היו תשובותיו של אברהם לעצמו? כיצד הצליח אברהם אבינו לעמוד בניסיון???

נבקש מהחניכים לחשוב על רעיון לתשובה, לאור התובנות שהפקנו ממשחק הכרטיסים.

 

נפנה אליהם שאלות מנחות:

לפי הדברים שלמדנו בפעולה הקודמת,

– מיהו אותו שטן? (אברהם אבינו עצמו, לבטיו וספקותיו)

– האם אברהם אבינו נתן תשובה עניינית לשאלות? (לא)

– האם לדעתכם לאברהם אבינו הייתה תשובה כלשהי?

נבין עם החניכים כי התשובה העיקרית שנתן אברהם לשאלות אלה היא תשובת האמונה.

אברהם אבינו מאמין בכל מאודו בקב”ה, ויודע כי בורא העולם,

הוא המנהל אותו והיודע איך צריכים להתנהל מהלכי העולם באופן הטוב ביותר, מעל לכל שכל והגיון אנושי.

 

 

לאברהם אבינו אכן לא היו תשובות הגיוניות לשאלות שהציבו בפניו ניסיונות חייו.

הוא לא יכול היה להסביר כיצד “כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע” מסתדר עם עקידת יצחק.

אך אברהם ידע כי הקב”ה מנהיג את המציאות.

ולכן, גם כאשר המציאות עומדת בסתירה, כביכול, לדבר ה’,

אברהם אבינו יודע כי הקב”ה הוא – “הא-ל הנאמן האומר ועושה, המדבר ומקים, שכל דבריו אמת וצדק.

נאמן, אתה הוא ה’ אלוקינו, ונאמנים דבריך ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם…”