לאה אימנו- הודאה וקשר לקב”ה (פעולה)

משחקים “רק לי יש”- לכל אחד יש 10 אצבעות פתוחות והוא אומר בתורו משהו שרק לו יש.

אם לעוד מישהו יש אותו, שניהם מורידים אצבע. מסיימים כשנגמרים הדברים/ שהעניין הופנם-

לכל אחד יש כ”כ הרבה דברים טובים ויחודיים, לכל אחד יש המון דברים שהוא יכול להודות עליהם לקב”ה!

סיפור-“בעקבות מרק ירקות”:

זוג חברים ביום קיץ בהיר, חפשו מסעדה ברחובה של העיר. אחרי שמצאו, התיישבו בתוכה, והזמינו כמובן לשלחן ארוחה.

המתינו מעט, אולי שתי דקות, ובא המלצר עם מרק ירקות. הם אכלו המרק, הוא היה נהדר, ואמר האחד: “בא נודה למלצר.”

הם קמו מיד והלכו למלצר ואמרו: “המרק, הוא היה נהדר.” אמר המלצר: “שמחתי כל כך, אבל אם להודות תודו לטבח.”

אז ראשית הם הודו למלצר, אח”כ הם הלכו ואמרו “תודה” לטבח,

אמר הטבח: “ברכות זה נעים, אבל בגלל הירקות המרק הוא טעים. לא רק לי מגיעות הברכות- אלא למי שמכר הירקות”.

אז ראשית הם הודו למלצר, אחר כך הם הלכו ואמרו “תודה” לטבח, אחר כך נסעו לשוק וישר בקשו להודות לאדם שמכר.

אמר המוכר: “להודות הן אפשר לנהג שהביא את הירקות מן הכפר”.

אמר הנהג: “הריני מסמיק עניין התודה נראה לי מצחיק. לי להודות זה ממש מיותר, כל התודה מגיעה לאיכר.”

אז ראשית הם הודו למלצר, אחר כך הם הלכו ואמרו “תודה” לטבח, אחר כך נסעו לשוק וישר, בקשו להודות לאיש שמכר.

אחר כך הודו בחיוך מאושר לנהג שהביא הירקות מהכפר, ומיד בלי לחוס על זמנם היקר הם נסעו אל הכפר והודו לאיכר.

שמח האיכר לשמוע תודה “אך לי לא מגיעות הברכות”, הוא הודה. “טיב הירקות לא תלוי בי דווקא אלא במזג האוויר, בסוג הקרקע,

בכמות הגשמים בחוזקם, מועדם כלומר, אם להודות זה לא לאדם. כי רק מי ששולט על טללים ורוחות הוא אחראי על טיבו של מרק ירקות.”

אז ראשית הם הודו למלצר, אחר כך הם הלכו ואמרו “תודה” לטבח, אחר כך נסעו לשוק וישר בקשו להודות לאיש שמכר.

אחר כך הודו בחיוך מאושר לנהג שהביא הירקות מהכפר, ומיד בלי לחוס על זמנם היקר הם נסעו אל הכפר והודו לאיכר.

ובסוף הם הודו למי ששולט, על חמה, אדמה ורוחות בלי עת, למי שאחראי על טללים וגשמים: חן, חן על מרק הירקות הטעים!