לתקשר נכון (פעולה)

מטרת הפעולה:

החניכים יבינו שבלי שנדבר לא נוכל לתקשר, וצריך את עזרתו של האחר.

שלב א'

מסבירים לחניכים- שבלי שיסבירו לנו, לא נוכל לדעת כלום.

לדוג: אם לא היו מסבירים לנו שהיינו קטנים שהצבע אדום הוא באמת אדום לא היינו יכולים אף פעם להבין מהו הצבע אדם, היינו יכולים לחשוב שאדום זה בכלל שחור, כחול וכו'.

שלב ב'

נותנים ל-2 חניכים אם סיטואציית התפוז

מספרים את הסיפור שהיו 2 אבות באפריקה שילדיהם חלו במחלה קשה והדבר היחיד שירפא אותם זה תפוז. אחרי המון זמן של חיפושים הם מצאו תפוז אחד ויחיד. כמובן שכל אחד מהאבות רצה לקחת את התפוז לילדים שלו.

ועכשיו אלינו- לוקחים 2 חניכים ואומרים להם שהם עכשיו במקום האבות והם צריכים לנסות לשכנע את השני לוותר על התפוז למען ילדיו.

לחניך אחד אומרים (בלי שהשני ישמע) שהחלק שהוא צריך להשיג זה את הקליפות של התפוז ולחניך השני אומרים (בלי שהראשון ישמע) שהוא צריך את פנים התפוז- וזוהי התרופה שתרפא את ילדיו.

הם צריכים ע"י דיבור בלבד לשכנע את השני ללא הזכרת המילים קליפות או הבפנים של התפוז (כמובן שאומרים להם את זה בשקט כדי שהם לא ידעו שכל אחד צריך בכלל דבר שונה..). 

שלב ג'

משחקים את המשחק "המלך אמר"-

למי שלא מכיר בוחרים חניך אחד שהוא ה"מלך" כל שאר החניכים עומדים / יושבים מולו, המלך נותן פקודות ואומר "המלך אמר ל…" וכולם צריכים לבצע את המשימות, מי שלא עשה או לא הצליח נפסל ויוצא מהמשחק. המנצח מי שנשאר אחרון במשחק – והוא נהיה המלך במשחק הבא.

מספרים את הסיפור הבא:

אחד מידידיו של סוקרטס בא לבקרו. "שמעת מה שמספרים על ידידך ?" שאל אותו. "רגע", אמר סוקרטס, "לפני שאתה מספר לי – האם העברת את השמועה הזאת דרך שלוש המסננות?" "אילו מסננות?" "המסננת הראשונה היא המסננת של האמת. האם אתה בטוח שמה שאתה עומד לספר לי הוא אמת?" האורח היסס קצת. "אני לא כל כך בטוח. שמעתי את זה ממישהו. ומה המסננת השנייה?" "המסננת השנייה", אמר סוקרטס, "היא המסננת של הטוב. "האם מה שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא דבר טוב?" "להפך, זה דבר איום ונורא. ומה היא המסננת השלישית?" "המסננת השלישית היא המסננת של הנחוץ: האם באמת נחוץ שתספר לי את הדבר הנורא ששמעת על ידידי ושאתה לא בטוח שהוא אמת?" האורח חשב לרגע ואחר כך אמר: "לא. זה לא כל כך נחוץ." "אם כך, תשתוק!" , אמר סוקרטס.

 

משחקים בקשר לסיפור את המשחק "עולה לרכבת".

בוחרים שלושה מתנדבים ומבקשים מהם לצאת מחוץ לחדר. בזמן ששלושת המתנדבים מחכים בחוץ בוחרים סיטואציה עם שאר השבט, לדוגמה: לעלות לרכבת. מכניסים את החניך הראשון ומבקשים ממישהו מהקבוצה להציג לו את הסיטואציה בפנטומימה. לאחר מכן מכניסים את החניך הבא והחניך הראשון מציג לחניך השני את אותה סיטואציה, וכך גם השלישי. בסיום ההצגות שואלים אותם מה לדעתם הייתה הסיטואציה אשר הציגו.

שלב ד'

משחקים את המשחק עניים- רגליים.

כל החניכים עומדים במעגל ומסתכלים למטה לכיוון הרגליים. כאשר המדריך אומר: "עיניים", עליהם להרים את עיניים למעלה – לכיוון העיניים של אחד החברים העומדים במעגל. שני חניכים שיצרו קשר עין נפסלים ויוצאים מהמשחק. כאשר המדריך אומר: "רגליים", מורידים את המבטים בחזרה לרצפה וכך הלאה. מנצח מי שהצליח לא ליצור קשר עין.

משחקים את המשחק "לספור עד עשר"

צריך לספור מאחד עד עשר לפי הסדר. אם 2 חניכים אמרו ביחד את אותו המספר צריך לחזור לספור מההתחלה.

אפשר במקום המשחק "לספור עד עשר" לשחק את המשחק "7 בום".

לסיכום:

1. אנחנו צריכים תמיד לשמוע את האחר ולתקשר עם האחר כדי שנוכל לדעת ולהחכים יותר ולהיפתח לדברים חדשים…

2. לא הכל פותרים בוויכוחים. כשמדברים אפשר להשיג תוצאות טובות הרבה יותר…