הב”ח, ר’ יואל סירקיש, רצה לדעת אצל מי הוא ישב בגן עדן. אז אמרו לו מן השמיים, בלמברג יש יהודי אחד, עשיר, מוישל’ה, ואם תזכה- תשב על ידו. אז כמובן, הוא בא ללמברג.
בינתיים הוא שמע שהבן של ר’ מוישלה מתחתן. והוא חשב: טוב, אני אראה את החתונה.
ואתם יודעים, רבותיי, לצערנו הרב, אנחנו מזמינים לחתונות רק את העשירים כדי שיתנו הרבה מתנות. אבל אז היה המנהג שראשית כל הזמינו את כל העניים. העניים ישבו ממש באמצע האולם. והעשירים והמשפחה ישבו מסביב.
ר’ מוישלה הולך עם הבן שלו לחופה. פתאום שומעים ממש בכיות נוראות. ור’ מוישלה, כנראה היה לו לב טוב והוא אמר: “מי בוכה כאן?”
אמרו לו: “עומד שם בחור בן חמש עשרה ובוכה..”
אז הוא אמר: “אני רוצה לראות אותו”
בא הבחור, נעבעך, לגמרי קרוע ובלוי. והוא שואל אותו: “מדוע אתה בוכה?”
והוא אומר לו: “אתה יודע, אתה כבר לא מכיר אותי. אני הבן של ר’ יענקלה, שהיה פעם העשיר הכי גדול בקרקוב…”
– “אה, עכשיו אני זוכר…”
– “ואבא שלי, נעבעך, פשט את הרגל…”
ואתם יודעים שאז, בזמנים הקדמונים, היו כותבים תנאים לילדים כבר כשהיו בני ארבע וחמש.
“ואני הייתי עתיד להתחתן עם הכלה של הבן שלך. אני אוהב אותה עד לב השמיים. ואני יודע שהיא בת זוגי. ובגלל שאבא שלי פשט את הרגל, אז הם בטלו את התנאים ועכשיו הבן שלך יתחתן איתה. ואני בוכה..”
ואז אמר ר’ מוישלה, “זה נורא ואיום מה שאני שומע. תקראו לכלה”
הם קוראים לכלה. והוא שואל אותה: “זה אמת, שכתבת פעם תנאים עם הבחור הזה, ורק בגלל שאין לו כסף ההורים שלך ביטלו את התנאים?”
והיא אומרת: “כן”
והוא שאל אותה: “את אוהבת אותו?”
והיא אמרה: “אני אוהבת אותו מכל הלב. הוא בן זוגי…”
ר’ מוישלה אומר לבן שלו:” אתה שומע, אתה שומע מה שקורה כאן? תחזור הביתה, תחליף את הבגדים שלך עם הבחור הזה…”
והוא אומר לבחור: “דע לך, מעכשיו אתה הבן שלי. כל הכסף שלי שייך לך גם כן. אתה הבן שלי”
הב”ח רצה לבכות. מי אני שאשב על ידו בגן עדן?
