“הי אתה גיבור גדול, בוא והראה שאתה יכול זו לא חוכמה להיות חזק רק במלחמה…”
המושגים “גיבור” ו”גבורה” מלווים את התרבות האנושית משחר ימיה.
יש להן משמעויות שונות למשל:
על פי הגדרת מילון אבן שושן הגיבור הוא:
“1. חזק, רב כוח, 2. חזק ברוחו, אמיץ”;
בעמים מתואר הגיבור כאיש מלחמה –
כובש ארצות ומנצח, או כלוחם חרות המשחרר את עמו מיד אויביו.
ואילו במקורות היהדות מתואר הגיבור כמי שמשתלט על תאוותיו ויצריו “איזהו גיבור – הכובש את יצרו” (אבות ד, א).
מה הקשר בין שני ההופעות הללו של מידת הגבורה, החיצונית והפנימית?
האם הן תלויות זו בזו?
——–
“בן זומא אומר… איזהו גיבור? הכובש את יצרו, שנאמר: “טוב ארך אפים מגיבור ומשל ברוחו מלוכד עיר”. (אבות ד א)
יצחק שדה, בדבריו לחייליו בנושא הגבורה אמר:
“הגבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום יום. אנו רגילים לייחס את מעשה הגבורה לצבאיות, מסיבה מובנה-
מהלוחם נדרשת הסכמה להקרבה מקסימלית, לקרבן חיים. אך אין זו ההגדרה היחידה.
לא הפחדנות היא היפוכה של הגבורה אלא האנוכיות.
האיש האנוכי יכול להיות אמיץ, אך גיבור לא יהיה.
הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית.
זו היא הצורה הנעלה ביותר של הישרות וביסודה עומדת אהבת הזולת.”
——–
אומרת הגמרא במסכת תענית: “מאימתי מזכירין גבורות גשמים?
ר’ אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג , ר’ יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג.“
עלינו לברר את המשמעות של “גבורת גשמים” הנזכרת, למה ירידת הגשם מוגדרת כגבורה?
הגשם הוא כח חיים שהקב”ה משפיע על העולם, כח מאד עוצמתי,
שבמידות מסויימות יכול לגרום להרס, כמו שהיה במבול.
הגבורה היא שליטה בכוחות קיימים בצורה שמביאה אותם להיות מקור חיים וטוב, ולא להגיע להרס וחורבן.
הגבורה האלוקית מוזכרת ביחס לכוחות עולמיים כמו גשמים, מלחמות, אסונות טבע. ואילו גבורה אנושית מוזכרת ביחס לכוחות נפש ויצרים.
——–
חז”ל מתארים מידת חסידות גדולה בעבודת ה’: “הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו”
הרב קוק מבאר את הקטע ומסביר שהכתוב לא מדבר על צדיקים שיש בהם ענווה כל כך גדולה, עד שהם לא נעלבים בכלל,
אלא דווקא על אנשים רגילים. שכבר נעלבו, והעלבון צורב בנפשם.
אבל בגבורתם הגדולה הם כובשים את הנטייה של הנפש לנקום ולהכאיב בחזרה, ושותקים.
למה הם נמשלו דווקא לשמש?
מפני שהשמש היא דוגמא לגבורה אלוקית עצומה. אילו הייתה השמש רחוקה מכדור הארץ בסנטימטר יותר- היינו קופאים למוות, ואילו הייתה קרובה בסנטימטר היינו נשרפים.
