מתאים ל: שבת, יום חול
נכתב ב-1997 ע”י אמילי פרל קינגסלי, אם לילד עם תסמונת דאון:
לעיתים קרובות אני מתבקשת לתאר את ההתנסות בגידול ילד עם מוגבלות- לנסות לעזור לאנשים שלא לקחו חלק בהתנסות המיוחדת הזו להבין את זה, לדמיין איך זה מרגיש. אז זה ככה…
כשעומד להיות לכם תינוק, זה כמו לתכנן טיול אגדי- לאיטליה. אתם קונים כמה ספרי הדרכה כדי לתכנן את תכניותיכם הנפלאות. הקולוסאום, דוד של מיכאל אנג’לו, הגונדולות בוונציה. אולי תלמדו כמה ביטויים שימושיים באיטלקית. כל זה מאד מרגש.
אחרי כמה חודשים של ציפייה נלהבת, מגיע לבסוף היום. אתם אורזים את התיקים ויוצאים לדרך. כמה שעות מאוחר יותר המטוס נוחת. הדיילת מופיעה ואומרת : “ברוכים הבאים להולנד”.
“הולנד?” אתם אומרים, “מה פתאום הולנד? אנחנו נרשמנו לאיטליה! אנחנו אמורים להיות באיטליה. כל חיינו חלמנו להגיע לאיטליה.”
אבל היה שינוי בנתיב הטיסה. הם נחתו בהולנד ושם אתם חייבים להישאר.
מה שחשוב הוא, שלא לקחו אתכם למקום נוראי, מגעיל, מטונף, מוכה במגפה, רעב, חולי. זה רק מקום שונה.
אז אתם חייבים לצאת ולקנות ספרי הדרכה חדשים. ואתם חייבים ללמוד שפה חדשה. ותפגשו קבוצה שלמה של אנשים שלעולם לא הייתם פוגשים.
זה רק מקום שונה. הקצב בו איטי מזה שבאיטליה, הוא פחות נוצץ מאיטליה. אבל אחרי שאתם נמצאים שם זמן מה, עוצרים את נשימתכם ומביטים סביב… אתם מתחילים להבחין שיש טחנות רוח בהולנד… שיש צבעונים בהולנד. אפילו רמברנדט הוא הולנדי.
אבל כל מי שאתם מכירים עסוק בלנסוע ולחזור מאיטליה… וכולם מתרברבים ומספרים כמה נפלא שם. וכל שארית חייכם אתם תאמרו: “כן, שם היינו אמורים להיות, זה מה שתכננו”.
והכאב הזה לעולם לעולם לעולם לא ייעלם… כי אובדן החלום הזה, הוא אובדן מאד משמעותי.
אבל… אם כל חייכם תבכו את העובדה שלא הגעתם לאיטליה, אולי אף פעם לא תהיו חופשיים להנות מהדברים המאוד מיוחדים והמאוד יפים…
בהולנד.
