1: יונתן פולארד
קטע מתוך ראיון שהתפרסם בעיתון "משפחה", יג' בניסן תשס"ג (2003)
"החיים שלי בכלא מזכירים את גלות מצרים.
ההשפלות הפיסיות שאני עובר הן גרועות יותר ממה שעברו ישראל במצרים.
יש כאן סוהרים טובים וסוהרים רעים,
אולם השיטה שעומדת מאחורי חלוקת המטלות בכלא נועדה להשפיל את האדם עד עפר
ולמנוע ממנו כל מחשבה על גאולה, על שחרור.
ההשפלה המוראלית היא גיהנום עלי אדמות.
לאורך 24 שעות ביממה אני שומע רעש שמעולם לא נפסק.
כדי לשרוד אני חי בארץ חלומות פרטית שלי,
בה אני בונה מפעלים דמיוניים.
כשאני לובש כיפה אני מסמל שאני מפחד אך ורק מה',
וזה מה שאני מרגיש. שיהודי צריך לעשות רק את הטוב ואת הרע בעיני ה'…"
2: תמי ארד
קטע מתוך המכתב שכתבה רעייתו של רון ארד – תמי ארד, לראש הממשלה אהוד אולמרט
"אני מתבוננת במראה בכל בוקר,
ובניגוד אליך ולשריך אני חיה עם רגשות אשם.
כשלתי, לא הצלחתי להשפיע על קודמיכם בזמן שאולי ניתן היה להשיב את רון הביתה חי.
… אני יכולה לעתור רק בשם עצמי,
להתוודות על תחושת ההחמצה והאובדן הלא נסלחת כשיקירך חי, נושם, מתאווה למשפחתו, נעזב לגורלו.
את ארשת פניו של רון כפי שהצטיירה מתוך תמונותיו מהשבי נצרתי עמוק בליבי.
זה לא היה רון שהכרתי הדעתן, הגאה, עם הדימוי העצמי של מדען חלל,
כי בשבי אין גאווה, בשבי יש רק אקדח שמוצמד לרקה.
רון לא חזר. 22 שנים, ואין תשובה. 22
שנים, ורון לא הצליח להתבשם מהמאמצים להשיבו,
כי הם נעשו מאוחר מדי.
אסור שהטעויות שנעשו עם רון יחזרו על עצמן עם גלעד…."
3: גלעד שליט
מכתב שכתב להוריו מן הכלא:
4: זכריה באומל
קטע מתוך דברים שאמר יונה באומל, אביו של הנעדר זכריה באומל, תמוז תשס"ז:
"…אם היינו טוענים לפני 20 שנה שממשלת ישראל הונתה אותנו, אף אחד לא היה מאמין.
עכשיו, כשכולם רואים מה עושים למשפחת שליט, אתם בטח יכולים להבין על מה אני מדבר.
אנחנו אוהבים את החיילים והקצינים,
אבל שונאים שנאה גדולה את כל מי שניסה לטייח את הסיפור שלנו וטען שהבנים מתים ושחבל על הזמן והמאמץ
כל הטיפול של המדינה בנושא היה ועודנו לא מספק ולא רגיש:
לא הקשיבו לנו, סיפקו לנו מידע לא נכון, הונו אותנו והוליכו אותנו שולל
ממשלת ישראל לא למדה את הלקח, והיא נוהגת כיום באותה צורה כלפי משפחת שליט.
מדברים בשלושה קולות – אחד במשא ומתן, אחד בתקשורת ואחד עם המשפחה".
