מתאים ל: שבת, יום חול
מתוך אתר nrg:
“ברוך חגאי נחשב פעם למייקל ג’ורדן של כדורסל הנכים.
על כסא גלגלים הוא רץ וכדרר וקלע לסל, והוביל את נבחרת ישראל, בין היתר, למדליות זהב משתי אליפויות עולם ולעוד שתי מדליות זהב אולימפיאדות.
חוץ מזה, הוא הספורטאי הישראלי היחיד שזכה בארבע מדליות זהב אישיות בארבע אולימפיאדות רצופות, בטניס שולחן.
וברגע אושר כזה, לא עולה המחשבה, “לו לא הייתי נכה, לו הייתי אדם בריא”?
“אני לא יכול לתאר את עצמי בלי הנכות. אולי היום עם הטכנולוגיה, אפשר לעשות איזה סימולציה, לראות איך ברוך חגאי הולך בלי נכות וצליעה, אבל אני לא יכול לדמיין את זה. אני חושב שאני הולך נורא יפה עם הנכות. אני לא יודע מה הייתי עושה אם היית נותנת לי זריקה והייתי מתחיל ללכת כמו בנאדם בריא. אני לא יודע מה זה ללכת רגיל, איך זה לא לצלוע. אולי זה יהיה לי משונה, אולי דווקא זה יראה לי עיוות. בכלל אני לא בטוח שאם יתנו לנכים תרופת פלא, שתאפשר להם אפשרות ללכת רגיל זאת תהיה אפשרות כל כך טובה”.
“היית לוקח תרופה כזאת?”
“רק אם תהיה לי אפשרות לחזור חזרה להיות נכה, בגלל שזה יכול לגרום למין שוק לאדם, הלם, שהוא נורא ירצה לחזור למצבו הקודם”.
__________________
“כי אם אל המקום אשר יבחר ה’ אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה”
לאורך השנים השתרשה בנו תפיסה גלותית, תפיסה השוכחת לפעול לקידום הגאולה, הנמנעת משותפות משמעותית בבניין אריאל.
התפיסה הזו היא זו שהשכיחה ממנו את הציפיה האמתית שלנו וגרמה לנו להסתפק בכותל.
התפיסה הזו היא זו שמשכיחה מאיתנו את ייעודנו כעם סגולה- להיות אור לגויים, את השתייכותנו לארץ ישראל ואת כמיהתנו לבנין המקדש.
החיים ללא מקדש- ניטל טעמם. השמחה איננה שמחה, ואפילו טעמו של האוכל תפל לעומת טעמו קודם החורבן.
היום אנחנו יודעים עד כמה ארץ ישראל משמעותית לקיום חיי תורה אמתיים ושלמים, ולא מסוגלים לתפוס את הירתעותם של אבותינו מהעליה ארצה, ובחירתם הגלותית להמשיך ולהשתקע בנכר.
במידה מסוימת אנחנו עושים בדיוק כמוהם.
אם רק נצליח להבין שתורה ללא בית מקדש איננה תורה שלמה, שארץ ישראל ללא מקדש אינה ממלאת את יעודה.
אם נבין שאנחנו, עם ישראל, לא ממלאים את תפקידינו כראוי, ולא נוכל לעשות זאת- עד שייבנה המקדש,
אולי אז, נדע להתפלל יותר, נדע לייחל ולקוות, ונפעל בכל מרצנו לקרוב הגאולה.
כתנועת נוער, יש לנו כוח עצום בעשיית מהפכה רוחנית. אפילו אם “רק” כל חניכי התנועה יבינו שאנחנו שואפים למקדש- אנחנו כבר עשרה צעדים קדימה. ננסה לדמיין לעצמינו כמה כח השפעה יש לנו אם נעביר פעילויות בבתי ספר במקומות המגורים שלנו, אם נלמד את הנושא, אם נפרסם ונעלה אותו למודעות. כל אחד בעיר שלו, ביישוב.
יש לנו כח עצום. יש לנו כח להשתתף בישועת ישראל.
“ירושלים אמנם תיבנה רק כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה” (ריה”ל(
