ותן חלקנו בתורתך (פעולה)

מתאים ל:  שבת, יום חול

מטרות הפעולה

• החניכות יחשבו איך כל אחת יכולה לשמור ולקיים את התורה בצורה הטובה ביותר בחיים הפרטיים שלה.
• החניכות יבינו שהן חייבות לעשות השתדלות ולדעת שגם מעשה קטן יכול להשפיע ולתרום תרומה גדולה.

 עזרים:

• דו-שיח (נספח 1)
• קוביות משחק
• כתרים כמספר החניכות + מהדק נייר
• פתקים שכתובות עליהם תכונות שונות (נספח 2)
• צ’ופר (נספח 3)

מהלך הפעולה:

אנחנו קשורים לזה!

נתחיל בהצגה: נקרא לשתי חניכות וניתן להן את הכרטיסיות של הדו-שיח – הסיפור של מעמד הר סיני (נספח 1). נבקש מהחניכות להציג את הדו-שיח:

יוסי: הי! מה נשמע? מה איתך?!

חיים: אני מכיר אותך? מי אתה?

יוסי: בטח! מה, אתה לא זוכר אותי??

חיים: לא, אני לא זוכר… מאיפה אני אמור להכיר אותך?

יוסי: באמת?! אני לא מאמין שאתה לא זוכר!! תחשוב קצת, תנסה להיזכר…

חיים: לא זוכר… נו, תגיד לי מאיפה!

יוסי: יודע מה? אתן לך 20 שקלים אם תצליח להיזכר!

חיים: וואי וואי אני באמת לא זוכר… אולי היית איתי בצבא?

יוסי: לא… יאללה, 50 שקלים!

חיים: ממ… בבית הספר היסודי?

יוסי: לא. 100 שקלים!

חיים: אין לי מושג, אני נכנע.  עכשיו תגלה לי?

יוסי: לפני יותר משלושת אלפים שנה, עמדנו ממש אחד ליד השני במעמד הר סיני!

נסביר לחניכות: “כן! כולנו באמת היינו שם!! הנשמות של כולנו היו במעמד הזה, זה חלק מאיתנו וטבוע בנו ולא משהו רחוק ומנוכר. יש לנו חלק בדבר הגדול הזה, יש לנו את השליחות שלנו ואת מה שהקב”ה רוצה שנקיים בעולם הזה”.

כעת נסתייג ונשאל: “רגע-רגע, אבל איך נדע מהי השליחות שלנו בעולם הזה?!”

יש לי תפקיד

נביא לחניכות משחק הרכבה כגון קוביות בנייה מעץ, קליקס, לגו וכיו”ב ונאחל להן “בהצלחה!” בלי לומר להן מה עליהן לעשות. מן הסתם, החניכות יתחילו לבנות מגדל או משהו דומה.

נסביר להן שכל אחת בעולם הזה קיבלה כלים, כלים שהקב”ה יודע שצריכים להיות בעולם עכשיו כדי לתרום לו. לכל אחת יש כישרונות ויכולות – והם הכלים שדרכם תוכל לתרום לעולם על פי דרכה של תורה. אז איך נגלה מהם הכלים שלנו?

מהם הכלים שלי?

נחלק לחניכות את הכתרים ונהדק לכל כתר תכונה מסוימת (נספח 2). כל חניכה צריכה לגלות מהי התכונה שיש בכתר שלה באופן הבא: נגיד להן לארגן ביחד ערב כיתה. החניכות יתייחסו לכל אחת לפי התכונה שיש על הכתר שלה. למשל, אם למישהי כתובה המילה ‘חרוצה’- שאר הבנות יתייחסו אליה כאל בת חרוצה, וכן הלאה. כשכולן יצליחו לגלות את התכונות שלהן נשאל אותן איך הן גילו.

התשובה שלה נצפה היא ‘לפי היחס של הסביבה אלינו’. נסביר שככה גם בחיים- לפי מה שאנשים אומרים לנו, לפי מה שאנחנו רואות שאנחנו טובות בו ומצליחות בו- זוהי כנראה השליחות שלנו.

המחויבות שלי לתפקיד

נשחק משחק: נסדר מעגל של כיסאות ונבקש מהחניכות לשבת עליהם כשמשענת הכיסא לשמאלן (כמו רכבת עגולה). נגיד לחניכות להישען אחורה עד שייווצר מעגל שבו כל אחת ‘שוכבת’ על חברתה כשהרגליים שלה מונחות על הרצפה. כעת נעבור בין החניכות ונוציא את הכיסאות. המטרה של החניכות היא להישאר יציבות למרות זאת!

נסביר: לא מספיק שיש לנו כלים – יש לנו גם מחויבות. הרי אם אחת הבנות תחליט פתאום ש’לא בא לה’ – המעגל כולו יקרוס! לכל אחת מאיתנו יש מחויבות לתפקיד שלה!

אפשר גם לשחק במשחק “פירמידה אנושית”, בעל רעיון דומה (נבקש מהחניכות להסתדר זו על גבי זו בצורת פירמידה, עד שהעליונה ביותר תגיע לתקרת הסניף). בשני המשחקים המחויבות של כל בת לתפקיד ולמקום שלה הוא קריטי. אם היא לא תעשה את זה הדברים ישתבשו או לא יקרו. 

נחלק לחניכות את הצ’ופר “לא עליך המלאכה לגמור” (נספח 3) ונסביר להן את משמעות המשפט.

להמחשה אפשר לספר או להציג סיפור על מלך שנתן לעבדים שלו משימה: הוא העמיד אותם לפני בור ענק וריק ואמר שמי שיעבוד במילוי הבור – יקבל כסף על כל שעת עבודה. הפועלים התחילו לעבוד, ואחד מהם התייאש מהר מאוד. שאל אותו חברו: “מדוע אתה מתייאש?” והוא ענה: “אנחנו בחיים לא נצליח למלא את הבור!” אז החבר שלו הסביר לו: “אף אחד לא ביקש מאיתנו למלא את הבור. ביקשו מאיתנו לעבוד לפי שעות. נעבוד כמה שנוכל ועל כל שעה נקבל שכר…”

אנחנו לא מחויבים לתקן את העולם, אנחנו מחויבים לעשות את ההשתדלות שלנו בכל הכוח!! גם אם זה נראה לפעמים קטן ומייאש, אסור להתייאש! גם מעשה קטן יכול להשפיע ולתרום תרומה גדולה!