Search
Close this search box.

תמה בולביק, סניף מצפה רמון

נושא: אחדות וערבות
סוג פעילות: פעולה
מתאים לגיל: נווה-נחלה (ו-ח)
רמת פעילות: יום חול, עמוקה, קלילה, שבת

החלקיקים הקטנים יוצרים מציאות גדולה (פעולה)

מטרת הפעולה: 

 

החניכות יבינו שהמעשים הקטנים הם בעלי השפעה רבה והם אלו שיוצרים את המעשים הגדולים.

 

 

 

שלב א’:

תחרות קפלות:

מחלקים את השבט לשתי קבוצות, לכל קבוצה מחלקים מספר שווה של קפלות. מקציבים לשתי הקבוצות דקה לבניית המגדל. כל קבוצה צריכה לבנות את המגדל הגבוה ביותר. כנשארות שניות בודדות אחת המדריכות מוציאה קפלה אחת בצורה שנראה כאילו היא עשתה זאת בטעות. הקבוצה תכעס והמדריכה תיתמם ותגיד שבסה”כ הוציאה קפלה אחת ולא תכננה לפרק מגדל שלם.

 

 

שלב ב’

מרוץ שליחים:

מציבים את שתי הקבוצות על נק’ הזינוק. מניחים לכל קבוצה שני דליים. דלי מלא ובמרחק דלי ריק. על החניכות למלא את הדלי הריק בכמות מסוימת של מים בכמה שפחות זמן. החניכות מעבירות את המים בעזרת כוס שהן מחזיקות בין השיניים. הקבוצה שממלאת ראשונה את הדלי בכמות המים שהגדרנו, מנצחת.

 

 

 

שלב ג’

מקריאים את הקטע הבא:

בערב החגים הנוראים התמלאתי תוגה, מן עצבות רבה, בלי לדעת למה כמו מועקה התפשטה בחזה, לחצה, הלב התחמץ כמו בצביטה. למה? על שום מה? על שום שחשבתי מחשבה, מי אני ומה? העולם גדול, גדול, רחוק ועגול, וקורים בו המון דברים ואנשים בו רבים, רבים רחוקים, רחוקים וזרים שאף פעם לא אכיר ואינני מכירה, והם אף פעם לא ידעו עליי אפילו שאני ישנה, לא ידעו דבר אודותיי, מי אני מה שמי, איה ביתי, ומהם חלומותיי. ואפילו אסע כל הימים על פני ארצות ועמים, על פני יבשות וערים – לא אספיק לראות ולהכיר את פני כל האנשים.

ובעולם הגדול מתרחשים דברים רבים, מהם תמוהים, מרגיזים בלתי מובנים, ואני אחת קטנה ויחידה, מי קולי ישמע? ואפילו אם אנסה מאוד וארצה, ואפילו אשתדל ואתפלל, מה כוחי?? מה ומי אני? כה קטנה אני בעולם זה הגדול! חשבתי על כן אני לא חשובה. גרגר של חול, טיפה בים, לא מרגישים בי: יכולתי אפילו לא להיות כאן כלל!!

אך לפתע כמו ברק, כמו ברכה, האירה לי תשובה מפתיעה: אין בכלל דברים גדולים! דווקא הם אינם קיימים! כי מי עושה את הנהר אם לא הטיפות? ומי, אם לא הגרגירים עושים את המדבריות? והאם לא השתילים הקטנים הם שעושים את כל היערות? ומי מרכיב את השנים אם לא הימים? ומי את הימים אם לא השעות? ומי את השעות אם לא הדקות? ומי את הדקות אם לא השניות? ומי בונה את כל הבניינים הגדולים אם לא הלבנים הקטנות? אחת ועוד אחת והנה בית גדול…

דווקא אנחנו, הקטנים, דווקא אנחנו.. ורק בזכותנו, הקטנים, החשובים, קיימים הדברים הגדולים, אם לא אנחנו הקטנים, כשמתאחדים, אנחנו חזקים מאוד, יכולים הכל, ולולא אנחנו הקטנים, שום דבר גדול לא היה נברא!

נגוזה העצבות הרבה, התפזרו הערפילים נעלמה המועקה שפשטה ולחצה. אני קטנה חשובה מאוד בתוך עולם גדול, גדול רחוק ועגול. והוא גדול רק בזכות כל הדברים הקטנים שישנם בו, כי הרי אם לא היו, היאך היה גדול? בזכותי, ובזכותך, ובזכותך, ובזכותך – הכל פועל. ואם אחד יזלזל, בכוחו ובמעשיו הקטנים – העולם כבר לא יהיה כל כך גדול ועגול, כמו שהיה לפני כן.

(אסתר קל)

 

 

 

לסיכום:

חשיבותם של הדברים הקטנים זה שהם מובילים לדברים גדולים.

דברים גדולים אינם יכולים להיווצר ללא הדברים הקטנים.

כאשר מפרקים מגדל של קפלות אנו רואות את חשיבותה של ה קפלה הקטנה, המגדל לא יכול להתקיים בלעדיה.

במרוץ שליחים לולא כל טיפה שהעברנו, הדלי לא היה יכול להתמלא.

 

 

 

נהנתם מהתוכנית? נשמח לתגובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קבצים מצורפים

לפעולה זו לא צורפו קבצים

פוסטים נוספים

ילדה עולה במדרגות

גבורת הרוח (לימוד)

קטעים על אברהם אבינו ומרדכי היהודי, בהם רואים את העוצמה והגבורה שלהם בנאמנות לה’, לתורה ולמצוות.

דילוג לתוכן