מטרות הפעולה:
החניכים יבינו את החומרה בהלבנת פנים מתוך המצב הקיים בשבט.
שלב א’:
נותנים לחניכים כרטיסיות שכתוב עליהם לרצוח, לגנוב וכו’ וביניהם גם לזלזל, לעקוץ וכו’.
החניכים צריכים לסדר את הכרטיסיות לפי סדר החומרה שהם מייחסים לכל מקרהנתון.
בד”כ החניכים ישימו את הפגיעות בחברים באמצע.
נעורר לדיון:
*מדוע לפגוע זה פחות חמור מלגנוב?
*מה הם ההשלכות של פגיעה בחברה?
מצטטים את: “כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים” מסבירים את החומרה שבהלבנת פנים, “עדיף שיפיל עצמו לכבשן האש…”
שלב ב’:
משחקים את המשחק רצוימצוי.
כל החניכות עומדות בקו אחד. מקריאים משפטי עקיצות, פגיעה וזילזול שקיימים בשבט.
כל חניך שחושב שהמשפט הזה הוא לא בסדר מתקדם צעד. בסוף המשפטים החניך מסמן את הנקודה בה הוא עומד.
חוזרים לנקודת ההתחלה, ומקריאים את אותם משפטים רק שהפעם כל חניך שחושב שהמשפט קיים בשבט מתקדם צעד.
נפתח לדיון:
*האם אכן זו המציאות בשבט?
*האם המציאות הזו נכונה?
*האם צריך לשנות זאת? כיצד?
לסיכום:
הלבנת פנים יכולה להתבטא במשפטים, במעשים ובכל דבר שפוגע שאדם שלידנו. אם לא ניתן לה להיכנס לחברה שלנו יהיה לכולנו הרבה יותר נעים וכיף להיות ביחד, כולנו נרגיש שייכים, ונרצה להיות שותפים.
בואו נכבד אחד את השני ונתייחס אחד לשני בצורה ראויה. נחשוב כל פעם לפני שאנחנו באים להגיד משהו פוגע, ונבחן אם הוא באמת נצרך, ואם אפשר להגיד אותו בצורה נעימה יותר.
כל אחת מאתנו צריך לשים לב ליחס שלו לאחר ולהשתדל לא לפגוע באף אחד. ההשתדלות הפרטית שלנו תיצור חברה נעימה וטובה שבה אנו רוצים להיות.