שלושה סוגי שופרות

וכך דרש הרב:

"בשופר של ראש השנה ישנן שלוש דרגות:

א.      מצוה מן המובחר- שופר של איל

ב.      כל השופרות כשרים חוץ משל פרה

ג.       אם אין לו לאדם שופר כשר מותר לו לתקוע בכל שופר שהוא, אפילו בשופר פסול, אלא שאין לברך עליו.

דרגות אלה של שופר ראש השנה מתאימות לדרגות שופרה של הגאולה.

"תקע בשופר גדול לחירותנו"- יש שלוש דרגות גם בשופר הגאולה.

שופר גדול, שופר בינוני ושופר קטן.

התעוררותו של העם להיגאל וגאול את ארצו, התעוררות שמקורה קדוש, האמונה בה' ובקדושת ישראל עמו וכו'. זהו השופר הגדול והמעולה. לקולו שמעו גדולי ישראל וקדושיו, אשר נתעוררו לחיבת-ציון ושיבת שבותה.

חסידי עליון אלה ראו בעיני רוחם את ירושלים של מעלה מחוברת עם ירושלים של מטה. הם הריחו באויר הארץ חיי נשמות, כל גרגיר של אבק אדמת ארץ ישראל היה קדוש אצלם קדושה עליונה. בקול השופר הגדול הזה עלו לארץ ישראל הרמב"ן, רבי יהודה הלוי, רבי עובדיה מברטנורא, תלמידי הגר"א, חסידי הבעש"ט וכו'. זהו בוודאי "שופר גדול לחירותנו".

אולם יש גם שופר אחר שקורא ליהודים לעלות לארץ ישראל מפני שזוהי ארץ אבותינו. פה חיו אבותינו, נביאינו ומלכינו. פה נוכל לחיות כעם בן חורין במולדתו, פה נוכל לחנך את ילדינו באווירה יהודית, וכו'. גם זהו שופר כשר. אם כי הוא לא גדול כראשון, שופר בינוני הוא, ויש לברך עליו.

אבל- פה פרץ הרב בבכי- יש שופר של בהמה טמאה- שונאי ישראל תוקעים באוזני העם וקוראים ליהודים לנוס כל עוד נפשם בם ולעלות לארץ ישראל. אויבים מכריחים אותם להיגאל, מתריעים בתרועות מלחמה ומרעישים ברעש של צרות וייסורים, ואינם נותנים להם מנוח. שופרות של חיות טמאות נעשים לשופרו של משיח… ומי שלא שמע לקול השופר הראשון, ואף לקול השופר השני לא שמע, שומע בעל כורחו בקול השופר האחרון… אולם, על שופר זה אין לברך- "אין מברכין על כוס של פורענות" (ברכות נ"א, ב')

ואנו מתפללים "תקע בשופר גדול לחירותנו", אל תביאנו לידע חרות באמצעות שופר קטן של תרועות- פורענויות, ואף גם שופר בינוני אינו ראוי לעם ה' עם קדוש, אלא בקשתנו היא "תקע בשופר גדול", בשופרה של החרות האמיתית, של הגאולה השלימה ממקור הקודש. וכולנו מצפים ליום הגדול שעליו נאמר (ישעיהו כ"ז, י"ג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים!"."

הדברים היו מאירים ומוסברים, מתאימים לשעתם ולרגשות שומעיהם. כל אחד הרגיש שעכשיו מבין הוא יותר את הנעשה בעולם, וברור לו יותר יחסו למאורעות… והרב עבר בינתיים להטיף דברי תנחומים: "נצח ישראל לא ישקר. הבטחת ה' בידי נביאיו לא תשוב ריקם. אליהו הנביא העתיד להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, הוא יתקע בשופר גדול, ותקיעה זו תבשר את בוא המשיח. נתעלה ונתקדש כולנו לקראת שאיפה זו, ביום קדוש זה, במעמד נשגב זה.."