התורה כוללת כל הטובות שבעולם

 

מתאים ל:  שבת, יום חול

מטרת הפעולה:

החניכות יבינו שהקב”ה העניק לנו את התורה כדי שנדע מהי הדרך הנכונה בכל תחומי החיים. אנחנו רוצים ללכת עד הסוף בדרך התורה.

 עזרים:

• כרטיסיות מושגים (נספח 1)
• סוכריות
• בריסטול גדול שכתובה עליו סיסמת התנועה: “תורת חיים בעוז”
• צ’ופר: קטע קומיקס (נספח 2) 

מהלך הפעולה: 

למה אנחנו צריכים את התורה?

נכין ארבע כרטיסיות (נספח 1) שבכל אחת כתובה מילה: משפחה / חברות / בית ספר / תורה.

נסדר את הכרטיסיות בסדר הבא:

1) חברות

2) משפחה

3) בית ספר

4) תורה (כרטיסייה זו נשמור בצד).

נניח כרטיסייה אחת על הרצפה ונשאל את החניכות: ‘בשביל מה אתן צריכות את זה?’

 

לחניכות יהיה קל להסביר בשביל מה הן צריכות חברות או משפחה. לגבי בית ספר יהיה להן קשה יותר, אבל נראה להן את היתרונות- הן נפגשות עם חברות, לומדות, מתפתחות…

 

לבסוף נניח את הכרטיסייה האחרונה שעליה כתובה המילה ‘תורה’ ונשאל את החניכות: ‘בשביל מה אתן צריכות את התורה? מה היא נותנת לכן?’ נשמע את התשובות שלהן ונשאל עליהן שאלות (נשאל מי מסכימה עם מה וכו’) כדי לעורר דיון .

ננסה להגיע לשאלה ‘בשביל מה אנחנו צריכים בכלל את התורה??’

 

התורה היא הבסיס

נצא לשטח גדול (מגרש וכדו’) ונפזר בו כמה סוכריות. נבחר כמה מתנדבות, נכסה להן את העיניים ונגיד להן למצוא את הסוכריות בתוך שתי דקות, בלי שום עזרה.

לאחר שתי דקות נבדוק כמה סוכריות הן הצליחו לאסוף (אם בכלל…) ונבקש מהן לחפש את הסוכריות במשך שתי דקות נוספות, אך הפעם נגיד לשאר בנות השבט שהן יכולות לכוון אותן בדיבור בלבד (לכי ימינה, לכי שמאלה, עוד צעד אחד וכו’).

כשהזמן תם נספור כמה סוכריות הן הצליחו הפעם לאסוף.

 

נסביר: הקב”ה לא שם אותנו בעולם הזה ‘סתם’, בלי סיבה. יש לנו פה משימה לעשות ודרך שאנחנו צריכות לעבור בחיים. נכון, זה קשה ואנחנו לא ממש יודעות את הכיוון ולאן צריך ללכת – כמו הבנות שהלכו בעיניים מכוסות ולא ידעו לאן. לכן הקב”ה נתן לנו מתנה – את התורה; הוראות שמכוונות אותנו לאן ללכת. התורה היא בעצם המתנה הכי טובה שלנו, היא המצפן שמראה לנו איך להתנהג ומה הכי טוב בשבילנו.

 

 

רוצים תורה!

נשחק במשחק ‘תופסת’ ונגיד לבנות שהן יכולות לרוץ לכל כיוון שהן רוצות – בכל הישוב / שכונה, לא רק במרחב המוגבל של הפעולה (נגיד להן כמובן שיחזרו בתוך חמש דקות). כשהן יחזרו נשאל אותן איך היה. כמובן שעם כל זה שזה כיף, המשחק מאבד את העניין כי התופסת לא תצליח לתפוס את הבנות במרחב כזה גדול, ולבנות לא יהיה טעם לרוץ כשהתופסת לא באופק… נסביר שככה אנחנו בלי התורה, בלי הגבולות שלנו. כמו שבדרך כלל במשחק ‘תופסת’ מתמקדים באזור מסוים כי אחרת אנחנו פשוט הולכים לאיבוד ולא נהנים בכלל, כך גם בלי המיקוד שהתורה ממקדת אותנו אנחנו נלך לאיבוד.

 

אפשר כמובן לשחק במשחק אחר בהשמטת החוקים והגבולות שלו…

 

 

 

בפעולה היום דיברנו על מה היא התורה בשבילנו ועד כמה אנחנו רוצים אותה ושמחים בה. התנועה שלנו, תנועת אריאל, חרטה על דגלה את נושא התורה – אנחנו אוהבים את התורה, עוסקים בה, לומדים ומקיימים אותה, והכול מתוך שמחה ורצון. נשאל את החניכות מהי צורת סמל התנועה?

לוחות הברית! התורה שלנו!

 

 

קטע קומיקס מתוך הספר של נתנאל ובת אל אפשטיין (נספח 2).

 

נסביר: יש בתורה שלנו הכול! אמנם לכאורה מערכות הגוף פועלות בלי התורה; אנחנו יכולים לנשום, לאכול ולחיות בלי התורה – אך כל זה חסר משמעות וערך. התורה היא שנותנת לנו את המשמעות.