מטרת הפעולה:
החניכות יבינו שהתורה היא ספר ההדרכה שלנו לחיים הראויים בעולם הזה. הלכה מלשון הליכה – הליכה בעולם.
עזרים:
פתקים עם דרכים שונות לסידור השבט (נספח 1)
קוביות משחק (לשבט קטן)
סיפור על האסקימואים
משל המפה (נספח 2)
קטע על טעמי המצוות – הרש"ר הירש (נספח 3)
מהלך הפעולה
הגודל של התורה, התורה היא תורת-אמת אלוקית, אחד משלושת עמודי התווך של העולם, משבעת הדברים שקדמו לעולם, העולם לא יכול להתקיים בלעדיה.
בוחרים חניכה אחת לתפקיד מנחת השבט. שאר בנות השבט עוצמות עיניים והמנחה צריכה לסדר אותן באחת מהצורות הבאות (נספח 1). למנחה מותר לגעת בבנות אך אסור לה לדבר איתן.
מספר דרכים לסדר שבט:
לסדר את החניכות בשורה – כמו מדרגות, באופן הבא: החניכה בקצה האחד עומדת והחניכה בקצה האחר יושבת על הרצפה. החניכות שעומדות ביניהן מתכופפות או נעמדות על הברכיים כדי שהראשים של כל החניכות ייצרו יחד מעין מדרגות.
לסדר לפי הגובה.
לסדר את החניכות במעגל, כאשר אחת עומדת אחת יושבת וכו'.
לסדר את החניכות בצורה של מגן דוד.
כשיש מעט חניכות אפשר לעשות פעילות חלופית: נחלק את החניכות לזוגות. נבקש מכל זוג לבנות מבנה מסוים מקוביות – החניכה שבונה יושבת עם עיניים עצומות והחניכה השנייה מדריכה אותה איך לבנות.
נסביר לחניכות: העולם מתנהל על-פי תכנית אלוקית – התורה. אנחנו חלק מהמבנה אך לפעמים אנחנו לא רואים ולא מרגישים שיש משמעות למקום ולמעשה שלנו בתוך כל זה. עלינו להאמין ולדעת שיש מישהו מלמעלה שמנחה ומוביל את הכול.
התורה היא זו שמכתיבה את האידיאלים. אנחנו מרימים את דגלה בתור האידיאל הטוב של החיים. הדרך של התורה מאפשרת לנו ולא מצמצמת אותנו.
סיפור האסקימואים:
לפני אלפי שנים היו החיים בקוטב הצפוני קשים עד בלתי אפשריים. כל אדם היה נדרש לעבוד ולתרום לקהילה כדי שכולם יצליחו לחיות. לכן אנשים שלא יכלו לתרום לקהילה, כגון חולים, קטנים וקשישים, היוו מטרד ומעמסה גדולה על הקהילה.
כדי להתמודד עם הנטל התפתחה בקרב האסקימואים מסורת, ולפיה כאשר אדם היה מגיע לגיל שבעים היו לוקחים אותו לקרחון בודד, מצויד במעט אוכל ומים. הוא היה מעביר שם את ימיו האחרונים לבדו, עד שהיה מת מרעב או מקור.
נספר את סיפור האסקימואים ולאחר מכן נעלה בפני החניכות שאלה: האם מה שהאסקימואים עושים הוא מוסרי או לא?
נחלק את השבט לשתי קבוצות: קבוצה אחת תטען שהמעשה מוסרי, והאחרת תטען שהוא לא מוסרי (טיעונים לדוגמה: היה פה נטל על הכלל, כבוד לזקנים, האמינו שאחרי המוות טוב…). כך נעורר את הבנות לדיון ונראה להן עד כמה השכל האנושי יכול להטעות.
סיכום: כאשר אדם קובע את האידיאלים של העולם – הם זמניים ומשתנים בהתאם לסביבה, לאדם עצמו ועוד. לדוגמה, היה ברור לכל עם ישראל שמלחמת ששת הימים הייתה ניצחון גדול. אולם היום יש אנשים שאומרים שהיא הייתה אסון כי כבשנו את הערבים.
אך כשהאדם שואב את האידיאלים שלו מהתורה והיא זו שמכתיבה אותם ומכוונת אותו כיצד לחיות את חייו – אז האידיאלים אינם משתנים, הם נצחיים. בתור חברות בתנועת אריאל, תנועה שמרימה את דגל התורה, אנחנו צריכות להראות שזה האידיאל הטוב של החיים, שככה נכון וראוי לחיות.
התנועה כמגדלור. אנחנו מאמינות בדגל הזה של התורה! אנחנו צריכות לקרוא את הקריאה הזו בעם, להפיץ אותה ולקרב עוד אנשים אל האמת הזו.
נקרא עם הבנות את המשל "המנהיג והמפה" (נספח 2).
רוחות המדבר סערו וייללו סביב הסוחרים. החול שרט את פניהם וחדר לעיניהם – והם לא יכלו לראות דבר. הם אף התקשו לשמוע זה את זה מעל נהמת הרוח. לפני כשבוע יצאו הסוחרים בשיירה של עשרים חמורים; סחורתם אבנים יקרות ותבלינים נדירים. מטרתם הייתה לחצות את המדבר הגדול ולהגיע לארץ הסמוכה, והם קיוו למכור בה את מרכולתם. 'נהיה עשירים', הבטיחו זה לזה, ויצאו לדרכם מאושרים ומלאי ציפייה.
הרוח התחזקה והסוחרים החלו להתפזר לכל עבר, מחפשים אחר מפלט מהסערה. אולם, מנהיג השיירה ידע שבאמצע המדבר אין לאן לברוח, הוא ידע שאין מנוס מלעמוד במקום ולחכות שהסערה תחלוף. הוא ניסה לקרוא לסוחרים – לרכז אותם סביבו, אך הסוחרים האחרים לא שמעו את צעקותיו הנואשות. הם נבלעו מהר מאוד בחול שאפף אותם. מנהיג השיירה משך את שולי גלימתו על פניו והמתין עד יעבור זעם.
כעבור זמן רב, אולי אפילו כמה שעות, שקטה הרוח, והחול פסק מלצלוף בגופו. הוא הוריד את קפל הבד מעל פניו, ונשם נשימה עמוקה מהאוויר הצח. למרבה הפלא, עדיין היה אור יום, ועם שקיעת החול חזרה השמש להכות בו. סביבו ראה רק דיונות, הרי חול גבוהים שכיסו את המדבר עד האופק, והסוחרים – אינם. הוא חיפש אותם וקרא בשמותיהם, אך כאילו בלעה אותם הסערה. לאחר שעה ארוכה של חיפושים, הבין מנהיג השיירה שלא נותרה לו דרך לעזור להם. כעת היו חייו בסכנה גדולה; בתיק שעל גבו נותרו רק מעט לוג מים, הדרך חזרה הביתה ארוכה והשמש עזה. שלף המנהיג מפה מרופטת מכיסו, התבונן בה כמה רגעים והחל בדרכו חזרה הביתה. הוא ידע שאם לא יחרוג מן הדרך המסומנת במפה, יספיקו המים עד לשובו לביתו. הוא הלך בקצב מהיר ומפעם לפעם קרא בקול לסוחרים, אולי יהיו בקרבת מקום ואחד הסוחרים ישמע אותו.
כמעט מיד, שמע המנהיג צעקה חלשה שהגיעה מרחוק. הוא המשיך להתקדם ואט אט התחזק הקול. מאחורי דיונה צצו פתאום כמה סוחרים, פניהם שרוטות מהסופה ועיניהם אדומות. שמח המנהיג שמצא לפחות חלק מן הסוחרים, והסביר להם שעליהם למהר חזרה לביתם, לפני שייגמרו להם המים. צחק אחד הסוחרים צחוק מר. "האם העלית בדעתך שנלך איתך שוב, אחרי מה שקרה קודם? הרי איבדת חצי מהשיירה!" אמר הסוחר, "ברור לנו שמסוכן ללכת אחריך". המנהיג ניסה להסביר להם שהוא תקוותם האחרונה, שרק בעזרת המפה שבידו הם יצליחו להגיע למקום יישוב, אך הסוחרים סירבו לשמוע לו. "אנחנו נעשה מה שאנחנו חושבים", השיבו לו בבוז, "כבר ראינו לאן המפה שלך הובילה אותנו". המנהיג הוציא את המפה וניסה להראות להם את הדרך לביתם, אך הם לא העיפו בה מבט. הם החליטו לסמוך רק על עצמם ולא להיעזר במנהיג. " לא תחליט בעבורנו", אמרו, "אנחנו חופשיים ללכת לאן שנרצה – אנחנו לא צריכים להקשיב למי שהוליך אותנו שולל!"
הסוחרים התאספו ותכננו את המשך המסע שלהם. לאחר מכן הם יצאו לדרכם, בדיוק בכיוון ההפוך ממנהיג השיירה בדימוס, וליבו של המנהיג כבד בקרבו. כעבור שבוע של הליכה קשה, הגיע המנהיג בשלום אל העיר. בכניסתו לעיר ביקש לשתות מים, ולאחר מכן שאל את השומרים שמא קרה כאן נס והסוחרים הגיעו גם הם. השומרים הביטו אלו באלו, ולא ענו. מבעד לחלון ביתן השמירה, נשבו רוחות על הדיונות השוממות.
נשאל אותן: באילו חלקים בסיפור המנהיג מָעַל בתפקידו? (המנהיג מעל בתפקידו עוד ביציאה לדרך: הוא לא הסביר מראש את כללי ההתנהגות במדבר, ובזמן המשבר הקול שלו לא הגיע אל הסוחרים כלל).
מה גרם לשאר הסוחרים לאבד את האמון שלהם בו? הם ראו כי המנהיג לא הכין אותם למסע כיאות ולא לימד אותם איך להתמודד עם קשיי הדרך, ולכן לא רצו להמשיך איתו ולסמוך עליו.
המלך שלנו, הקב"ה, הוריד אותנו למסע שלנו בעולם עם ספר התורה – והוא מורה לנו איך לחיות ואיך נכון לפעול בעולם, מה הם חיים מתוקנים ומלאים ואיך להתקדם לעבר הגאולה. זכינו להיות בין נושאי ה"מפה" – התורה. מתוך כך יש לנו תפקיד: אנחנו חייבות לקרוא את הקריאה הזו! חייבות להפיץ את הבשורה הזו. לא לוותר על שום פרט שבתורה אלא להפך – לחיות אותה בשלמות ולהקרין את אורה בכל מקום.
נקרא את הקטע של הרש"ר הירש על טעמי המצוות וחובת האדם בעולם (נספח 3).
מדוע אנחנו מקיימים מצוות?
"התשובה על השאלה 'מפני מה עליי לקיים את הדבר הזה ולהימנע מלעשות את הדבר ההוא', היא אחת, ואחת בלבד: מפני שזה רצונו של ה' ומפני שעליך להיות עבד ה' בכל כוחך, בכל נפשך ובכל מאודך. תשובה זו אינה רק תשובה מספקת, אלא היא במהותו של דבר התשובה היחידה האפשרית. אפילו היה בידינו לחתור אל עומק טעמה של כל מצווה, או שה' בכבודו ובעצמו היה מגלה לנו את טעמי מצוותיו, הייתה זאת ביסודו של דבר התשובה היחידה. עלינו לקיים את מצוות ה', לא בשל טעם זה או אחר, אלא מפני שנצטווינו עליהן מפי הגבורה, שאם לא כן – היאך נהיה עבדי ה'? היאך נשמע בקולו?
וכי יש שמיעה בקול ה' בדרך אחרת? יהודי במלוא המובן הוא זה אשר ממלא בנאמנות ומקפיד לקיים את מצוות העשה והלא-תעשה שציוונו ה', מתוך כוונה יחידה, שווה לכל נפש – לעשות בכך רצון הבורא יתברך, ובכך לצאת ידי חובת ייעודו, בתור אדם ובתור בן ישראל".
(הרש"ר הירש, הקדמה לספר חורב)
נסכם את הנושא יחד עם הבנות: תפקידנו בעולם הוא פשוט לעשות את רצון ה'. עלינו לשאוף להבין, ללמוד ולהעמיק כמה שיותר, אבל אנחנו מחויבות בקיום התורה גם כאשר אנחנו לא מבינות הכול. אנחנו מאמינות שהקב"ה יודע מה נכון ולפי זה אנחנו פועלות. בדורנו, הקריאה הזו של קיום התורה גם כאשר לא מבינים הכול – חסרה מעט ועלינו להפיץ אותה.
במהלך החודש נברר בעז"ה איך אנחנו ממלאים את שליחותנו גם בתור אנשים פרטיים וגם בתור תנועה, והכול – מתוך נאמנות ומחויבות לתורה, מתוך הבנה שזו הדרך היחידה לחיות.
