מישהו כאן מזייף?! (פעולה)

1. החניכים יתעוררו להכיר במצבים שונים בחייהם, שם פועלים בהם בדרך השונה מה’אני מאמין’ הפנימי שלהם (להלן – “זיופים”, “פספוסים”).
2. החניכים יבינו כי חובתו של האדם להיות נאמן לעצמו: לאמת הפנימית שלו, לערכיו, לשאיפותיו ולמטרותיו, ובכך ‘יצדיק’ את קיומו. 
3.  החניכים יפתחו רגישות למצבים שהם פועלים בהם שלא בהתאם לאמת הפנימית שלהם, ילמדו לזהות מצבים כאלה, כדי שיוכלו להימנע מהם.

• חוט צמר
• 10 אטבים 2
•  “סטים” של כרטיסיות ערכים לכל זוג חניכים
•  כרטיסיות הגדרת עמדות: 1 – לא מקיים בכלל; 10 – מקיים תמיד; 1 – לא חשוב; 10 – חשוב מאוד.
• לוח קליעה למטרה
• כדור פינג-פונג

 

 על רצוי, על מצוי ועל מה שביניהם

נפתח בפעילות הממחישה את ההבדל בין ה”רצוי” לבין ה”מצוי” בחיינו.

לשם כך נתלה חוט צמר, בדומה לחבל כביסה, ועליו נמקם 10 אטבי כביסה, במרחקים שווים זה מזה.

בקצה אחד של החוט נשים את ההגדרה: “1 – לא חשוב” ובקצה השני: “10 – חשוב מאוד”.

כל חניך/זוג חניכים, יקבל סדרת כרטיסים בצבע אחד,

כאשר על כל כרטיס רשומים התנהגות/ערך.

עליו לבדוק כל כרטיס ולמקם על פני הרצף, כשהוא אחוז באטב, במקום שנראה לו מתאים.

 

בשלב שני, נשנה את האמרות בקצה החוט, ונציב בצד אחד: 1 – לא מקיים בכלל; ובצד השני: 10 – מקיים תמיד.

כל חניך/זוג חניכים, יקבל את אותה סדרת כרטיסים אבל הפעם בצבע שונה.

והפעם יתבקשו המשתתפים למקם את הכרטיסים על אותו חוט עפ”י הקריטריון הנ”ל.

 

הגדי התנהגויות וערכים:

• לקום בבוקר לתפילה בזמנה
• להקפיד על שמירת הלשון
• לברך בכוונה שלמה לפני כל אכילה ואחריה
• לדבר בנחת אל כל אדם ובכל עת
• לדבר בכבוד להורים
• לשמור על שפת דיבור נקייה
• לשמור על ארץ-ישראל נקייה
• לפעול להשבת השבויים והנעדרים הביתה
• לאכול בריא
• להיות בשמחה תמיד
• לדבר רק דברי אמת
• להימנע מפגיעה בזולת
• לא להשתמש בחפצי אחרים ללא רשותם
• לגלות סבלנות כלפי אחים קטנים
• לוותר ל
• דון אנשים לכף זכות
• להתפלל בכוונה

 

בסוף הפעילות, נערוך סקירה של המיקום הכללי של הכרטיסים בצבע האחד לעומת מיקומם של הכרטיסים בצבע האחר.

נסתכל בהתחלה על הסדר שבו מיקמו החניכים את הכרטיסים מהסדרה הראשונה –

ונראה מהו טווח ה”חשיבות” שהערכים קיבלו,

כלומר – מהו מקומם של רוב הכרטיסים על פני הרצף.

 

מכיוון שמדובר בערכים משמעותיים,

צפוי שהתמונה שתתקבל תראה שרוב החניכים קבעו את מקומם במקום גבוה מבחינת החשיבות.

לאחר מכן נעבור לכרטיסים ממחזור התלייה השני ונבדוק מהו טווח ה”ציונים” שהכרטיסים הללו קיבלו.

צפוי שנזהה פער משמעותי בין הכרטיסים בשני הצבעים.

 

לאחר שנערוך את ההשוואה נפתח דיון על מהות הפער ונשאל את החניכים –

מה מייצג מחזור התלייה הראשון בחיינו, ומה המחזור השני? (המעשים הרצויים, לעומת אלה המצויים…)

האם זכור לחניכים מקרה ספציפי בחייהם, שהרגישו בו פער בין מה שהם עושים לבין מה שהיו רוצים באמת לעשות?

ממה נובע הפער הזה?

איך ייתכן שיש משהו שאני מאמין בו בכל מאודי ונותן לו “ציון גבוה” בדרגת החשיבות,

ובכל זאת כאשר אני עומד בפני הצורך לקיים את הערך הזה – פעמים רבות שאינני מצליח?

האם ההתלבטות אם המעשה טוב או לא מופיעה רק בתום המעשה או גם בזמן שאנו נתונים בעשייתו?

 

בשלב זה ניתן לחזור לעקרונות שדיברנו עליהם בפעולה הראשונה: “גרעין של טוב” –

ולהזכיר את הסיבות שהעלינו אז לכך ש”גרעין הטוב” שלנו מתכסה ב”עטיפות”.

זה המקום לשוב ולהזכיר – מהן העטיפות הללו (לחץ חברתי, פחד, עצלנות, הרגל רע שהשתרש וכו.)

 

נגיע יחד לבוננות שפעמים רבות בחיינו, אנחנו פועלים בשונה ממה שנראה לנו נכון ואמתי לפעול.

פעמים רבות אנחנו מרגישים שאנחנו “מזייפים” – אנחנו יודעים בתוכנו מהי “המנגינה הנכונה” –

מהי האמת שלנו ומה נכון לנו לעשות במצב מסוים,

ובכל זאת – כאשר אנו עומדים בפני ההתמודדות – אנו סוטים מאמת זו, “מזייפים”.

 

לפער זה סיבות אפשריות רבות שחשוב להעלות אותן.

יש לשים לב שהסיבה הבסיסית לכול היא הפער הקיים בין הנשמה האלוקית שניתנה לנו – שמכוונת אותנו אל הטוב,

לבין היצרים החומריים שגם הם ניתנו לנו – שמושכים אותנו לכיוון הרע.

לכל אדם ישנה יכולת בחירה בין השניים.

 

 

אייכה?

נשחק עם החניכים “קליעה למטרה”.

נכין בריסטול ובו עיגולים אחד סביב השני,

בעיגול הפנימי הקטן ביותר נרשום את מספר הנקודות הגדול ביותר,

ובשאר העיגולים- ככל שהעיגול גדול יותר כך מספר הנקודות קטן יותר.

החניכים יעמדו בטור וינסו לקלוע לעיגול קטן ככל שיוכלו כדי לצבור את מספר הנקודות הגבוה ביותר

(יש להעמיד את החניכים במרחק מהבריסטול כדי להקשות על המשימה).

 

מדריך שים לב! יש לתלות את הלוח על הקיר לפני שבת .

 

בסיום המשחק נשאל את החניכים: כיצד אנו מכנים זריקת כדור שנכשלה? (החטאה).

מדוע? מה פרוש השם? (החטאה פירושה פספוס של המטרה)

איזה מילה זה מזכיר לנו? (חטא).

מי היה הראשון בעולם שהחטיא את המטרה? שחטא?

למה המעשה שעשה נקרא “חטא אדם הראשון”? מה כל כך גרוע במעשה שלו?

מה קורה כאשר הקב”ה שואל אותו מדוע אכל מהעץ?

 

כדי להעמיק בשאלות אלה, נלמד עם החניכים את דברי הרב קוק בספרו “אורות הקודש”.

 

“חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש ואיבד את עצמו,

 לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת: “איכה”, מפני שלא ידע נפשו,

מפני שהאניות האמתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחוויה לאל זר …

 וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד ואחד, של הפרט ושל הכלל…”

(אורות הקודש ג’ עמ’ ק”מ)

 

אדם הראשון – הוא הראשון ש”התנכר לעצמיותו”, ש”זייף”.

הראשון שבהשפעת אחרים עשה מעשה המנוגד לאמת. היה פה “חטא” מלשון “להחטיא” – לפספס.

האדם צווה שלא לאכול מהעץ, וזה היה הדבר הנכון ביותר בעבורו.

באכילה הוא “התנכר לעצמיותו” – לאמת הפנימית שלו.

כאשר האישה אוכלת היא עושה זאת בהשפעתו של הנחש – “הנחש השיאני ואוכל”

וכאשר הקב”ה שואל את האדם מדוע אכל הוא עונה לו – “האישה אשר נתת עמדי…” – היא זו שגרמה לי לחטוא.

שניהם עושים את המעשה הזה לא כביטוי של העצמיות שלהם אלא בעקבות השפעה חיצונית של מישהו אחר.

האדם “פנה לדעתו של נחש”. הלך אחרי האישה שהלכה אחרי הנחש, במקום אחרי דעתו שלו.

 

ומה קורה מאז? “הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד ואחד”.

חטא ההתנכרות לעצמיות אינו נחלתו של האדם הראשון בלבד אלא חלק מהתנהלות חייו של כל אחד ואחד מאתנו.

גם עלינו מוטלים צווי הקב”ה.

גם בנו נטועה אמת-חיים שנכונה לנו.

גם סביבנו יש אנשים וגורמים העלולים להפיל אותנו.

גם לנו יש הבחירה אם לחטוא או לא.

גם לנו יש האפשרות להחטיא את המטרה שלשמה נבראנו, “לזייף”.

 

בסיפור הזה גנוזים עומקים עצומים ואנחנו יכולים לקחת ממנו את ההבנות המתאימות לחיים שלנו:

מתי אנחנו עושים מעשים המנוגדים לאמת שלנו?

מה קורה לנו כאשר אנחנו עושים אותם?

 

לסיכום עיקרי הדברים תוכל ללמוד עם החניכים את הקטע הבא: “אייכה”

 

“מספרים שכאשר בעל ה”תניא” ישב בבית הסוהר,

פנה אליו מפקד בית הסוהר שהיה חובב תנ”ך, ושאלו:

אמור לי רבי, כאשר אלוקים קרא לעבר האדם הראשון “אייכה”

האם אמנם לא ידע היכן הוא נמצא?

ענה לו בעל ה”תניא”: התשובה לשאלתך טמונה בתשובתו של אדם הראשון לקב”ה,

“ויאמר האדם, האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל”.

כלומר: נגררתי אחריה. וזהו ששאל הקב”ה את האדם “אייכה”

מדוע נגררת? היכן אישיותך העצמית?

הרי נבראת יחידי כדי שתאמר בשבילי נברא העולם!

והוסיף הרבי: לא רק את האדם הראשון שואל הקב”ה שאלה זו,

אלא בכל דור, ולכל אדם, שואל הקב”ה אותה שאלה:

אתה אוכל כמו כולם, ישן כמו כולם, מתלבש כמו כולם,

רצונותיך ודחפיך הם כמו של כולם, היכן אישיותך העצמית? “אייכה”?!

 

לכו עם האמת שלכם!

כולנו מכירים את המצבים המצויים הללו, של ה”זיופים”, פספוס ההתנהגות הרצויה.

השאלה היא: איך מזהים מצב של “זיוף”?

מתי אני יודע שעשיתי משהו שאני לא שלם אתו?

נפזר על הרצפה כרטיסים המציינים רגשות שונים ונבקש מהחניכים לבחור בכרטיס הרגש הקיים אצלם לאחר שהם “מזייפים”.

 

כרטיסי הרגשות:

• תסכול
• צער
• שמחה
• עצב
• פספוס
• אכזבה
• סיפוק
• רצון להשתנות
• כעס, מבוכה
• חוסר אונים
• תקווה
• שלווה
• בלבול

 

נברר מה מאפיין את התחושות הפנימיות המלוות התנהגות שאינה הולמת את האמת הפנימית שלנו!

נגיע יחד להבנה שהתחושה הפנימית שלנו, היא זו המאותתת לנו מתי עשינו משהו המנוגד לאמת שלנו.

עלינו להיות רגישים כלפי התחושה הזו ולהקשיב לעצמנו כדי להימנע ממצבים כאלה.

 

בצורה דומה, אבל הפכית –

ניתן להרחיב מהכיוון האחר ולומר שהמקרים בהם אנחנו מרגישים טוב ביותר עם עצמנו וחשים שלמות פנימית וסיפוק,

הם המקרים שאנו עומדים בהם על דעתנו, ועושים את מה שנראה לנו כאמתי

גם כאשר הוא קשה או מנוגד למה שהחברה חושבת.

 

נבקש מהחניכים דוגמאות למצבים כאלה,

שחשו כי חוו בהם תחושות סיפוק ושלמות, לאור התנהגות המבוססת על ה’אני’ האמתי שלהם.

 

 

 

הכרנו בכך שאצל כולנו קיימים מקרים שגם אם אנו מאמינים במשהו (רצוי),

אנו פועלים בדרך שונה מהאמת פנימית הזו.

 

הבנו כי המקור לכל הנפילות הללו הוא חטא אדם הראשון.

בדומה אליו, גם אלינו מופנית כל העת שאלת ה – “אייכה”:

היכן אישיותך העצמאית?

 

הבנו כי כדי לזהות מצבים של “זיוף”, עלינו להיות רגישים לתחושות הפנימיות שלנו המאותתות לנו מתי “זייפנו”,

ולאחרות – אשר יעידו על חיבור אמיתי לעצמיותנו!