להיות אנשים גדולים!
מסע המושבות:
שנת תרע”ג (1912).דור החלוצים בארץ ישראל. בכל רחבי הארץ קיימות מושבות העוסקות בפיתוח הארץ, והכשרתה לחקלאות ומגורים. בחלק מן המושבות (זכרון יעקב, חדרה) התגוררו חברי העליה הראשונה שהתאפיינו באורח חיים שמחובר ליהודות ולמנהגיה. אך רוב הקיבוצים (פוריה, מרחביה), היו מורכבים מחברי העליה השניה שלצערנו היו מנותקים מהיהדות.
הראי”ה(הרב אברהם יצחק הכהן קוק), שימש בתקופה זו כרבה של העיר “יפו” והמושבות. וכאשר עמד לנוכח מציאות זו היה קשה עליו להמשיך את סדר היום. הניתוק בין שני הפלגים, הדתיים והחילונים היה כאבן כבדה על ליבו של הרב. שני ציבורים אלו, בעלי יתרונות רבים ויכולות מרשמות כל אחד בתחומו שלו! מדוע לא לתמוך וללמוד אחד מחוכמת השני?!
הרב קיבץ סביבו קבוצת רבנים (בניהם: הרב זוננפלד, הרב חרל”פ) כל זאת במטרה להגיע לכל המושבות ולחזק את רוחם. ובעיקר לגשר על ההתפלגות בציבור.
לאחר שהתפלגה הקבוצה, בתאריך י”ט חשוון תרע”ד (1913) המסע יצא לדרך. במשך חודש עברו הרבניים ביישובים באזורי חיפה, הגליל התחתון ואצבע הגליל. במהלך המסע כל קיבוץ קיבל מזוזות והרבנים הכשירו מקומות למקוואות טהרה, הפיצו תורה ואחדות בעם. מקרה שקרה במהלך הביקור בזכרון יעקב: הרבנים הגיעו לבית הכנסת לצורך תפילה בשבת ונדהמו לראות כי הבמה המרכזית ממוקמת צמוד לארון הקודש כמנהגם של הרפורמים. הרבנים לא הסכימו להתפלל בבית הכנסת עד שיזיזו את הבמה! לאחר הבטחת התושבים ובעקבות כך שאכן הרבנים לא התפללו בתוך בית הכנסת הבמה הועברה למקום הנכון.
את המפגש עם הקיבוצים רצו חברי המשלחת לקיים עוד מספר פעמים במשך השנה אך פריצת מלחמת העולם הראשונה מנעה את הסבבים הבאים.
את הגדלות והמסירות שהפגין הרב קוק, כאשר לא יכל לעמוד מנגד ולראות את היהודים שגדלו ללא אורח חיים דתי ומתנתקים משורשיהם. החלטה נועזת זו זכתה להתנגדות מצד גורמים רבים. אך הרב זצ”ל היה חדור מטרה. על היציאה למסע המושבות אמר הרב:” באנו בשעה מאוחרת אבל לא מאוחרת מדי.
אל תחכו שיהיה מאוחר מדי, צאו! תפעלו!
תהיו אנשים גדולים…
רמת הנדיב: חלק היסטורי על המקום.
רמת הנדיב, היא שמורת-טבע גדולה הממוקמת דרומית לזיכרון יעקב באיזור כרמל. שמה נקרא רמת הנדיב, משום שלמעשה היא הוקמה סביב חלקת הקבר של הברון היהודי אדמונד דה רוטשילד ואישתו (שנקברו שם מחדש בשנת 1954). הברון תרם רבות ליישוב היהודי ולרכישת אדמות בארץ ישראל ובזכות כל פעולותיו, דור החולצים בארץ הצליח להחזיק מעמד למרות הקשיים (כמובן לא נשכח את הזן ומפרנס לכל). כהוקרה על נדיבותו של הברון הוצמד לו הכינוי “הנדיב”. בנוסף, השם “זיכרון יעקב” נקרא על שמו של יעקב רוטשילד אביו של הברון הנדיב. המשפחה עד היום מחזיקה בקרן תרומות הנקראת “יד לנדיב” שממנת את השמורה.
