להוציא את הכוחות שבנו (פעולה)

עמודים נוספים שיכולים לעניין אותך:

חוברת חודא תחום בנים התשף

הדילמה לפעולה זו

הפעולה הבאה

 

 

 

הדרישה להיות אנשים גדולים אינה מבקשת מאיתנו לרכוש דבר שאינו נמצא בנו. אם כך היה זה – איך יכולנו להיות בטוחים שאכן אנו מסוגלים לכך או נועדים לכך? הדרישה להיות גדול היא דרישה לגלות בעצמנו את מה שכבר נמצא בנו. בפעולה זו נדגיש לחניכים [ולנו] את ההבנה שאנו אנשים גדולים! יש לנו כוחות גדולים, יש לנו נשמה גדולה עם יעד גדול, ומתוך כך – יש לנו כמובן את היכולת ואת הדרישה להיות חלק משמעותי בתהליך הגאולה.

 

 

כל ימיו חלם ‘יוסף חלוץ’ להיות חייל לתפארת מדינת ישראל. אבל לא סתם חייל הוא רצה להיות – הוא רצה לפקד על מאות חיילים בקרבות, לשלוח הרבה פקודות בזו אחר זו, ולנהל מבצע ענק בשלושה מוקדים בו-זמנית – למה דווקא שלושה? אין לדעת! אבל זה היה חלום חייו! יוסי התחיל בתור טוראי – חייל צעיר. הוא התאמן, סבל, התאמץ, השקיע והתקדם. לאט לאט תפס פיקוד. בהתחלה קיבל משימות קטנות, ואט אט גדל, עד שבסוף הגיע לדרגת אלוף. פעם אחת הוא הוזמן לפגישה סודית עם הרמטכ”ל, ובה הוא קיבל הוראה: עליו לפקד על מבצע מורכב, שבו ישתתפו אלף חיילים, ולא פחות ולא יותר – הם יהיו בשלושה מוקדים בו-זמנית! יוסי הבין שברגעים אלו הוא מגשים את חלום חייו.

 

וכעת ניגש למשימה:

• אפשרות א’ – נשאל את החניכים: כל אחד מכם הוא ‘יוסף חלוץ’ – חייל בצה”ל בדרגת אלוף. עומדים לרשותכם כרגע אלף חיילים, ואתם צריכים לתקוף שלושה כפרים בו-זמנית – כפר גדול ושני כפרים קטנים. כיצד תחלקו את החיילים שלכם?
• אפשרות ב’ אפשר לשאול את אותה שאלה בצורה דרמתית יותר (וזה, כמובן, מומלץ יותר): נחלק קלפים לחניכים [מצורף בנספח] עם צורות של חיילים, או לחלופין – נחלק חיילי פלסטיק קטנים (חלקם חזקים יותר חלקם פחות). נעמיד בפניהם שלוש תמונות של כפרים בגדלים שונים עם נתונים שונים של חוזק (כמות משאבים בכל כפר: כמות החיילים, כמות האוכל וכו’). החניכים יניחו על גבי כל אחת מתמונות הכפרים את מספר החיילים שהם חושבים שיש להקצות למתקפה על כל אחד מהם.

כעת ננתח עם החניכים אם שיקול הדעת שלהם נכון או לא: החלוקה צריכה להיות ברורה – כפר חזק זקוק להרבה חיילים שיתקפו אותו וכפר קטן זקוק לפחות.

 

מסקנה מהסיפור והמשימה:

אנשים גדולים מקבלים משימות גדולות – יוסי קיבל משימה גדולה רק אחרי שהגיע לדרגה גבוהה. אנשים עם כוחות גדולים צריכים להתמודד מול משימות קשות ואתגרים גדולים – מול הכפר הגדול נשלחו הרבה חיילים כדי להילחם מולו.

הקב”ה נתן לכל אחד ואחד מאיתנו ייעוד גדול, כל אחד מאיתנו קיבל תורה גדולה עם משימות – המצוות. ביחד עם כל המשימות קיבלנו גם יצר הרע, שנלחם בנו בכל הכוח כדי שניפול– וככל שהיצר הרע מזהה שאנחנו גדולים יותר, בעלי כוחות גדולים יותר, הוא מבין שעליו להילחם בנו בצורה חזקה יותר.

כל אחד ואחד מאיתנו יכול להיות אדם גדול, שיכול לעשות משימות גדולות. אבל זה תלוי בנו!

אנחנו צריכים להחליט להיות אנשים גדולים, ולא רק כאלו שהם “בסדר”. במשך הפעולה וכל החודש נראה איך עושים את זה.

 

 

 

נשאל את החניכים: למי יש משימות גדולות יותר וקשות יותר – לחיילים בסיירת מטכ”ל או לחיילים רגילים? התשובה שנקבל, כמובן, היא שלסיירת המטכ”ל, שהיא יחידה מובחרת, יש משימות גדולות יותר. כעת נאמר לחניכים: עד עכשיו דיברנו על כל אחד ואחד מאיתנו באופן אישי. אבל זה נכון גם לגבי הדורות השונים של עם-ישראל – ככל שהדור גדול יותר הוא מקבל משימות גדולות וקשות יותר. כשעם ישראל היה בגלות, המשימה שלו כעם הייתה להישאר יהודי – כל אחד היה צריך לש־ מור על עצמו בקהילה שלו מהגויים, שלא יפריעו לו ושיוכל ללמוד תורה ולקיים מצוות בשקט. כעת, כשעם ישראל חזר לארץ ישראל, המשימה שלו היא לא פרטית אלא לאומית – להקים מדינה יהודית, צבא יהודי ומערכת חיים יהודית בכל דבר. יהדות כללית שכזו שייכת כבר לדור גדול יותר. לכן, יחד עם המשימה הגדולה הזו, עומדים בפנינו גם הרבה אתגרים חדשים שלא היו בעבר: האחריות ליהדותה של המדינה מוטלת על כתפינו – ועלינו להתמודד גם מבית, עם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, וגם מחוץ, עם גויים שמנסים להשכיח ממנו שאנו עם סגולה. בשבטים הבוגרים יותר נדבר על כך שבנוסף למשימות ולאתגרים הלאומיים, גם לאדם הפר־ טי מצטרפים ניסיונות רבים – הדור שלנו חי בעולם חומרי מאוד, עם המון התמודדויות אישיות: בתחום המדיה, בתחום בזבוז הזמן ובזבוז הכסף, בתחום החומריות ועוד.

 

 

 

להוציא בנו את הכוחות.

כעת נשחק משחק עם החניכים. מטרת המשחק היא לעוף עם הדמיון בלי לצמצם את עצמנו. יש לנו כוחות – בואו נלך על זה!

איך זה עובד?

בוחרים מתנדב (נקרא לו משה), ונותנים לשאר החניכים מספר לפי הסדר (1 ,2 ,3 ,וכו’).

משה צריך לספר סיפור.

במהלך הסיפור חניך מספר 1 עוצר את משה באופן אקראי, ואומר: “לא נכון!” על הדבר האחרון שהוא סיפר. משה צריך לשנות את מה שאמר למשהו אחר – אבל שעדיין יתאים לסיפור, וממשיך לספר.

חניך מספר 2 בוחר גם הוא מתי לומר: “לא נכון”, ומשה שוב צריך לשנות את המשפט האחרון שסיפר, וכך הלאה.

לדוגמה:

משה מספר: “אבא שלי ואני למדנו פרשת שבוע…”

חניך מספר 1″ :לא נכון!”

משה: “אה, סליחה, אבא שלי ואני יצאנו להתאוורר בחוץ, ופתאום ראינו את הרב,”

חניך מספר 2″ :לא נכון!”

משה: “ראינו מטוס בחניה של שמעון,”

חניך מספר 3″ :לא נכון!”

“טוב, האמת שזה היה בחניה של דוד אברמוביץ לבית משפחת הלוי.”

וכן הלאה.

כשמסיימים סבב של חניכים מחליפים את החניך המתנדב, או לחלופין – כשנמאס למשה, הוא יכול לענות למי שאמר לו “לא נכון” ב”סבבה, אז תספר את זה אתה”, ואז החניך שאמר “לא נכון” ממשיך לספר את הסיפור…

 

הדמיון הוא אין-סופי (לא רק שהסיפור מומצא מלכתחילה – אנו יכולים לשנות אותו במהלכו, להוסיף עליו עוד וכו’). השאיפות שלנו יכולות להיות אין-סופיות, והכוחות שלנו – אמנם בעלי סוף וקץ, אך הם בהחלט עצומים מאוד. עלינו לעוף עם השאיפות שלנו ועם הכוחות שלנו, ולהוציא מעצמנו כמה שיותר – וכך נוכל להשלים את ייעודנו ולקרב את גאולתנו השלמה!

 

 

 

במהלך הפעולה הבנו שלאנשים גדולים יש אתגרים גדולים בתור עם מיוחד יש לנו אתגרים גדולים במיוחד, ועלינו לעמוד עליהם ולהצליח בהם, ובמיוחד בדור הגדול והמיוחד שאנו חיים בו – שמשימותיו גדולות בהתאם. אבל הבחירה האם להיות גדול נתונה בידינו: יש בנו כוחות גדולים, ועלינו לנצל אותם ולהוציא אותם אל הפועל.